מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכרון דברים לשכירות בניין ללא רישום בספרי האחוזה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הסכם זה נחתם לתקופה של שנה (בין ה-1.5.1959 עד ליום 29.4.1960) תוך מתן התחייבות לרמת השרון "לרשום על שם החוכר חוזה חכירה בספרי האחוזה על המיגרש הבנוי... או בהיעדר אפשרות פורמאלית לכך, לחתום על חוזה זמני לשלוש שנים" (שם).
ביום 2.11.1967 פורסמה בילקוט הפרסומים 1406 תכנית מפורטת רש/313 שמטרתה "הפיכת חלק משטח צבורי פתוח ליחידה מסחרית מיוחדת ולהרחיב את רחוב טרומפלדור לרוחב היחידה המסחרית בעומק של 4 מ', ולבטל חלק ממגרש לבנין צבורי ולקבוע שטח צבורי פתוח" (סעיף 6 לתקנון תוכנית רש/313).
פרשנות התובע להסכם היא כי הוראותיו הטילו על קק"ל חובה לרשום את זכות החכירה של בני הזוג נאמן בספרי המקרקעין ולעמדתו אין בעובדה שהזכות לא נרשמה בספרים כדי לבטל את זכויותיהם במיגרש.
הבעלות במיגרש, עובר להפקעתו בשנת 1982, היתה של קק"ל. כאמור, "נקודת המוצא היא שהרישום משקף נכוחה את מצב הדברים" (ע"א 7744/12 מרזוק פואז שעלאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.8.2014)), ובעניינינו הרישום משקף בבירור את העובדה שלתובע אין ולא היתה זכות מהותית במיגרש, כזו החורגת מזכות השכירות, שהיא זמנית ומוגבלת.
על כך עמד עו"ד גלאור בתצהירו: "כאשר המועצה הפקיעה את השטח התנגדתי מפורשות להפקעה שכן השטח היה מסחרי על פי תוכנית 313. במכתב שכתבתי לדבורה ציון מנהלת אגף הנכסים ולמהנדס המועצה דאז ביקשתי לחזור בנו מההפקעה לגבי היחידה המסחרית. למיטב זכרוני עקב מכתב זה, תוקנה הודעת ההפקעה המקורית מ-4.2.82, אשר בוצעה לפי תוכנית 313 ו-210 א', ופורסמה הודעה מתוקנת בדבר הפקעה על פי תוכנית 210 א' בלבד" (סעיפים 8 ו-9 לתצהיר גלאור).
...
נוכח העובדה כי פרשנות סבירה של הוראות התכניות רש/313 ו- רש\210\א לא מוציאה זו את תכנה של זו ואינה מביאה בהכרח למסקנה כי לא ניתן ליישב בין השתיים מתעוררת שאלה מדוע פעלה רמת השרון כפי שתואר, וכוונתי לכך שלכאורה המצב התכנוני העכשווי החל על המגרש הוא כזה המייעד את המגרש לבניית יחידה מסחרית.
מסקנה זו מעיבה על הליך ההפקעה שהתבצע ולכל הפחות מעלה שאלות אשר לאופן התנהלות רמת השרון בעבר.
סוף דבר כאמור בפסק הדין – התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אם בשנת 2007 היתעקשו אורי ז"ל ואימו המנוחה של התובע ז"ל על הריסת מחסן והשבת המצב לקדמותו, ובשנת 2010 עמדו בסירובם לאפשר למשפחה אחרת בבניין להרחיב את המטבח, כיצד ניתן להלום כי הסכימו לבנייה נרחבת בשנת 1989? איני מקבלת את הטענה כי מי מבעלי הדירה אישר את תוספות הבניה ואני מוצא כי הבנייה נעשה ניגוד לסעיפים 3ב, 5 ו-22 להסכם השכירות, באופן המקים עילת פינוי בהתאם לסעיף 12 להסכם השכירות ולסעיף 131 לחוק הגנת הדייר.
צילומים כגון אלו צורפו לחוות דעת השמאים, כמו כן ניתן היה להעיד שכנים אחרים בבניין שגם הם דיירים מוגנים באשר לביקוריהן של האחיות, מתי נעשתה הבנייה וכן הלאה, אציין כי בנו של הנתבע אישר כי ניתן היה להביא תמונות (עמ' 19 ש. 27-31) וכן העיד כי הוא מכיר את השכנים בבניין: אנשין, וועג וברנד אך נימנע מלהעידם (עמ' 20 ש. 10-24) ומשלא עשה כן פועל הדבר לחובת הנתבע.
אעיר כי בעיניין זה איני מקבלת את טענת הנתבע, כי היות שמדובר בבניין שאין לו, מפאת גילו, היתר בנייה, הרי שלא ניתן לקבל היתר בניה לתוספת כלשהיא בו. משנחקק חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, הרי שאין משמעות לכך שמדובר בבניין ישן שהוקם עוד טרם הקמת המדינה וכל עבודה בהתאם לפרק ה' לחוק התיכנון והבנייה מצריכה היתר.
5 התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא בשאינו מקרקעין – שבע שנים; במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.
ר' למשל פסק דינו של כב' השופט זילברטל בר"ע (י-ם) 1028/09 פורטונה מטות נ' עזבון המנוחה אסתר משה אהרון מזרחי ז"ל (18.10.09): "עוד יש לזכור, כי כאשר מדובר בתביעת פינוי או סילוק יד מנכס מקרקעין שהזכויות בו נתונות בידי מספר שותפים (כמו במקרה דנן), רשאי כל שותף, אף בלי הסכמת יתר השותפים, לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר להגנת הבעלות והחזקה (סעיף 31(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969), ובכלל זה להגיש תביעת פינוי (רע"א 1475/94בושאר נ' פרידלנדר (13.9.94) ההדגשה שלי ב"י)" וראה גם ת.א. (ראשל"צ) 22322-09-11 דורון קרצ'בסקי נ' זיו זימרמן (12.12.12).
...
ועל כן טענת ההתיישנות – נדחית.
נראה כי בסיפא לתגובתו מצוי הטעם והגיון הדברים של הימנעות מהתגוננות מפני תביעת הפינוי: "בסופו של דבר בית המשפט הוא אשר צריך "לישון טוב" עם פסק הדין שיינתן" (ס' 3 לתגובה הנ"ל), והוסיף כי בכל מקרה ניתן לצרף ראיות בערעור.
התביעה מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

במסגרת ההיתנגדות טען התובע כי "מי שחייב לזוכה הוא המשכיר, ולא אני, ואני לעולם לא הייתי רשום בערייה כמחזיק של החנות. ייתכן ושלא בידיעתי רשם המשכיר את החנות על שמי." התובע המשיך וכתב כי החזיק בחנות רק כמחצית השנה, במהלכה שילם את תשלומי הארנונה, וכי לאחר מכן השיב את המושכר לידי המשכיר.
מטעם התובע העיד, בנוסף לתובע עצמו, גם מר יוסף עמר, אשר החזיק באחת החנויות הסמוכות, והעיד שהוא מכיר את כל בעלי החנויות בבניין, וכי הוא זוכר שהתובע החזיק בחנות רק זמן קצר.
" בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין נ' עריית ראשון לציון (9.2.03) נבחנה השאלה מיהם המחזיקים לצורך החיוב בארנונה ביחס למרכז מגורים למבוגרים, ונקבע (על ידי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן) כי על הדיירים ביחידות הדיור ולא על הבעלים של הנכס, לשאת בתשלום הארנונה: "בהנתן קיומם של מספר מחזיקים מקטגוריות שונות, הרי שההלכה היא, כי חובת התשלום תחול על מי מביניהם שיחסית לאחרים הנו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס." וכן ר' בר"מ 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב,ביעור יתושים וסלוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (16.3.08).
וכבר נפסק כי אף שלעירייה יש זכות לגבות את הארנונה ממי שרשום בספריה כמחזיק, אין משמעות הדבר שלאדם זה אין זכות תביעה כלפי אחרים: "הכלל הנובע מהוראות סעיפים 326-325 לפקודת העיריות הוא, אמנם, כי כל אימת שלא נשלחה על ידי בעליו, או מחזיקו של נכס הודעה בכתב בדבר חדילתו מהחזקת הנכס – חייב הנישום לשאת בתשלום הארנונה בגין הנכס, וזאת גם במקרה שבו התברר כי היה בעלים, או מחזיק אחר בנכס בתקופה הרלבנטית, שכן תרופת הנישום במצבים מסוג זה היא במישור היחסים בינו לבין המחזיק בפועל." (בר"מ 8462/11 מנהל הארנונה בעריית הרצליה נ' מירב פלקון (12.8.14)) במערכת היחסים בין מי שחובו לשלם את הארנונה נובע מהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס לבין מי שחייב בתשלום בשל העובדה שלא מסר הודעת חדילה, יש לראות את ה"מחזיק" כחייב עקרי, ואת מי שחובו נובע מהיעדר הודעת חדילה כ"חייב משני": "קבוצה נוספת של חייבים עקריים וחייבים מישניים קיימת כאשר מוטלת על אדם או גוף מסוימים חובת תשלום בלי שדבק בהם אשם כלשהוא, מתוך מטרה לתת מענה יעיל לצרכי הנושה או לשם הגנה על אינטרס צבורי אחר. עם זאת, החובה לפרוע את חובו של אחר אין משמעה בהכרח מתן פטור לאחראי לפי הדין הכללי, והדבר תלוי בפרשנו הדין הרלוואנטי... בגדרי קטגוריה זו יבואו גם המקרים שבהם החוק מחייב אדם בתשלום סכום כסף, אך להקלת הגביה מטיל את האחריות לתשלום גם על אדם נוסף. במקרים אלה משתמעת, בדרך כלל, כוונה שהראשון יהיה בגדר חייב עקרי ואילו חברו חייב משני בלבד. בהתאם לכך יזכה החייב המישני, אם נשא בתשלום, לשיפוי מהחייב העקרי, אך מובן שהדבר תלוי בפרשנות החוק הרלוואנטי." (דיני עשיית עושר, בעמ' 375) הטלת חיוב על מי שחדל להחזיק בנכס לשלם לעירייה את תשלומי הארנונה נועדה להקל על גבייתם של תשלומים אלה (ר' בר"מ 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה (16.10.06)), והיא דוגמא קלסית של קביעת אותם חייבים כחייבים מישניים, לעומת המחזיקים בפועל שהם החייבים העקריים.
