בנוסף לכך, לטעמו של המערער, בית המשפט המחוזי לא היתחשב דיו גם בשיקולים אשר היו עשויים להטיות את הדין לקולה במסגרת מיתחם העונש שקבע, וביניהם נסיבות חייו הקשות, פוטנציאל שקומו הגבוה, ונסיבותיו האישיות המורכבות – אשר עליהן ניתן ללמוד גם מחוות הדעת הפסיכולוגית שנערכה בעיניינו.
המשיבה מדגישה כי המדובר במעשיו שניצבים ברף העליון של החומרה בעבירות מין בקטינים, כאשר המערער, למעשה, כלא את הקטין בביתו במשך דקות ארוכות, וזאת כדי שיוכל לבצע בו עבירות מיניות, להפעיל כלפיו אלימות ואף לאיים עליו שלא יספר על המעשים.
כמו כן, נחה דעתנו כי העונש שנגזר על המערער בתוך המיתחם הוא עונש ראוי, המאזן היטב בין מכלול השיקולים לקולה ולחומרה המתקיימים במקרה שלפנינו, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער הנזקפות לזכותו.
...
המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור.
חומרתם הרבה של מעשי המערער מחייבים, בהתאמה, תגובה עונשית מחמירה, ואנו סבורים כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי מבטא היטב חומרה זו. משכך, ונוכח מדיניות הענישה הנוהגת, אין בידינו לקבל את טענות המערער כי מתחם העונש שקבע בעניינו בית המשפט המחוזי מחמיר עמו יתר על המידה.
במצב דברים זה, לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו בעונש שהושת על המערער.
אשר על כן, דין הערעור להידחות.
סוף דבר, הערעור נדחה.
