זימון לדיון: תשלום לעורך דין

המומחה ענה בתשובה הראשונה שלא ערך השוואה אל מול השכר ששולם לעורכי דין שייצגו בהליכים אשר נדונו יחד עם תביעת הפינוי.

ביום 24.1.21 ביהמ"ש קבע כלהלן: "סדר היום של הדיון שהיה אמור להתקיים היום נקבע בישיבה מיוחדת שהתקיימה ביום 23.11.20. עקב מחלת הנתבע ושולח ההודעה, ביהמ"ש סבר שכל שנותר הוא לקבוע בנוכחות הצדדים מועד נדחה. אולם, הנתבע ושולח ההודעה טען לראשונה, ע"י בא כוחו, שבדיון הנדחה אמור להיחקר התובע. לא היה לו מענה מניח הדעת לשאלה מדוע לא טען זאת בדיון המיוחד שהתקיים בחודש נובמבר, או לאחר אותו דיון, על אף שמצא להגיש לאחר אותו דיון בקשה לזימון עדים נוספים.

...

בפרק סיכום ומסקנות, המומחה קבע בסעיף 23 כי ניהול תביעת הפינוי "הצריך השקעת שעות עבודה מרובות, אשר נשאו פרי, והביאו לשיפור ממשי במצבו של הנתבע אל מול רמ"י ועיריית ירושלים בנוגע לקבלת פיצוי מטעמן, באופן שתרם משמעותית לקבלת הפיצוי בידי הנתבע בסופו של יום, כנגד פינוי הנכס". המומחה הסביר בסעיף 24 כי עניין זה "מקרין באופן ישיר ומשמעותי על חישוב שכר הטרחה המגיע לתובע, וזאת בין היתר בהתחשב בשיקולים עשיית עושר ולא במשפט". בסעיף 25 המומחה קבע כי "בהתאם לנתונים ולמסמכים אשר הוצגו בפני, עולה כי מטעמו של התובע הושקעו מאמצים בהיקפים גדולים ביותר, כאשר התובע עמל, בין היתר, על עריכת שמונה תצהירי עדות ראשית מטעמו של הנתבע, אשר הצריכו קיום פגישות רבות ולמידת חומר בהיקפים עצומים, וכאשר מעבר לכך נדרש התובע להשקיע מאמצים ניכרים לצורך ניהול בדיקות וברורים מטעמו, שמטרתם איתור אשר יתמכו בטענות הנתבע בדבר זכויותיו בדירתו." בסעיף 26 לחו"ד, המומחה קבע כי עיון בתעריף המומלץ מעלה כי שעת עו"ד הכוללת בחינת מסמכים עומדת על סך של 912 ₪ בתוספת מע"מ, וכי שעה כזאת, ללא בחינת מסמכים עומדת על סך של 544 ₪ בתוספת מע"מ. המומחה ציין כי סך זה מתייחס לשירותים הניתנים מחוץ לבית המשפט, "אך דומה כי אפשר להשליך ממנו על עלות שעת עו"ד. אני סבור כי נוכח מורכבות הליך העיקרי ובהתאם לניסיוני, ראוי להעמיד את התעריף השעתי על 600 ₪ בתוספת מע"מ". בסעיף 27 המומחה הסביר את קביעת מספר שעות העבודה על 400 שעות, לכל הפחות.

המומחה נשאל בעמוד 150 כמה שעות סביר להניח שהשקיע התובע בפגישות ומשאים ומתנים מול מנהל קרקעי ישראל בתיק ועל כך ענה משורה 16: "ת: תראה, אני לקחתי כאן בחשבון שני רכיבי זמן, ואת השלישי לא כימתתי. אני לקחתי בחשבון 250 שעות ו-80 שעות, אם אתה שמת לב גם במשא ומתן מול המנהל וגם במגעים, וגם להכנת ה (לא ברור) הראשית שזה מסתכם ב-330 שעות ולפי זה תמחרתי את השכר שקבעתי. אבל לא לקחתי בחשבון מה, וכאן נכנס רכיב, הרכיב שבו אני אמרתי פה היה עו"ד שלקח בחשבון שהוא יקבל שכר לפי תוצאה, זה (לא ברור) ההכנה וההלימות של התיק, וכאן אני הייתי רוצה להרחיב ב-2 משפטים ולומר כך: כשאני לוקח בחשבון עבודה בפועל, ברור לכולנו שמאחורי זה יש גם שעות לימות, והכנה של תיק, חומר, כאשר למשל אני עושה בבורריות או בגישורים, אני מחייב את הצדדים בשעות פרונטליות, המקובל. הנוהג המקובל שבעולם, מי שעוסק בבורריות וגישורים, שעל כל שעה פרונטלית הוא נוהג לחייב גם 3 שעות הכנה. את זה לא לקחתי כאן בחשבון, הוספתי משהו מאוד קטן ולא כימתתי אותו בחשבון שכר הטרחה. כימתתי בפועל רק שעות של עבודה בפועל, שהיו למעשה, כמו שאני הערכתי אותן כמובן. הערכתי מה השעות שלמעשה ולא את השעות של ההכנה והלימוד והחשיבה, והדברים האחרים שיש מסביב לנושא הזה, כי אותם מאוד קשה לכמת. ואמרתי את זה לא צריך לקחת בחשבון, מכיוון שממילא הייתה כאן ציפייה לעשות את ההשקעה הזו כדי לקבל שכר לפי תוצאה." להבדיל מהטענות הקודמות, בהן ניסה הנתבע להפוך קביעות בפסק הדין החלקי, שלא באמצעות הליך ערעורי, הטענה לעניין הערכה ביתר של עבודת הועלתה בשלב הדיוני המתאים.

לא ראיתי שהשכר הראוי במסקנה שהגעתי אליה הוא שכר שחורג ממה שבעיני משקף את מה שקורה בשוק החופשי.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבע לשלם לתובע כלהלן: · הסך של 197,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

במצב דברים זה הוריתי כי פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהנתבע יפקיד סך של 500 ₪ לכסוי הוצאות התובעים אשר התייצבו לדיון לשוא, ולאחר שהוא עשה כן בוטל פסק הדין ובימים 22.4.21 ו- 29.4.21 היתקיימו בפני שני דיונים נוספים, הפעם במעמד הצדדים ולצורך העדת רוסתמי אשר בסופו של דבר לא התייצב על אף שזומן כנדרש.

גרסת התובעים והראיות מטעמם בעדותה בפני, עוד בדיון הראשון שהתקיים בהיעדר הנתבע, תארה התובעת את הנסיבות שהובילו להגשת התביעה, כך: "... ביני לבין מאג'ד שהוא הקבלן, הוסכם על רכישת בית, לבנות, ביחד, ואז הגענו לעו"ד יהודה ימין. בפגישה סוכם שיהודה ימין יהיה העורך דין שלי. זה הכי חשוב פה. ויהודה ימין עשה הסכם מכר ביני לבין המנהל... עם הזמן מאג'ד פשט רגל, נעלם ויצא מהעסקה אבל עדיין ה – 45,000 ₪ שזה 5 אחוז מערך הבית, נימצאו בנאמנות אצל עו"ד יהודה ימין. בגלל שרצינו לסיים את הבית לקחנו מישהו מטעמנו לעשות טופס 4, אחרי חמש שנים שאנחנו בבית, קוראים לו יניב רוסתמי, ואכן עשינו הסכם ושילמנו לו חצי ויש לנו טופס 4... מהפעם הראשונה שפניתי לעו"ד ימין אני מבקשת פירוט מה קורה עם כספי הנאמנות ואין עונה... הפקדנו אצלו רק 45,000 ₪. כל שאר הכסף עבר דרכו למי שצריך היה לשלם. בעצם מה שקורה יהודה ימין התאדה, נעלם כלא היה, לא עונה לי למיילים, לא לטלפונים, אני דופקת בדלת במשרד שלו, אני מדברת עם עורכי דין שעובדים אצלו במשרד, ... הוא העורך דין שלי. מדובר פה בנאמן שמונה על ידי שני הצדדים בהסכם מכר שהוא בעצמו ערך, וחשבון נאמנות שהוא היחידי שיש לו גישה. כל הפניות שנעשו אליו זכו בהתעלמות מוחלטת. הוא הנאמן, הוא המייצג שלי, זה מה שחורה לי... לא מינינו אותו כנאמן אלא הוא היה עוה"ד שייצג אותנו אל מול הקבלן. ...הוא הפה שלי. אנחנו אנשים פשוטים. לא עשינו הסכם היתקשרות איתו. אני שלמתי לו בתור עורך דין שמלווה אותי בעיסקה מול הקבלן, שאפילו לא טרח לבוא... יש לי אישור בכתב יד של יהודה ימין שהוא קיבל את התשלום בגין חוזה מכר. ימית היא עורכת דין מהמשרד של יהודה ימין שליוותה אותנו את התהליך... אני לא רוצה את סכום התביעה אלא את מה שנשאר בנאמנות. אני יודעת ש – 10,000 ₪ שולמו ליניב רוסתמי שעשה טופס 4 ו – 5,000 ₪ למישהו נוסף שניסה לעשות וברח...". בדיון הבא מיום 22.4.21 שהתקיים במעמד הצדדים, הגישה התובעת מיסמך שלגירסתה נחתם ביום 15.9.14 בינה לבין הקבלן המנהל מאג'ד – ת/4.

...

התובעים השאירו את הסך של 45,000 ₪ ברשות הנתבע על מנת שילם מתוכו לרוסתמי את שכר טרחתו בגין הוצאת טופס 4 (אשר אין עוד מחלוקת על כך שהוצא – ר.ס.מ) וסכומים נוספים בגין השלמת העבודות שלא הושלמו בשעתן ע"י הקבלן המנהל ואשר לטענת התובעים ובהעדר ראיה לסתור זאת, לא הושלמו ע" רוסתמי עד כה. מכל המקובץ לעיל ומן הראיות שהוגשו עולה כי בבירור הנתבע רשאי היה להעביר לרוסתמי את שכר טרחתו בגין הוצאת טופס 4, דהיינו 15,000 ₪ + מע"מ, דהיינו 17,550 ₪, הא ותו לא. דרישת הנתבע להורת סך של 5,000 ₪ לזכות עצמו בגין שכר טרחתו כנאמן, לא נתמכה בדבר.

לאור כל האמור לעיל ובהעדר מחלוקת מצד התובעים על כך שבתחילה הוצא מהסך הנ"ל של 45,000 ₪, סכום של 5,000 ₪ ששולם לאדם אחר אשר אמור היה לטפל בהוצאת טופס 4 ולא עשה כן, יוצא כי הסכום שנותר בידי הנתבע ואותו הוא חייב להשיב לתובעים, עומד על סך של 22,450 ₪.

סוף דבר ומפני כל הטעמים שפורטו לעיל, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה באופן המחייב את הנתבע להשיב לתובעים את הסך של 22,450 ₪.

בנוסף טוען הנתבע טענת הגנה נוספת והיא שלטענתו אין כל הוכחה לכך שהשריטה שנגרמה בדלת רכב התובע נגרמה בעקבות פתיחת הדלת שלו ולדבריו מטבע הדברים אף אם ניפתחה בעבר דלת אחרת יתכן שנשארה שריטה קטנה קודמת וזאת "על אחת כמה וכמה כאשר התובע מחנה את רכבו צמוד לרכבים חונים אחרים". התובע בתגובתו, מתייחס אחת לאחת לכל טענותיו של הנתבע המציין כי הנתבע אמר לו בצורה מפורשת שמכיוון שרבו פסק שאין ירידת ערך לרכב התובע אין הוא צריך לשלם עבור הנזק שגרם ומאחר והוא עורך דין הוא יתיש את התובע ולא ישלם לו. התובע מתאר בתגובתו כי אף לאחר הדיון היתקשר אליו גורם כלשהוא מטעם הנתבע והבהיר כי אין בכוונת הנתבע לשלם את הסכום שנפסק לטובת התובע.

" בעיניינו אנו, המבקש אינו מכחיש קבלת כתב התביעה או את הזימון לדיון אולם לא מעלה כל נימוקים ביחס להעדר הגשת כתב הגנה מטעמו אשר לא הוגש למעשה אף עד לכתיבת החלטה זו. נימוקיו בבקשתו נסבים אך ורק סביב העידר הגעתו לדיון.

...

עוד אציין כי על אף שלא צורפה חוות דעת שמאי אלא הצעת מחיר בלבד – סבורני כי די בכך כדי להוכיח את נזקיו של התובע, שכן אין הכרח בצירוף חוות דעת שמאי רכב בכל מקרה של נזק לרכב וניתן להוכיח נזק גם ע"י קבלת הצעת מחיר או חשבונית תיקון כל עוד אסמכתאות אלו עומדות בקורולציה לתאונה/לפגיעה, ובענייננו סבורני כי לאור היקף הנזק והעובדה כי מדובר בנזק קל ובהצעת מחיר שנחזית כסבירה לאור סוג הנזק ברכב– הרי שהבאת הצעת מחיר מהווה דווקא הקטנת הנזק וראויה בנסיבות העניין.

בנסיבות העניין סבורני כי אף אם לו היה מתבטל פס"ד מחובת הצדק, הרי שסיכויי הגנת המבקש הינם קלושים ונמוכים ביותר.

ועל כן אני קובעת כי נימוקי ההגנה של המבקש אינם מקימים לו הגנה סבירה.

בסעיפים 4 ו-6 להסכם הפשרה נקבע: "עם פרעון סכום הפשרה, על ידי עורך- הדין, ללקוח, לא תהא ללקוח, כנגד עורך הדין, כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, בקשר לתשלום מנורה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף" ובסעיף 6 להסכם הפשרה: "הלקוח מצהיר בזה כי עם חתימת הסכם זה, על – ידי הצדדים, הוא יהיה מנוע מלפרסם ברבים כל דבר מהסכם זה ו/או כל דבר מתוכן ההסכם (ובפרט ההגעה להסדר הכולל תשלום מצד עורך הדין), לרבות "חומר חקירה" ו/או "מיסמך" ו/או "תעוד" ו/או "קלטות"; וכל דבר שיש בו כדי לפגוע בעורך הדין ו/או בשמו של עורך הדין".

משהגיע הנתבע –לטענתו- לכלל מסקנה, לפיה אין טעם בהגשת התביעה בהעדר עילה לאור ההליך הפלילי שהתנהל אותה עת כנגד המנוח בגין בניית המבנה ללא היתר, ותוצאותיו; בהעדר מיסמכי היתקשרות בין המנוח למהנדס והקבלן או קבלות המעידות על תשלום שכרם (כך לטענת הנתבע כעולה מסעיף 15 פסקה שניה לתצהיר עדותו הראשית); ובהיות הנתבע מודע לכך שאי הגשת התביעה במועד, עשוי להביא להתיישנותה, היה עליו לזמן את המנוח למשרדו, ולהשיב לידיו את כל החומר המשפטי הקשור עם התביעה.

העדרן של הסכמים אלה, מתיישב עם טענת הנתבע, לפיה כאשר ביקש מהמנוח להציג לפניו את הסכמי העבודה בינו לבין המהנדס והקבלן, לא יכול היה המנוח להציג לו כל מיסמך שכזה (עמוד 34 שורות 1-4 לפרוטוקול דיון מיום 21.2.2023) התובעים לא צרפו לראיותיהם אסמכתות שיש בהן כדי להעיד על תשלום הקנס שהושת על המנוח, הוצאות שכר טירחת עו"ד בהן נשא המנוח בגין הייצוג המשפטי במסגרת ההליך הפלילי (מעבר לחשבוניות שצורפו לכתב התביעה שמעידות על תשלום לנתבע על ייצוגו בתביעה בהליך האזרחי), וחוות דעת מומחה ממנה ניתן ללמוד על הפסדי הכנסה בגין עיכוב בבניית המבנה לכאורה, בהתאם ללוחות זמנים שנקבעו במסגרת הסכמים שנכרת בין המנוח למהנדס והקבלן- ככל שנכרתו.

...

סוף דבר לאור המקובץ, על-בסיס התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפניי, מצאתי לקבל כאמור את טענת התובעים בדבר התרשלות הנתבע בתפקידו כמייצג המנוח, לדחות את התביעה בכל הקשור לנזקים שנבעו מאי הגשת התביעה כנגד המהנדס והקבלן בשנת 2009 או בכלל, ולאשר מתוך תביעתם את החזרי התשלומים ששולמו על ידי המנוח לנתבע בעבור שכר טרחתו בתביעה, ואגרות בית המשפט.

הנני מחייבת את הנתבע בתשלום סך של 30,057 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה שלפניי, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף הנני מחייבת את הנתבע בתשלום שכר טרחת ב"כ התובעים בסך כולל של 3,517 ₪.

התובע לא התייצב לדיון בתביעת המנוח משנת 2001, ובית המשפט דחה ביום 15.12.2003 את התביעה, תוך חיוב המנוח בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין לכל אחד מהנתבעים בסך של 25,000 ₪.

משנמסר לו בבוקר הדיון על ידי עו"ד לנדאו, שאינו עורך דין במשרדו, על קיומו של הדיון הוא פנה למשרד באת כוח המנוח הסביר שלא זומן והוא בצפון ובקש שתוגש על ידה בקשת לדחיית הדיון, אך סורב.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.