...
מכל מקום, נוכח ההלכה הפסוקה, אני סבורה שעילתו של התובע נולדה ביום 19.3.20, עת ניתן פסק הדין בתביעה השנייה, במסגרתו חויב בתשלומי הארנונה בגין החנות.
אלא שכפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי שהשיהוי בהגשת התביעה הוא שגרם לנתבע נזק ראייתי, שכן כאמור, הנתבע לא טען שהמסמכים אינם ברשותו בשל חלוף הזמן, אלא שניטלו על ידי רשויות המס או נשרפו בשריפה.
לסיכום התובע שכר החנות מיום 28.6.05 ועד ליום 28.6.06.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

במסגרת הסכם החכירה צוין (בכתב יד) כי השטח המוחכר למר עמינוח ז"ל הוא 15 דונם המורכב מ – "3 דונם מיגרש בנין 5 דונם אדמה כבידה 7 דונם אדמת מטעים" (כך במקור – נ.ע.).
בפסק הדין מתאריך 8.1.1996 קבע כבוד סגן הנשיא (כתוארו אז) אורי גורן, בין היתר, כי: "...הן המבקשים והן החברה קבעו במפורש כי החוזה שביניהם מותנה בקיומו של תנאי מתלה, כשהתנאי הוא רישום בספרי האחוזה ביפו, היינו, כל עוד לא נרשם בספרים אין לחוזה החכירה תוצאות משפטיות" (עמוד 3 לפסק הדין).
עוד טענו כי חלק מחלקות 14א' ו – 15ב' (כיום חלקה 180), שמשו לגידולי שלחין והחלק האחר, בו לתובעים אין זכויות, שימש את ארגון נשי אמי"ת. כפי שצוין על ידי הרשות, חלקה 180 מוחכרת לעמותת נשי אמי"ת, בהתאם לחוזה שכירות (משבצת דו צדדי) של בית הספר החקלאי "אמית כפר אברהם" ובפועל המקרקעין מעובדים על ידי בית הספר החקלאי מזה שנים רבות (כאמור, חלקה זו אינה רלוואנטית עוד אלא שהואיל והנתבעת נסמכת על ויתור התובעת כל זכויותיה בחלקה זו, כתמיכה לדחיית התביעה בכללותה, אפרט אף את העובדות והטענות ביחס לחלקה זו).
בין יתר ההליכים, הזכירה הרשות את ה.פ. 42134-09-15 פלק נגד מנהל מקרקעי ישראל, במסגרתה ביקשו התובעים להורות לרשות להמציא שומה ופירוט כספי ביחס לחלקה 234 וחלק מחלקה 200, בגוש 6399.
טענות הנתבעת, לראשונה בסיכומיה, כי לא היתה צד להליך אישור העסקה בשנת 1974 (סעיף 26 לסיכומיה), מהוות הרחבת חזית, ובענין זה מקובלות עלי טענות התובעת (סעיף 11 לסיכומי התשובה) אף ביחס למעמדו של אישור עסקה זה. על פניו ובהעדר ראיה לסתור, לרשות נעשתה פניה על ידי ב"כ העיזבון ז"ל בעיניין אישור עסקה זו (נספח ו' לתע"ר התובעת), והרשות לא טענה דבר בענין זה ולמצער לא הוכח אחרת.
...
סבורני כי מכלול ראיות אלה מביאים למסקנה כי לתובעים זכויות בחלקה 200 בהתאם להסכמי סלבנדי.
סיכום לנוכח כל האמור תביעת התובעת מתקבלת ביחס לחלקה 200 בלבד.
אשר לתביעה שכנגד, סבורני כי לאור הקביעות דלעיל, זו אינה רלוונטית בנוסחה.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2023 ברבני תל אביב נפסק כדקלמן:

בהסכם זה הצהירה העמותה כי היא הבעלים הרשום והמחזיק החוקי של המקרקעין, וכן כי "בנייני השכונה אינם בגדר של קרן קיימת עולמית למזכרת נצח לנדיבים, והיא מוסמכת לעשות בשכונה ככל הנידרש לקידום עניניה ללא הגבלה". על ההסכם חתומים ראשי עץ חיים וברור כי אין הם חשודים בדבר שקר או במעילה בתפקידם.
ד"ר דודסון היתייחס לסעיף ג לתקנון שבו נאמר כי אחד ממקורות ההכנסה לאגודה הן: "תרומות ונדבות מיוחדות לשם קנית או הקמת בנינים בתור קרן קיים אשר פִּרְיָם קֹדש לצרכי האגודה". לשיטת ד"ר דודסון, דמי השכירות מוגדרים קודש ומכאן מובן שגם מקורם של דמי השכירות מוגדר כך. לטענת החברות הרוכשות, מלשונו של התקנון עולה כי, משמעותם של נכסי "קרן קיים" היא שפירותיהם יהיו קודש – כלומר יהיו מיועדים – לטובת צרכי האגודה הכלליים.
המשיבות מציינות את העובדות הבאות התומכות בטענתן שראשי האגודה לא התכוונו לכונן הקדש דתי: על אף לא אחד מאבני הזכרון בשכונה מופיעה המילה 'הקדש'; התורמים ששמותיהם הונצחו על אבני זכרון בשכונה תרמו כספים למוסדות, ולאו דוקא לבניית בתים בשכונה, כמצופה מתורמים שמקדישים מיגרש או בית; מקרקעי השכונה מעולם לא נרשמו כהקדש בנסח ההסטורי, בספרי האחוזה ואצל רשם המקרקעין; צוים שנתנו בשנים 1969-1970 ע"י ביה"ד, המורים לאגודה להגיש דו"ח מפורט על ניהול נכסי ההקדשות אינם מתייחסים למקרקעי השכונה; תשלומי איזון בסך של עשרות מיליוני ₪ ששולמו לעמותה בעקבות תוכנית איחוד וחלוקה של מקרקעי השכונה משנת 1989, שמשו את המוסדות, ולא נטען על ידי מאן דהו שמדובר בתמורה של נכס הקדש שצריך לרכוש בו נכס חלופי; העמותה נדרשה לשלם היטל השבחה בגין תשלומי האיזון שהתקבלו, ולא נטען על ידי מאן דהו שמקרקעי השכונה הם נכס הקדש שפטור מהיטל זה; בשנים 1996, 2015 ו-2017 נעשו עיסקאות במקרקעי השכונה שבמסגרתם הצהירו ראשי העמותה, בכללם הרבנים ניסן אהרן טוקצינסקי ואברהם יעקב זלזניק (חבר מועצת גדולי התורה), שאין כל מניעה לבצע את העיסקאות, על אף החלטת ביה"ד הרבני משנת 2000 שמקרקעי השכונה הנם הקדש; רו"ח גולדברג שמונה בשנת 2008 כחשב מלווה לעמותה והגיש דו"ח בעיניינה היה בדיעה שמקרקעי השכונה הנם בבעלות העמותה; כב' השופט בדימוס י' אלון שמונה על ידי ביה"ד בשנת 2017 כמנהל מיוחד להקדשות עץ חיים, לא ראה לנכון לכלול את מקרקעי השכונה במצבת נכסי ההקדשות; ההכנסות וההוצאות של מקרקעי השכונה נוהלו בידי העמותה ומוסדות עץ חיים כחלק בלתי נפרד מנכסי העמותה, בשונה מהקדשות דתיים ואזרחיים לטובת המוסדות שהכנסותיהם והוצאותיהם נוהלו בנפרד; בספרים ההסטוריים העוסקים במקרקעין של שכונות בירושלים אין כל זכר לכך שהשכונה היתה הקדש.
מסקנת הדברים היא, שעל אף משקלו המשפטי-הלכתי של הרישום בספרי האחוזה, הוא אינו שולל את קיומו של הקדש בנכס.
...
אנו מאשרים את דו"ח הבדיקה של השופט בדימוס יוסף אלון ואת הדין-וחשבון של המנהל המיוחד והנאמן להקדשות עץ חיים, ונותנים לקביעותיהם העובדתיות והמשפטיות תוקף של החלטה.
בהתאם לראיות שלפנינו אנו קובעים כי ראשי מוסדות עץ חיים רכשו את מקרקעי שכונת עץ חיים בשנת 1928 ובנו בשנים שלאחריה את מבני השכונה, כדי שהן הקרקע והן המבנים יהיו נכסי נאמנות למטרת הקדש דתי בשיפוט בית הדין הרבני.
אנו מורים כי על ענייני היצירה והניהול הפנימי של הקדשות אלו לא יחולו הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט–1979.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו