זיכוי עקב אי הגשת תלונה על גניבה ממעסיק

לטענת הנתבעת, מאחר והוכח כי מר אלה גנב ממנה כספי פנסיה שנוכו ולא הופרשו בפועל במועד הנכוי לקרן הפנסיה, הרי שיש לדחות תביעת התובעים ללשון הרע והוצאת דיבה שכן הוכח שהדברים שנאמרו ונכתבו על ידי הנתבעת בהקשר לאמור היו אמת לאמיתה ועל כן חוסים תחת הגנת "אמת דברתי". יש ליתן משקל לכך כי הדברים נאמרו בין היתר לחשבת השכר האמונה על תלושי השכר שנערכו לנתבעת.

(7) הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגותו או אפיו של הנפגע בעיניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור; (8) הפירסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעיניין שבו האדם אליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחוב בעיניין המשמש "נושא התלונה ...". (9) .

אומנם בהיעדר ראיה אחרת סביר להניח כי אין בתביעה זו שהוגשה לביה"ד האיזורי לעבודה בחיפה כדי להתייחס להפרשות שבוצעו בעיניינה של הנתבעת אולם משהתובעים עצמם מפנים לפסה"ד ומבקשים להבין ממנו כי לא נותרו הפרשות לזכות העובדים שלא הופקדו הרי שאין לי אלא להדרש לאמור בפסה"ד הקובע ההיפך ממה שהתובעים מבקשים לייחס לאמור בו. בנגוד לנטען על ידי התובעים יש בפסה"ד כדי להעיד על היתנהלותה הפסולה של התובעת כמעסיקה והעובדה כי זו אינה מקיימת הוראות חוק במועד באופן שנדרשה הגשת תביעה מטעם חברת הביטוח על מנת להביא לבצוע סדרים בחברה – התובעת.

נזק מיסויי שניגרם לנתבעת עקב אי ביצוע הפרשות כחוק: לטענת הנתבעת, לאור העובדה שתשלומי הפנסיה לא הופקדו בחברת מגדל על ידי התובעת אלא עברו ישירות לידי הנתבעת באמצעות מעסיקתה החדשה, נימנע מהנתבעת קבלת הטבות מס על הפקדת הכספים בקרן הפנסיה והנתבעת נדרשה לשלם מס מלא בגין כספים אלו.

...

ובהמשך: "...העובדה שאתה יודע להתנסח במתק שפתיים ולנסות לבלבל את הקורא ולשקר פעם אחר פעם בלי למצמץ מעידה שאתה פועל בחוסר תום לב". "...ולסיכום – העולם הוא עגול וסוף גנב לתלייה". עוד טענו התובעים כי נמסר להם ממנהלת החשבונות שהנתבעת כינתה את התובע בכינויים וציינה בפניה: "הוא נוכל, לא כדאי לך לעבוד איתו". הנתבעת הכפישה התובעים גם בפני סוכן הביטוח ואמרה לו : "אני אחסל לך את העסק". בהתכתבויות וואטס אפ נוספות בין הנתבעת לתובע כותבת הנתבעת כדלקמן: "אתה גנבת ממני כספים וממשיך לגנוב". ולא סתם לא רצית לתת לי גמר חשבון.

אשר על כן, נדחית טענת הנתבעת להרמת מסך.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל התביעה של התובעים נדחית על כל רכיביה.

התביעות בגין פרסום לשון הרע, עגמת נפש, החזר בגין הפסד נזק מיסויי החזר קיזוז שווי רכב והרמת מסך– נדחות.

לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה הפרשות המעביד בעבור רכיב פצויי הפיטורים אינן ניתנות להחזרה למעסיק, למעט במקרה שבו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל ארוע מזכה בלבד.

כפי שקבענו לעיל, הנתבעת לא הוכיחה את מעשה הגניבה על ידי התובע ודי בכך כדי לדחות את טענות הנתבעת בדבר הנזקים שנגרמו לה בגין מעשה הגניבה.

הלקוח כמו גם הנתבעת לא הגישו תלונה במישטרה בגין מעשה הגניבה הנטען והמסמך שצורף לכתב התביעה שכנגד כמתואר בסעיף 11 לעיל הוא מיסמך מאוחר שנולד לצרכי תביעה (עמ' 5 ש' 19-20 לפרוטוקול) ועל כן לא ברור איזה נזק נגרם לנתבעת כתוצאה מהמעשה, ככל שניגרם נזק.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים בחסר בסך 706 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים הוצאות משפט בסך 200 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, שאחרת סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מונחות להכרעתנו שתי תביעות – האחת, תביעת העובד לקבלת פצויי פיטורים (11,322 ₪); דמי הודעה מוקדמת (7,200 ₪); ופצוי בגין אי מסירת אישור העסקה (14,400 ₪).

השניה – תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת בגין גניבה ממעסיק (90,309.5 ₪); והחזר הלוואה (6,250 ₪).

[footnoteRef:4] [4: ] בשנת 2018, קיבל התובע פנייה מחברת מבטחים, ממנה הבין כי יש לזכותו יתרת זכות שהופקדה בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת ופנה להתייעץ עם עו"ד.[footnoteRef:5] [5: ראו עמ' 15 לפרוטוקול] ביום 13.8.18 פתח התובע בהליך דנן.

[footnoteRef:19] [19: ראו והשווי ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב (31.5.07) – "העולה מכלל נסיבות המקרה הוא, שבפועל החברה היא שיזמה את סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וכי למשיב לא היה רצון כן ואמיתי להתפטר. זאת, כאשר היה במצב בו נתפס בקלקלתו וכשהממונים עליו הודיעו לו כי מעשיו החמורים מצדיקים פנייה למישטרה על גניבה. "על כן היוזמה לסיום העבודה היתה שלהם, ולא של התובע, גם אם התובע ניכנע, בסופו של דבר, לנסיבות והסכים 'להתפטר' "."]

] טרם הכניסה לדיון, יצוין, כי למרות החשדות הכבדים שייחסה לתובע, הנתבעת לא הגישה תלונה במישטרה בגין הגניבה ואף ביצעה עם התובע גמר חשבון בתלוש ינואר 2016, שבסופו נותרה לתובע יתרת זכות.

...

] אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת גאי לא אמר לתובע שלא יגיע לעבודה מאותו יום,[footnoteRef:10] והתובע ניתק קשר עמה בעקבות השיחה 10.1.16, לא ענה לפניותיה,[footnoteRef:11] לא הגיע לשימוע שזומן אליו וכי יש לראות היעלמותו זו כהתפטרות ודא עקא, הודאה בגניבה.

על סמך האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה שכנגד בכל הקשור לנזק בגין מעשי הגניבה לכאורה.

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת חלקית לגבי החזר ההלוואה בלבד.

מכירות לטענת התובע, קיימים לקוחות שלא שויכו אליו ולכן לא קיבל בונוס בגינם (נספח י"ד לתצהיר התובע – טבלה שנערכה על ידו ונספח ט"ו לתצהיר התובע) למרות שהכנסות הנתבעת מלקוחות הפרויקטים בוקרו ע"י רואה חשבון (נספח ט"ז, י"ז, י"ח לתצהיר התובע).

עוד עולה מהמסמכים שצורפו כי התובע היה אמון על בינת יישום מערכות בע"מ (נספח כ"ג לתצהיר התובע), אי.זי. דיאמונדס בע"מ ועוד לקוחות שצוינו על ידו בטבלאות שצורפו על ידו (נספח י"ד לתצהיר התובע) ולטענתו לא נזקפו לזכותו חלק מהכנסות, לקוחות לא שויכו אליו או נזקפו לזכותו רק חלק מההכנסות (נספח כ"ד לתצהיר התובע).

על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין: "נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו." (ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24.5.2012 – פורסם במאגרים האלקטרוניים.

אכן התובע הודה בחקירתו כי העתיק מסמכים: אני מפנה אותך לסעיף 80 לתצהירך – מצטטת – האם זה נמצא בביתך לא. נמצא במישטרה כי הגישו תלונה על גניבה והתלונה נדחתה.

...

משכך, נדחה רכיב תביעה זה. השבת תשלום יתר ששולם לנתבע שכנגד הנתבעת ערכה טבלה (נספח י"ד לתצהיר המנכ"ל) בונוסים מול הגעה ליעד והגיעה למסקנה כי שילמה לתובע ביתר 17,213 ₪.

לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 5,000 ₪.

נוכח כל האמור לעיל, ימונה רואה חשבון אשר יקבל לידיו את כל כרטסת הנהלת החשבונות של לקוחות הנתבעת והחשבוניות שהונפקו לשנים 2012 - 2017.

הנתבעת הגישה באותו יום תלונה במישטרה על גניבה ממעביד.

עכשיו, אתה בעצמך, ולא מישהו אחר, נתן עדות נוספת במישטרה, אחרי החקירה הראשונה שלך, ב-13 בנובמבר 18, עמוד 20 לנספחים של הנתבעת, ואומר החוקר ששוחח איתך: "נישאל על קבלות", אתה נשאלת "על קבלות עבור מוצרים שנגנבו אשר הוצגו בסרטונים במעמד חקירת החשוד", מסרת, "הוא מסר" זה אתה "המוצרים האלו לא עברו קו קופות על כן לא ניתן לדעת מה נגנב בדיוק גם לא על סמך המצלמות, ומסר כי אין לו קבלות". זאת אומרת, אפשר לסכם שאתה בעצמך אומר שלא ניתן לדעת מה נילקח, אם נילקח.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 8,208 ₪ לתגמולים ועוד 7,575 ₪ לפיצויים, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.18) ועד התשלום בפועל; החזר חלקו של העובד שנוכה משכרו ולא הועבר ליעדו (קרן הפנסיה) בסך 4,665 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.18.

...

דיון והכרעה נסיבות הפסקת עבודתו של התובע בכתב התביעה נטען שהתובע פוטר מעבודתו, לאחר שביום 9.11.18 נקרא לבירור שנעשה שלא כדין, הוטחו בו האשמות בדבר גניבה ממעסיק ובסופו של דבר, התובע נאלץ לשבת בביתו לא להגיע לעבודה בגלל איומים שספג בבירור.

לא מצאנו כי יש באיזו מטענות התובע כדי לסתור או להסביר באופן שונה את הודאתו המפורשת בתחנת המשטרה, לפיה במשך כשנה, גנב מדי יום מוצרי מזון בשווי של כ – 50 – 100 ₪.

התביעה להטלת עיצומיים כספיים על הנתבעת נדחית, מאחר שהסמכות להטילם נתונה ל"ממונה" כהגדרתו בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011, היינו "מפקח עבודה בכיר שמינה השר" (כיום – שר העבודה, ר' סעיף 3 לחוק).

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 8,208 ₪ לתגמולים ועוד 7,575 ₪ לפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.18) ועד התשלום בפועל; החזר חלקו של העובד שנוכה משכרו ולא הועבר ליעדו (קרן הפנסיה) בסך 4,665 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.18.