חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכוי נאשמים חרף מציאת טביעת אצבע בזירה

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2012 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד הוגשו בהסכמה תמונות הרכב לאחר הפריצה (ת/1), כאשר בתמונות 6, 7, ו-8 ניתן לראות את מיקומן של טביעות האצבע שנמצאו ברכב, דו"ח תעוד פיתוח טביעות אצבע (ת/2), דו"ח תפיסת מוצגים בזירת העבירה (ת/3), חוות דעת מומחה- השוואת טביעות אצבע (ת/4) והודעתו של הנאשם במישטרה (ת/5).
על כן יש לפסוק האם די בטביעות אצבע של הנאשם ברכב, זירת העבירה, כדי להרשיעו או שמא יש בהסברו של הנאשם כדי לעורר ספק סביר ועל כן יש לזכותו מהמיוחס לו. בנגוד לטענת ב"כ הנאשם, פסיקת בית המשפט עמדה לא אחת על כך כי גם במקום שאין ראיות פוזיטיביות נוספות במקרים מסוימים ניתן להרשיע על פי ראיה נסיבתית של טביעות אצבע בלבד: "...אם נמצאה [טביעת האצבע] בזירת העבירה או על גבי חפץ ששמש לבצוע העבירה, יש בה כדי להטיל על הנאשם חובת הסבר המיישב את הממצא עם חפותו או עם קיום ספק באשמתו. אם הנאשם בעדותו נימנע ממתן הסבר, או אם ההסבר שניתן נדחה כבלתי מהימן, יהיה בית המשפט רשאי להרשיעו גם על יסוד טביעת האצבע כראיה יחידה." (ע"פ 2998/91 , מז (1) 580 מנינג).
זאת ועוד, במהלך עדותו בבית המשפט הנאשם סיפר כי שיקר בחקירתו במישטרה כאשר אמר שלא היה בישראל כשלוש-ארבעה שנים למרות שבפועל כן היה בישראל בשנה האחרונה בנגוד לחוק ואף עבד באיזור יבנה (ר' עמ' 10 שו' 2-15).
...
אם כן, יריעת המחלוקת מתמקדת בשאלה האם טביעות אצבעותיו של הנאשם על הרכב ובתוכו מובילות למסקנה אחת ויחידה כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירות המיוחסות לו, או שמא זו ראיה נסיבתית שניתן לתת לה "הסבר תמים" חלופי המטיל ספק באשמתו של הנאשם.
מסקנה מבחינה ראייתית, בהתאם למפורט, נתתי אמון מלא בעדותו של המתלונן שהעיד כי הרכב עובר שטיפה מדי חודש ועל כן לא סביר כי ימצאו עליו טביעות אצבע ישנות, עוד השתכנעתי כי לא יכול להיות כי הרכב טופל או נשטף במקומות בהם הנאשם טען שעבד.
בנוסף לא נתתי אמון בגרסתו המתפתחת של הנאשם, שהעיד על עצמו כי שיקר בעת חקירתו במשטרה ומכאן שאני דוחה את הסברו למציאת טביעות אצבעותיו על הרכב.
לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום; ניסיון גניבת רכב עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 25 לחוק, עבירה של גניבה מרכב עבירה לפי סעיף 413ד לחוק.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של שהיה שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב- 1952.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אקדים את המאוחר ואומר, כי אין לטביעות האצבע שנמצאו בזירה כל משמעות ראייתית ועל כן העובדה שלא הועמדו לעיון הנאשם לא פגעה בהגנתו באופן כלשהוא.
עמדות הצדדים בדיון ביום 14.4.19 הודיעה ב"כ המאשימה, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי: "נסתפק בהכרעת דינו של בית משפט ולא נבקש לקבוע מעבר למה שנקבע. אנחנו נבקש להרשיע את הנאשם רק בעבירה בה הורשע ולא בהתפרצות.". חרף זאת, בסיכומיה חרגה ב"כ המאשימה מהצהרתה, ובקשה להרשיע את הנאשם בעבירת התפרצות.
הגנה מן הצדק ב"כ הנאשם טענה, כי גם אם יוכח שהנאשם ביצע את המיוחס לו, יש לזכותו בשל היתנהלותה הזדונית של המאשימה, אשר הסתירה את טביעות האצבע ובכך פגעה בהגנתו.
...
כמו כן טענה ב"כ המאשימה, כי מעדותו של אורן רביבי, אשר לא ראה את הנאשם כאשר עלה במדרגות אלא רק כאשר ירד, עולה המסקנה כי הנאשם היה באחת הדירות כאשר רביבי עלה במדרגות ויצא ממנה כאשר ירד.
על הנאשם לסתור מסקנה זו, ולכל הפחות לטעת בה ספק ולהעלות הסבר אפשרי אחר, כיצד הגיע המפתח של הדירה השניה לכיסו.
אציין בהקשר זה, כי גם מטעמים דיוניים התקשיתי לקבל את בקשתה של המאשימה לקבוע כי הנאשם התפרץ לדירה: משלא ערערה המאשימה על הכרעת הדין הקודמת, המסקנה היא כי היא קבלה את הקביעות העולות ממנה.
נקבע, כי: אנו סבורים כי אין מקום לזיכוי בהתחשב בכך שמדובר בראיה שיש לכל היותר פוטנציאל הרשעה ולא זיכוי, שכן בית משפט קמא הניח ממילא שלא קיימות טביעות אצבע.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

וכך נקבע בע"פ 7293/97 ז'אפר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460: "אמנם, מציאת טביעת אצבע זרה בזירת העבירה מהוה ראיה לכאורה כי בעל טביעת האצבע היה מעורב בבצוע העבירה, ובאין הסבר סביר להמצאות טביעת האצבע, עשויה היא להספיק להרשעה. ברם, משקלה של ראיה זו פוחת מקום שטביעת האצבע נמצאה על חפץ נייד." מאחר שבענייננו נמצאה טביעת האצבע על גבי חפץ נייד התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע למשקלה להוכחת נוכחותו של הנאשם בבית במועד הרלוואנטי לאישום השני.
למרות גירסתו זו לא הובל לבית על מנת לנסות לקבל את גירסתו לאפשרות המצאותו בדירה זו. יתרה מכך, החוקר לא פירט בפני הנאשם היכן נמצאה טביעת האצבע שלו בבית, לא הוצגה בפניו קופסת הנורות עליה נימצאו טביעות אצבעותיו ולא ניתנה לו ההזדמנות לתת הסבר סביר להמצאות טביעת אצבעותיו עליה.
לאור כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מהעברות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות למגורים וגניבה, כמיוחס לו באישום השני ומרשיעה אותו, על יסוד הודאתו בעובדות האישום הראשון, בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, על פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, כאמור בפתח הכרעת הדין.
...
לאחר בחינת הראיות בתיק הגעתי למסקנה שהמאשימה לא עברה את המשוכה הראשונה, קרי: לא הוכיחה במידת הוודאות הנדרשת בפלילים את מקום המצאה המדויק של טביעת האצבע.
לאור מכלול הכשלים שנפלו בחקירת המשטרה ובדרך הצגת הראיות בבית המשפט, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם התפרץ לבית המתלוננת וגנב את החפצים המפורטים בעובדות כתב האישום.
לאור כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות למגורים וגניבה, כמיוחס לו באישום השני ומרשיעה אותו, על יסוד הודאתו בעובדות האישום הראשון, בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, על פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, כאמור בפתח הכרעת הדין.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2008 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ברם, למרות שכל שנאמר על ידי חברי באשר למחדלי חקירה ובאשר לזהירות הראויה בעת שבית משפט בא להשתית את הכרעת דינו על טביעת אצבע כראיה יחידה במשפט פלילי מקובלים עלי, חוששני כי אין בידי להסכים למסקנתו הסופית על כך שיש מקום לזכות את המערער בע.פ. 3148/08 (להלן – "הנאשם") מחמת הספק.
ולגוף טענותיו של הנאשם כנגד משקלה של טביעת האצבע שנמצאה בזירת הארוע: רס"ב אבי הרוש העיד בבית המשפט כי אינו זוכר את הארוע מן הזכרון (הארוע היה ביום 24.10.05 והעד העיד ביום 14.1.08) אלא מתוך הדוחות שרשם.
...
מכאן, הורשע הנאשם בעבירות שברישא החלטתי זו. תמצית טענות הצדדים: הנאשם טוען כנגד הרשעתו המבוססת על ראיה יחידה בלבד והיא חלק מטביעת כף יד של המערער שנמצאה על גבי זכוכית חלון הזזה בדירה, מהצד החצוני של הזכוכית (להלן: "טביעת האצבע").
בנוסף לכל האמור לעיל, טוען הנאשם כי בעדותה של המתלוננת יש כדי להטיל ספק סביר באשמתו.
בבואי להכריע בערעור זה שמתי לנגד עיני את ההלכה לפיה מידת הוודאות הנדרשת בפלילים אינה כזו שנועדה לסלק כל ספק ביחס לאשמת הנאשם וכי די כי ראיות התביעה מוכיחות זאת "מעבר לספק סביר",אלא שבעניינינו לא שוכנעתי כי המשיבה חלפה מעל רף זה. כלל הוא כי ניתן לבסס הרשעה בפלילים על טביעת אצבע, כראייה יחידה.
לא למותר לציין בהקשר זה כי על בית-המשפט לשאול עצמו אם הנסיבה או הנסיבות שהוכחו פותחות פתח למסקנה שונה מזו לה טוענת התביעה, קרי מסקנה שאינה מפלילה.
בענייננו אם נוסיף לחוסר הבהירות באשר למקום המדוייק ממנו נלקחו המעתקים את עדות המתלוננת לפיה ראתה את הפורצים בבית כשהם עוטים על ידיהם כפפות, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו