זימון המשיב לשיחה לפני פיטורים בדרך שבעל פה

טענות הצדדים: לטענת התובע, החל עבודתו ביום 1.8.15 ועבד ברצף עד ליום 29.9.16 מועד בו פוטר מעבודתו לאלתר ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין עת זומן ביום 29.9.16 למשרדי ב"כ הנתבע שם אולץ לחתום על הסכם הנושא כותרת "הסכם פשרה מיום 29.9.16" (להלן: "הסכם הפשרה").

טרם פיטוריו התמעטה עבודת התובע בחודשים האחרונים לעבודתו אצל הנתבע עקב העסקתם של עובדים אוקראינים שהחלו לגזול מימי עבודת התובע עד שלבסוף פוטר התובע מעבודתו.

עוד טען הנתבע, כי להסכם עליו חתם התובע מרצון לאחר שהוסבר לו תוכנו על ידי ב"כ הנתבע ותורגם בעל פה לשפתו יש לתן תוקף משפטי מחייב.

אני משיב שמדובר בעובד שעבד 8 חודשים ולא מגיע לו פצויי פיטורים, כל הריבים שהוא טוען שכביכול מגיעים לעובד מ-8 חודשים.

לטענת הנתבע הדרישה לסך של 4,000 ₪ הגיעה מצדו של התובע בתמיכה לאמור צירף הנתבע (נספח ד' לתצהיר הנתבע) הודעת ווטספ של התובע אשר תורגמה לעברית ובה נרשם : "...לכן אני מציע לעשות משהו שהיית צפוי להציע בעצמך. תחזיר את הפיצויים המגיעים על פי תלושי המשכורת שלך – 4,000 ₪ ואז ניפרד ללא מריבות ודיונים משפטיים... זוהי הצעתי האחרונה... כמובן אחתום בשבילך על ויתור על טענות כלשהן, לפי דעתי, כן יהיה הרבה יותר נכון ושנינו נמשיך הלאה, כל אחד מאיתנו בדרכו". אומנם מציין התובע בהודעתו כי המדובר בהצעה אחרונה מצדו אלא שבניגוד לנטען על ידי הנתבע ולאחר עיון בחומר הראיות והעדויות לא ניתן לייחס לתובע הבנה וידיעה באשר לסכום שנירשם באותן התכתבויות שכן הוצגו בפנינו התכתבויות חלקיות בלבד ולטענת התובע קדמו לאלה שיחות טלפון כאשר סכום זה הוצע לטענת התובע על ידי הנתבע עצמו ולא על ידי התובע.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל התביעה מתקבלת ברובה, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 8,166 ₪.

התביעה בגין פיצוי בגין העדר שימוע – נדחית.

מהסכומים הנ"ל יש להפחית סך של 4,000 ₪ ששולמו לתובע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום ביום 29.9.16 ועד למועד בו ישולמו הסכומים מכוח פסק דין זה. משהתקבלה התביעה ברובה ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המקרה המובהק לכך הוא, כשהעובד בעצמו היה מעוניין בסיום ההעסקה וגילה דעתו לכך בפני מעסיקו; ראו בפרשת לוגסי: "תכלית הליך  השימוע במקרה של פיטורים היא, בדרך כלל, לבחון, האם הפיטורים הם אכן מוצדקים, והאם יש מקום למנוע את הפיטורים. כמובן שקיימים גם מקרים אחרים ונוספים שיש לקיים בהם הליך של שימוע. במקרה דנא המשיב בעצמו, רצה בסיום העבודה  בשל הגשת התביעה נגדו על ידי המעסיק. אומנם בית הדין האיזורי השתכנע שבסופו של דבר המעסיק הוא שגרם לפיטוריו. יחד עם זה אין להיתעלם מכך, שהעובד עצמו לא רצה להמשיך יותר לעבוד אצל המערערת, ולכן לא היתקיימה התכלית שלשמה יועד השימוע במקרה דנא - המשך עבודתו. בנסיבות אלה אין לראות את פיטוריו של המשיב כפיטורים שלא כדין בשל העידר קיומו של שימוע בעיניינו"[footnoteRef:45].

עוד מפנה הנתבעת אל מכתב התובע מיום 5.4.17, יממה לאחר הודעת הפיטורים בע"פ, במסגרתו התובע מיפרט את המשימות שיבצע עד למועד סיום ההעסקה ואף מודה לנתבעת על "שנתיים של עשייה ויצירה"; ומאידך, שותק בעיניין הודעת הפיטורים ללא שימוע.

בעניינינו, התובע מיקד טענותיו ביחס לרכיב הפצוי בגין פטורים שלא כדין בכך שהוא לא זומן לשימוע כי אם לשיחה, לא ניתנה לו אפשרות להערך מראש לשיחה, השיחה לא הייתה בגדר שימוע כי אם הודעה על פיטורים והנתבעת לא אפשרה לו לממש את זכותו להתפטר לפני קיומה של שיחה בנושא הפסקת עבודה.

ואולם, בשים לב למטרתו של השימוע- מתן האפשרות לעובד לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ולאפשר לעובד את המשך עבודתו- אינני סבורה כי מניעת האפשרות מהעובד להתפטר בטרם יפוטר מצדיקה לכשעצמה תשלום פיצוי כספי.

...

סוף דבר א. התביעות לתשלום הפרשי שכר עבודה בשעות נוספות (שבוצעו במקום העבודה) והפרשי דמי הבראה מתקבלות במלואן.

התביעות לתשלום שעות עבודה נוספות מהבית, השבת כספי פנסיה (חלק עובד) שנוכו ולא הועברו לקופה, הפרשי הפרשות לתגמולים (חלק מעסיק), הפרשי פיצויים ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד - נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

בית הדין הארצי לעבודה עס"ק 25504-08-18 ניתן ביום 15 מאי 2020 הסתדרות העובדים הכללית החדשה המערערת יו טי אס – יוניברסל פיתרונות תחבורה בע"מ המשיבה לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב – מוטולה, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ בשם המערערת – עו"ד אהוד שילוני, עו"ד בר שלום בשם המשיבה – עו"ד נחום פינברג, עו"ד אוהד גלעדי, עו"ד מאור וייס פסק דין

החברה מצדה נתנה הסבר בכתב לצורך בפגישה כאמור ואף פנתה בעל פה להסתדרות טרם זמונו של העובד לשימוע אולם ללא הועיל, וההסתדרות נקטה עמדה קיצונית ובלתי סבירה בעיניין זה. משכך, אין לקבל את טענתה של ההסתדרות כי נפל פגם בפיטורים בשל אי קיום שיחה מקדימה; מכל מקום, מתשובתה של החברה להסתדרות, ידעו הן העובד והן ההסתדרות על הטענות נגדו.

לענייננו נקבע בפסיקה כי "מציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים, במקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים" [עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית (16.3.2010); להלן – עניין הוט טלקום].

...

סיכומו של דבר: בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע כי בהתחשב במהות תפקידו של העובד כמנהל תיקי לקוחות, אשר כפי שהעיד מר שי ירון הוא "אחראי על יצירת הקשר עם הלקוח, ...ולאורך כל חיי העסקה הוא אחראי על כך שהלקוח ישאר מרוצה הוא חייב לשמור איתו על קשר אישי ושוטף באמינות ובשקיפות ככל שניתן כמובן ולגשר ולקשר בינו לבין כל המחלקות החטיבות והאגפים בחברת אוויס", ובמהות התלונות כנגד העובד ובהצטברותן - הוכח שפיטוריו של העובד נבעו מאי שביעות רצון מתפקודו המקצועי, וללא כל קשר למעורבותו ופעילותו בהתארגנות העובדים בחברה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר הראיות שבתיק, וכאמור מנקודת מוצא שנטל ההוכחה מוטל על החברה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. סוף דבר – הערעור נדחה.

לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ועל כן אין צו להוצאות.

פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪ – התובעת פוטרה בדרך מבישה ובלתי מקובלת שהסבה לה עוגמת נפש רבה.

כבר בשנת 2013 התובעת זומנה לשימוע לפני פיטורים בשל אי קבלת מרות הממונים, עבודה בשעות נוספות בנגוד להנחיות וחשד במכירות לספקים.

הנתבעת הבהירה לתובעת פעמים רבות, בעל פה ובכתב, כי עליה לחדול מכך ועבודה נוספת כפופה לאישור חריג מראש מהממונים עליה.

כך, נפסק בעיניין אימבר כי: "דעתנו, אין כל בסיס לתביעת התובעת לשעות נוספות לאחר שעולה בבירור מדבריה היא, כי היא לא נדרשה על-ידי הנתבעת ליתן שירותים כפי שהיא טוענת שנתנה, ואם נתנה - עשתה זאת על דעתה היא בלי אישורה והסכמתה של הנתבעת, ומבלי להדרש לעשות זאת על-ידי הנתבעת". בעיניין ארפי נקבע, כי מתמחים בבתי המשפט אינם זכאים לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות לאחר שלא נדרשו לעבוד, אף שלא היה חולק כי עבדו בשעות נוספות מעבר להקצאה שקבלו, וייתכן כי השופטים אף ידעו על כך, בזו הלשון (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור): "24. אשר על כן, ולמרות שבדרך כלל לא מיתערבת ערכאת העירעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר שמעה וראתה את העדים, סבורים אנו, כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מהכלל האמור וקביעה, כי לא הוכח על ידי המשיבים, כי נדרשו לעבוד שעות נוספות על ידי השופטים.

נסיבות סיום עבודתה של התובעת לטענת התובעת, היא פוטרה כ"רעם ביום בהיר", משיקולים זרים, ללא שיחות קודמות אודות היתנהלותה או תלונות.

...

כאמור, לא שוכנענו כי נפל פגם ממשי בהליכי הפיטורים של התובעת.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל־אביב–יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עמ"ש 4652-02-21 פ' נ ג' רמ"ש 12730-04-21 פ' נ ג' עמ"ש 7347-02-21 ג' נ פ' לפני כבוד סגנית הנשיא השופטת צילה צפת, אב"ד כבוד השופטת עינת רביד כבוד השופט נפתלי שילה המערער/המשיב מ' ב' פ' ע"י ב"כ עוה"ד שמואל מורן, עוה"ד מירב בר־זיק ועוה"ד טל שפירא נ ג ד המשיב/המערער פ' ג' ע"י ב"כ עוה"ד זוהר לנדה, עוה"ד גל ליפשיץ, עוה"ד עדי שהם ועוה"ד לירון דהן פ ס ק ד י ן

הכרעה: עמ"ש 4652-02-21 לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה אני סבורה כי יש לדחות את העירעור מהנימוקים הבאים: דומני כי לא יכול להיות ספק שהכספים בחשבונות A, B, C, D שניפתחו על שם המשיב והוקצו על ידיו לכל אחד מילדיו, לא ניתנו להם במתנה.

המערער לא הוזמן על ידי המשיב להישתתף באותה שיחה בה הודיע לש' בתו כי החליט לייעד לה, כמו לכל אחד מילדיו, את הסך של 30,000,000 $ בחשבון D. המערער הודה בכתב הגנתו כי אין לו מידע לגבי ההחלטה והאופן שבו ייחד המשיב את הקצאת הכספים.

ודוקו! הסכם נאמנות יכול שיהיה בכתב, בעל פה ובדרך משתמעת.

משבוטל מעמדו של המערער כנהנה ויש לראותו כמפוטר מתפקידו כנאמן, יש גם לקבוע כי המערער סיכל את מטרת הנאמנות ועל כן, לפחות בהתייחס אליו, הנאמנות הגיעה לקיצה (סעיף 16 לחוק הנאמנות וסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970).

...

האם מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבית המשפט קמא ואסור להעלותה בערעור? אני סבור שהתשובה שלילית.

סיכומו של דבר: לא דעתי תשמע, הערעור יתקבל, יבוטל פסק דינו של בית המשפט קמא לרבות ההחלטה בדבר חיובו של המערער בהוצאות ועל המערער יהיה להשיב את משיכת היתר בלבד כמפורט לעיל.

לפיכך, אני מצטרפת לעמדת חברי, השופט שילה כי יש לקבל את הערעור, כמפורט בפסק דינו ובחלקו האופרטיבי בסיכום פסק הדין.