משהממצאים הפורנזיים אינם יכולים ללמד על מגע בין המנוחה לבין הרכב, ביקש הסניגור שנאמץ את קביעת הערכאה הראשונה שגם ההודאות שמסר המשיב אינן יכולות להשלים את החסר ולפיכך ביקש שנאשר את החלטת הערכאה הראשונה לזכות את המשיב מאשמה.
משנמצא כי אין להתערב בקביעה כי ההקלטה קבילה נותרו השגותיו של הסניגור על המשקל שניתן להודייה זו.
לטעמי, כאשר מביאים בחשבון את העובדה על מצבו הרגשי והפיזי של המשיב בעת התקשרותו למוקד 100, את העובדה שמדובר באמרה שנאמרה בסמיכות ממשית לבצוע העבירה, בפני גורם שאין לו נגיעה לחקירה, ואת העובדה שתוכן האמרה מתיישב עם מסכת הראיות הכוללת, מתבקשת המסקנה כי אכן מדובר באמרה ספונטאנית המקיימת את דרישת סמיכות הזמן שבסעיף 9 לפקודת הראיות.
בימ"ש קמא נתן משקל נמוך להודאת המשיב בפני השוטר, על אף שבימ"ש קמא בחן את קבילות הודאת המשיב בפני השוטר שניתנה תוך הפרת זכות ההיוועצות והגיע למסקנה חד משמעית כי "מדובר באמרה קבילה, נוכח תוכן הדברים ובפרט העובדה שמדובר בהודיה בעובדות מפלילות ומרכזיות לכתב האישום, יש לקבוע שמדובר ב "הודיית נאשם" ולא ב "בראשית הודייה".
סבורני כי דברי המשיב לשוטר בזירה מתיישבים עם תוכן שיחתו למוקד 100, דבר שמצביע על גירסתו ההגיונית והסדירה של המשיב אשר נאמרה מרצונו החופשי, לכן הואיל ובימ"ש קמא קבע כי המדובר בראיה קבילה, הרי הצטרפות ראיה זו לראיות הנוספות שבתיק יוצרות מארג ראייתי שלם המבסס הרשעה.
...
במחלוקת אשר בין חבריי, מקובלת עלי מסקנת חברי, השופט כ. סעב, ומטעמיו, לפיה שיחותיו של המשיב למוקד 100, מיד לאחר האירוע, הן בגדר אמרה ספונטנית המקיימת את דרישת סמיכות הזמן שבסעיף 9 לפקודת הראיות.
חרף מחדלי חקירה אלה סבורני, כדעת השופט כ. סעב, שהצטברות הראיות מובילה למסקנה הברורה שרכבו של המשיב הוא אשר פגע במנוחה, וזאת מעבר לספק סביר.
לטעמי, אכן חובה לראות את התמונה הכוללת של הראיות והשתלבותן זו בזו, ותמונה זו מובילה כאמור למסקנה הנ"ל.
כדי למנוע חזרה מיותרת, אני נמנע מלחזור על הנימוקים וההסברים שצוינו בחוות דעתו של השופט כ. סעב, אך רואה אני לנכון להתייחס לעדותו של רופא בית החולים אשר טיפל במנוחה לאחר התאונה, ד"ר רקייר.
