מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכוי על אף הודאת המשיב בעבירה

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

משהממצאים הפורנזיים אינם יכולים ללמד על מגע בין המנוחה לבין הרכב, ביקש הסניגור שנאמץ את קביעת הערכאה הראשונה שגם ההודאות שמסר המשיב אינן יכולות להשלים את החסר ולפיכך ביקש שנאשר את החלטת הערכאה הראשונה לזכות את המשיב מאשמה.
  משנמצא כי אין להתערב בקביעה כי ההקלטה קבילה נותרו השגותיו של הסניגור על המשקל שניתן להודייה זו. לטעמי, כאשר מביאים בחשבון את העובדה על מצבו הרגשי והפיזי של המשיב בעת התקשרותו למוקד 100, את העובדה שמדובר באמרה שנאמרה בסמיכות ממשית לבצוע העבירה, בפני גורם שאין לו נגיעה לחקירה, ואת העובדה שתוכן האמרה מתיישב עם מסכת הראיות הכוללת, מתבקשת המסקנה כי אכן מדובר באמרה ספונטאנית המקיימת את דרישת סמיכות הזמן שבסעיף 9 לפקודת הראיות.
בימ"ש קמא נתן משקל נמוך להודאת המשיב בפני השוטר, על אף שבימ"ש קמא בחן את קבילות הודאת המשיב בפני השוטר שניתנה תוך הפרת זכות ההיוועצות והגיע למסקנה חד משמעית כי "מדובר באמרה קבילה, נוכח תוכן הדברים ובפרט העובדה שמדובר בהודיה בעובדות מפלילות ומרכזיות לכתב האישום, יש לקבוע שמדובר ב "הודיית נאשם" ולא ב "בראשית הודייה". סבורני כי דברי המשיב לשוטר בזירה מתיישבים עם תוכן שיחתו למוקד 100, דבר שמצביע על גירסתו ההגיונית והסדירה של המשיב אשר נאמרה מרצונו החופשי, לכן הואיל ובימ"ש קמא קבע כי המדובר בראיה קבילה, הרי הצטרפות ראיה זו לראיות הנוספות שבתיק יוצרות מארג ראייתי שלם המבסס הרשעה.
...
במחלוקת אשר בין חבריי, מקובלת עלי מסקנת חברי, השופט כ. סעב, ומטעמיו, לפיה שיחותיו של המשיב למוקד 100, מיד לאחר האירוע, הן בגדר אמרה ספונטנית המקיימת את דרישת סמיכות הזמן שבסעיף 9 לפקודת הראיות.
חרף מחדלי חקירה אלה סבורני, כדעת השופט כ. סעב, שהצטברות הראיות מובילה למסקנה הברורה שרכבו של המשיב הוא אשר פגע במנוחה, וזאת מעבר לספק סביר.
לטעמי, אכן חובה לראות את התמונה הכוללת של הראיות והשתלבותן זו בזו, ותמונה זו מובילה כאמור למסקנה הנ"ל. כדי למנוע חזרה מיותרת, אני נמנע מלחזור על הנימוקים וההסברים שצוינו בחוות דעתו של השופט כ. סעב, אך רואה אני לנכון להתייחס לעדותו של רופא בית החולים אשר טיפל במנוחה לאחר התאונה, ד"ר רקייר.

בהליך ערעור על בית דין משמעתי של לשכת עורכי דין (עמל"ע) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בגזר הדין, על אף ההודאה של המשיב, החליט בית הדין המחוזי לידון בחלק מהעובדות שעלו במהלך הדיון בתיק.
לאחר ששקל את נסיבות ביצוע העבירה על ידי המשיב, מהות העבירה, קבלת האחריות מצידו של המשיב, הודאתו בבצוע העבירה, העידר הרישום המשמעתי בעיניינו, הסבריו לנסיבות ביצוע העבירה, העובדה שלשכת עורכי הדין הייתה מודעת לרישום הפלילי בעיניין המשיב בטרם קבלתו כחבר, גזר בית הדין המחוזי על המשיב עונש של אזהרה.
דיון והכרעה בתי הדין המשמעתיים הרשיעו את המשיב בעבירה של היתנהגות הפוגעת בכבוד המיקצוע בנגוד לסעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לישכת עורכי הדין וזיכו אותו, מנימוקים שונים, מבצוע עבירה בנגוד לסעיף 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין, שעניינה ביצוע מעשה שאינו הולם את מיקצוע עריכת הדין.
...
נוכח האמור, טען המשיב כי דין הערעור דחיה.
נוכח זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהכרעת הדין של בית הדין הארצי ויש לדחות את הערעור בעניין זה. אשר לערעור על גזר הדין: ההתערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאת המשמעת המקצועית מוגבלת למקרים שבהם מתגלה סטייה קיצונית מתכליות הענישה המשמעתית ומרף הענישה הראוי (ראה: על"ע 6868/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל אביב-יפו נ' עו"ד חיים (8.7.2007) פיסקה ח'; על"ע 4444/99 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' וינוגרד, פ"ד נה(5) 908, 912 (2001); על"ע 9/89 רמי יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר-שבע, מד(1) 705, 710 (1990); 6251/06 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א יפו נ' עו"ד שרה דוידוביץ' (8.7.10) פסקה 15; על"ע 4498/95 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד רוכברג (1999) פסקה 7)) במקרה שלפניי, העונש שנקבע על ידי בית הדין הארצי הוא מאוזן וראוי.
סוף דבר: הערעור, על כל חלקיו, נדחה.

