עוד הוגשו בהסכמה תמונות הרכב לאחר הפריצה (ת/1), כאשר בתמונות 6, 7, ו-8 ניתן לראות את מיקומן של טביעות האצבע שנמצאו ברכב, דו"ח תעוד פיתוח טביעות אצבע (ת/2), דו"ח תפיסת מוצגים בזירת העבירה (ת/3), חוות דעת מומחה- השוואת טביעות אצבע (ת/4) והודעתו של הנאשם במישטרה (ת/5).
על כן יש לפסוק האם די בטביעות אצבע של הנאשם ברכב, זירת העבירה, כדי להרשיעו או שמא יש בהסברו של הנאשם כדי לעורר ספק סביר ועל כן יש לזכותו מהמיוחס לו.
בנגוד לטענת ב"כ הנאשם, פסיקת בית המשפט עמדה לא אחת על כך כי גם במקום שאין ראיות פוזיטיביות נוספות במקרים מסוימים ניתן להרשיע על פי ראיה נסיבתית של טביעות אצבע בלבד:
"...אם נמצאה [טביעת האצבע] בזירת העבירה או על גבי חפץ ששמש לבצוע העבירה, יש בה כדי להטיל על הנאשם חובת הסבר המיישב את הממצא עם חפותו או עם קיום ספק באשמתו. אם הנאשם בעדותו נימנע ממתן הסבר, או אם ההסבר שניתן נדחה כבלתי מהימן, יהיה בית המשפט רשאי להרשיעו גם על יסוד טביעת האצבע כראיה יחידה." (ע"פ 2998/91 , מז (1) 580 מנינג).
זאת ועוד, במהלך עדותו בבית המשפט הנאשם סיפר כי שיקר בחקירתו במישטרה כאשר אמר שלא היה בישראל כשלוש-ארבעה שנים למרות שבפועל כן היה בישראל בשנה האחרונה בנגוד לחוק ואף עבד באיזור יבנה (ר' עמ' 10 שו' 2-15).
...
אם כן, יריעת המחלוקת מתמקדת בשאלה האם טביעות אצבעותיו של הנאשם על הרכב ובתוכו מובילות למסקנה אחת ויחידה כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירות המיוחסות לו, או שמא זו ראיה נסיבתית שניתן לתת לה "הסבר תמים" חלופי המטיל ספק באשמתו של הנאשם.
מסקנה
מבחינה ראייתית, בהתאם למפורט, נתתי אמון מלא בעדותו של המתלונן שהעיד כי הרכב עובר שטיפה מדי חודש ועל כן לא סביר כי ימצאו עליו טביעות אצבע ישנות, עוד השתכנעתי כי לא יכול להיות כי הרכב טופל או נשטף במקומות בהם הנאשם טען שעבד.
בנוסף לא נתתי אמון בגרסתו המתפתחת של הנאשם, שהעיד על עצמו כי שיקר בעת חקירתו במשטרה ומכאן שאני דוחה את הסברו למציאת טביעות אצבעותיו על הרכב.
לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום; ניסיון גניבת רכב עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 25 לחוק, עבירה של גניבה מרכב עבירה לפי סעיף 413ד לחוק.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של שהיה שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב- 1952.
