זימון עדים לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

זימון העד מיכה אילוז בכל הנוגע לזימון העד, מר מיכה אילוז, סבורני כי כעולה מבקשת התובעים, ומעיון בתצהיר של העד עולה כי ההליך שניהל מר מיכה אילוז כנגד החברה הקודמת, הסתיים לפני כעשור בפשרה, ואין בתצהירו טענה הנוגעת באופן פרטני לעניינו של התובע, אלא רק להתנהלותו של המנוח, ומשכך סבורני כי בשים לב למחלוקת בתיק, הרי אין מקום להעתר לבקשה בייחוד כאשר התביעה שהגיש העד הייתה כנגד חברת סיאמקו (שהנה חברת נפרדת הנתבעת 2 ) ואיננה נוגעת לנתבעת 2.

...

בכל הנוגע לבקשה לזמן עד נוסף, נוכח מועד הגשת הבקשה, ומשהבקשה הוגשה בצורה לקונית ללא ציון פרטי העד או תמצית עדותו הרי שהבקשה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו לשירות התעסוקה, המורה לשירותי התעסוקה – להגיש פירוט/דוחות התייצבותו של התובע, מר ארביב שמעון , ת"ז 059029280 בלשכת התעסוקה בין השנים 2017 ועד 2019.

ב"כ התובע יפעל לזימון העד מטעמו למתן עדות למועד הנ"ל. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלמו התובעים לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בתאריך 1.12.2020 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו הכוללים תצהירים מטעם התובע עצמו, רעיית התובע, מר דודו דדון וד"ר אלה קריסטל (להלן: "ד"ר קריסטל"), היא הרופאה שהנפיקה לתובע תעודה רפואית בתאריך 7.10.2019, התעודה עליה מסתמך התובע בתביעתו ולשם כך ביקש התובע לזמנה לעדות.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

...

מסמכים שיועברו לעיון הנתבעת ישנם מסמכים שבית הדין מצא כי יש להעבירם ישירות לנתבעת, על מנת לייעל את הדיון ועל מנת לנסות להגיע לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע והצווים הרלוונטיים לצדדים שלישיים המחזיקים במידע, על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

נוכח העובדה כי נדרשת שהות הן לקבלת המידע והמסמכים ואף לשם בחינת המידע שיתקבל על ידי בית הדין, לא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע, בתאריך 13.12.2021, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

כעולה מהפר', הנתבעת לא נחקרה על ידי ב"כ התובע, אלא התבקשה לגשת לדוכן העדים כדי לענות לשאלות של בית המשפט, כפי שבית המשפט מוסמך לעשות בקדם משפט ומוסמך לעשות גם אם התובע לא התייצב לדיון, שכן בנגוד לחקירות נגדיות ולפרשת הראיות, כאשר בית המשפט שואל את בעלי הדין שאלות, גם אם תחת אזהרה, רשאי בית המשפט לפי שיקול דעתו להתחיל דוקא עם הנתבע או להסתפק בתשאול אחד מבעלי הדין ולא יכול הדבר להחשב כסטייה מסדר הבאת הראיות.

הבקשה לזימון בתו של התובע להעיד, אשר הוגשה באיחור (היה מקום לבקש זאת בד בבד עם הגשת תצהיר העדות מטעם הנתבע) ואשר לא הוגשה בבקשה נפרדת, אלא במסגרת תגובה לבקשת התובע לגביית עדות מוקדמת, דינה להדחות בכל מקרה וזאת שעה שמדובר באדם המתגורר בחו"ל דרך קבע ואין לבית משפט זה סמכות לזמן עד מסוג זה להעיד ללא הסכמתו.

בקשת התובע לגביית עדות מוקדמת וכן לגביית עדות בהוועדות חזותית, דינה להיתקבל וזאת נוכח מצבו הרפואי והאסמכתאות שצורפו בעיניין זה לרבות החמרת מצבו, כמו גם נוכח מצב הקורונה, אשר מקיימים כולם את התנאים הנדרשים לפי תקנות 72 ו-73 לתקסד"א החדשות.

...

מסקנה זו נכונה גם אם הנתבעת לא הייתה מיוצגת בעת שהגישה את כתב ההגנה.

לגבי מחיקת סעיפים 14 – 18 בשל כך שנטענה במסגרתם טענת פרעתי של ההלוואה, מקום שלפי טענת התובע, לא נטענה טענה כזו בכתב ההגנה, מצאתי, לא בלי לבטים, כי דין הבקשה להידחות, אולם תוך הושתת סעד מתאים לתובע, כפי שיפורט להלן.

בשל מצבו של התובע, אתיר את גביית העדות בביתו ולא אעמוד על כך שתינתן דווקא במשרד בא כוחו בחו"ל. למרות האמור לעיל, אתיר את נוכחות הבת בעדות התובע (לצד עו"ד מטעם התובע, שבכל מקרה חייב להיות נוכח), בתנאי שגם הבת תעיד בחקירה ראשית לבאת כוח הנתבעת, שכן בית המשפט מוסמך להורות לכל נוכח באולם להעיד, אם עדותו נדרשת ועל כן אין לאפשר לבת, מחד, להיות נוכחת בעדות התובע ומאידך, שלא לתת עדות כבקשת הנתבעת.

מאחר ותצהירי העדות כבר הוגשו וכמות העדים מעטה והחקירות יהיו קצרות יחסית, אני מחליט לקבוע מועד מוקדם לשמיעת העדים כולם.

לנוכח תוצאות הבקשות, אשר הוכרעו ברובן לטובת התובע, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות הבקשות בסך כולל יחד של 5,000 ש"ח. התיק נקבע לתז"פ ליום 3.3.21 כדי לקצוב את זמני החקירה.

מכל האמור עולה כי פרשנות לפיה יש לכלול גם עדים ברשימת העדים לפי תקנה 62 לתקנות היא פרשנות אפשרית בהתאם ללשון החוק והיא הפרשנות המגשימה בצורה הראויה יותר את תכלית התקנה.

ראו רע"א 6685/21 דוד יעקב נ' לביב נבואני, 29.11.2021: "ואולם תקנה 62 לתקסד"א החדשות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים 351-350 (2021); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 300 (2019)). עוד יש לציין כי בנגוד למדיניות המקילה שהייתה נהוגה בהתאם לתקסד"א הישנות, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תיתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי "עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט" (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, עמ' 3)".

...

בטבלה שערך השמאי ישנם נתוני השוואה גם לשנת 2019, 2020 ו-21, ועל כן אני סבור שיש לנטרל מהטבלה נתוני השוואה אשר שייכים לשנת 2021 (שבה 9 ימי איחור בלבד וליבת האיחור אינה בשנת זו), וכמו כן יש לנטרל נתונים שאינם נוגעים לדירה מושא המחלוקת (למשל מחירים שנוגעים לדירות 5 חדרים, כל זאת שעה שהדירה מושא המחלוקת היא בכלל דירת 4 חדרים).

סוף דבר - אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 49,614 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 17 בדצמבר 2019 ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, וכן הוצאות בסך של 3,000 ₪ (הבאתי בחשבון אגרות, ומומחה ואולם בשים לב לקשיים עליהם עמדתי בחוות הדעת ובשים לב לכך, כי התביעה התקבלה בחלקה אינני פוסק הוצאות בסכום מלא).

עיון בכתב התביעה מלמד, כי התובעת פרסה בתמצית את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה", כנדרש על פי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר היו בתוקף במועד הגשת התביעה).

ב"כ נתבעות 3 ו – 4 הודיע בתום עדותו של יהודה לפרוטוקול: "אנחנו בדקנו מי היה המפקח הרלוואנטי מטעם הועדה המקומית לתיכנון ובניה בעת קרות התאונה ונימסר לנו מחקירה של דב רמלר שהוא מזכיר הועדה כי המפקח הספציפי אינו עובד ופוטר בטריקת דלת. אין אפשרות לאתר אותו ולא נזכה לשיתוף פעלה ממנו ולכן זימנו את מר יהודה." (עמ' 45, ש' 22 – 24).

דומה כי אין חולק בדבר מעמד תעודת עובד ציבור, וראו לעניין זה סעיף 34 לפקודת הראיות, וכן ההוראה בתקנה 83(ד) לתקסד"א החדשות.

...

בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפני אני סבור כי בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת בסך של 100,000 ₪.

עם זאת, אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובעת סך של 10,000 ₪ כפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה. סיכום סך הנזק עומד בשלב זה על סך של : 190,000 ₪ אשם תורם כאמור, לתובעת ייחסתי אשם תורם לתאונה בשיעור של 5%, ולפיכך שיעור הנזק בניכוי אשמה התורם מסתכם בסך = 180,500 ₪.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ולפיה כלל הנתבעים נושאים באחריות לנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה, אולם התביעה נבלעת, אין בידי מנוס אלא מלקבוע, כי התביעה - נדחית.