בהליך ערעור תיק פלילי בניה (עתפ"ב) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בתום דיון ההוכחות, הודיעו הנאשמות 2-4 כי הגיעו להסדר טיעון עם המשיבה שעיקרו הודאה בעבירות המיוחסות להן בכתב האישום המתוקן.
ראשית, נזקפה לזכות המערער העובדה כי חסך זמן שפוטי יקר בכך שהודה כבר בדיון הראשון בבצוע העבירות שיוחסו לו. בנוסף, צוין כי הועלתה טענה מצד באת כוח המערער כי מצבו הרפואי אינו שפיר.
מעבר לכך, הוסיפה המשיבה כי על אף ניסיונות חוזרים מצדה לתאם מועד לביקור בנכס המקרקעין עליו נעברו העבירות הנדונות בהליך זה, המערער לא אפשר את כניסת נציגות הפיקוח לשטח.
...
יאמר מיד כי טענת הסנגורית לפיה כביכול קמה לנאשם טענת הגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית, נטענה ללא כל בסיס בראיות, אין בה ממש, והיא נדחית.
לאחר שעיינתי, יש לעמוד על מספר שגיאות מהותיות בגזר הדין שכבר אוזכרו לעיל.
נוכח כל האמור, ולמרות שהמערער ראוי לעונש החמור משמעותית ממה שהוטל עליו, משיקולי עקרון האחידות בענישה, הערעור מתקבל חלקית, כך שיופחת עונשו של הנאשם עד גבולו התחתון של מתחם העונש הראוי, כפי שנקבע בבית משפט קמא.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

זאת ועוד: הרשעתו במסגרת אישום 23 בהעלמת הכנסות, אשר מתבססת על הודאתו, מתייחסת לתקופה בה נרקמה והוצאה אל הפועל המזימה הפלילית של גזל קרקעות נשוא האישומים העקריים.
לגבי ערטול, הרי שהסתפקנו בכך שלא הפחתנו מעונשו על אף שזוכה ממספר עבירות פריפריאליות לעבירות הליבה בהן הורשע.
בעניינינו שלנו, המשיבים ניסו להשיג במירמה קרקעות שונות ששוויין המצטבר הוא רב. הקנסות שהושתו על כל אחד מהם, בסכומים הנעים בין 20,000 ל-60,000 ₪, אינם משקפים את חומרת המעשים ואת הרווח שאמורים היו המשיבים להפיק מהעברות, העומד על מאות ואף על מיליוני שקלים.
...
אשר לרכיב הקנס, מצאנו כי יש ממש בטענות המדינה בעניין זה. "יתרונו ההרתעתי של הקנס מתבטא בעיקר בהטלתו בעבירות כלכליות ובעבירות שתכליתן הפקת רווח חומרי, והוא אמצעי המבטיח כי חוטא לא יצא נשכר משללו וכי הפשע אינו משתלם" (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לפסק דיני (‏6.3.2017); רע"ב 1049/15 ‏ניזרי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 29 לפסק דינו של השופט סולברג (18.6.2015)).
אי לכך, מצאנו כי יש להחמיר ולהכפיל את שיעור הקנסות שהושתו על המשיבים כלהלן: (-) עאדל – 80,000 ₪ קנס או 4 חודשי מאסר תמורתו.
סוף דבר לסיכום, לנוכח כל האמור, הוחלט פה אחד כחוות דעתם של השופטים י' עמית וא' שטיין, כלהלן: (-) ערעורו של שפריר (ע"פ 5/20) מתקבל והוא מזוכה בזה מן הספק.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

על אף היתנגדותה של העיריה, צורפו הדו"חות בגין עבירות של חניה על מדרכה והמשיב הורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ובדו"חות שצורפו.
לאור הודאתו של המשיב בבצוע העבירות, לא היה צורך בטיעון העיריה לעניין זה והמשיב הורשע בבצוע העבירות.
אין גם מקום להפוך את ההליך הפלילי להליך של מחיקת חובות כאשר המשיב צובר חיובי קנסות, לא משלם במועד וגם לא מבקש להשפט ורק בדיעבד, כאשר טורח להגיע לבית המשפט, הוא מנצל את הארוע כדי לזכות בהנחה של 50% על כל הקנסות שצבר.
...
סבור אני כי המשיב מראה בהתנהגותו טעמים המצדיקים את התערבות בית המשפט בפסק דינו של בית משפט קמא, כפי שיפורט.
בסיכומו של דבר הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שלא התערבתי בעצם החלטת בית משפט קמא לצרף במסגרת ההליך שבפניו קנסות מדוחות חניה קודמים, שבגינם לא הוגשה בקשה להישפט.
עם זאת אני מורה, וזאת לפנים משורת הדין, כי המשיב ישלם בכל הדוחות עליהם נשפט את גובה הקנס המקורי שנקבע בהודעת הקנס שעל בסיסה הוגש כתב האישום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו