ודוק! אין מדובר בהיסח הדעת או רשלנות או חוסר זהירות רגעית, או איחור בתגובה למצב סיכון שניגרם על ידי אחר שלא היה צפוי מראש, אלא בהתנהגות מודעת שהחלה כבר בעת היציאה ממחסום עין נטפים, עת גמל הנאשם בלבו לעקוף את האוטובוס בו נהג ואזנה, ביצע מספר ניסיונות עקיפה לאורך הדרך כשהוא נוהג במהירות ובחוסר זהירות, עד שביצע את אותה עקיפה קטלנית ותוצאותיה הטרגיות.
ברע"פ 8191/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (20.11.11), נקבע לעניין זה (בשינויים המחוייבים):
"בית משפט השלום לתעבורה נימק היטב מדוע מצא לנכון לגזור עונש שאינו קל. בין היתר נילקחו בחשבון שקולי ענישה רלבאנטיים כגון הרתעה ומניעה; עבירותיו הקודמות של המבקש וחומרתן; העובדה שמדובר בנהג של הסעות ילדים. בעיניין זה אומר בעקבות בתי המשפט הקודמים, כי המסיע ילדים נוטל עליו אחריות משפטית, מוסרית ואנושית כבדה, וככובד האחריות – כך יטה העונש לחומרה". (הדגשה שלי- צ.צ)
וברע"פ 3761/11 חלף נ' מדינת ישראל (18.5.11):
"המבקש נהג על משאית. כלי רכב רב עוצמה שככובד משקלו כך כובד האחריות המונח על הנוהג בו".
הינה כי כן, הנאשם אשר נידרש לרמה גבוהה ביותר של זהירות ותשומת לב, נטל סיכון מוגבר בבצוע העקיפה, הן לאור המהירות הגבוהה בה נהג בכביש משופע ומפותל, אמנם בישורת, אך לפני כניסה לעקומה, והן לאור תפקידו כנהג הסעות הנוהג ברכב בעל מסה עצומה ועמוס בנוסעים וכבודה, ולפיכך טומן בחובו, באופן אנהרנטי, סיכון מוגבר.
בע"פ 2832/10 בוחבוט נ' מדינת ישראל (5.9.11), הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, בהריגת 2 חבריו, בתאונה שאירעה עת נהג הנאשם שטרם מלאו לו 18 שנים, ללא מלווה, וגרם לתאונה תוך עקיפה מסוכנת, אשר בוצעה במהירות מפורזת בקטע כביש משובש (מהירות העולה על 90 קמ"ש ומתקרבת ל-110 קמ"ש במקום 60 קמ"ש בהתאם לתמרור).
בעניינינו, שלא כבמקרים המתוארים לעיל, לזכותו של הנאשם תזקף העובדה, כי הגם שהורשע בהריגה, הוא לא עבר עבירת תנועה מובהקת, לא נהג בשיכרות או תחת השפעת סמים, לא חצה קו הפרדה רצוף עת יצא לעקיפה, במקום לא היה איסור לעקוף, וגם מהירותו, שהייתה אמנם מופרזת בתנאי הדרך הקונקרטיים ולכלי הרכב הקונקרטי, לא הוותה חריגה גבוהה מאוד מבחינת החוק היבש.
...
לעניין זה נאמר בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (10.10.05):
"תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם".
וכן, האמירות הנורמטיביות בע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל (7.5.07), על ידי כבוד השופטת ארבל:
"נקודת המוצא של בתי המשפט בגזירת עונשם של מי שהורשעו בהריגה תוך נהיגה ראוי שתגרוס ענישה מחמירה הנותנת ביטוי לערך של קדושת החיים....כשלעצמי אני סבורה, כי אין מאבק נחוש בתאונות הדרכים ללא ענישה מחמירה... רבות מתאונות הדרכים הן תוצאתה של נהיגה בלתי זהירה, שאין עימה הישמעות לחוקי התעבורה והתחשבות בתנאי הדרך. תאונות אלה ניתן למנוע ע"י חינוך לנהיגה אחראית וזהירה, ע"י חינוך לציות לחוק ולכללי הנהיגה הנכונה. ענישה הולמת היא חלק אינטגרלי של החינוך לנהיגה נכונה שביסודה כיבוד נוסעים אחרים, משתמשים אחרים בכביש, לרבות עוברי אורח תמימים. לפיכך אני רואה בחיוב את המגמה להעלות את רף הענישה בגין עבירות אלה".
בענייננו, מידת הפגיעה בערך המוגן של קדושת החיים כה גבוהה ונוראה עת נגדעו חייהם של 24 איש ואשה, רבים אחרים נפצעו בגופם ונפשם במידת חומרה כזו או אחרת, כמו גם דאבת לב יקיריהם של ההרוגים והפצועים.
וכך נאמר בעניין זה בע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל (10.10.11):
"מניין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית – הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות למעשי המערער – לראות בכך מעשה אחד לצורך ענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, איפא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה. גישה זו תקפה וראויה ליישום לא רק לגבי נאשמים המורשעים בעבירות ביטחון ובביצוע פיגועי טרור ההמוניים, אלא גם לגבי מי שהורשעו בקטילת חיים רבים בתאונת דרכים בשל נהיגה פזיזה ובלתי אחראית, דוגמת נהיגתו של המערער שבפנינו אשר החליט ליטול לידיו את ההגה בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים מסוכנים."
וכן ע"פ (ב"ש) 1581-08-13 אלגבור נ' מדינת ישראל (25.12.13).
לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן, כהמלצה כללית, שלא למצות עמו את הדין.
