"תוך כדי שמיעת העדות ניתן היה כימעט לחוש את חוויית הפחד – המתלוננת נאבקה על חייה – פשוטו כמשמעו. אדם זר ארב לה, ניגש אליה בשעת לילה כשיצאה ממכוניתה, והחל תוקף אותה בסכין. כשהצליחה להסתגר בתוך מכוניתה ניסה הנאשם פעם אחר פעם לפתוח את דלת הרכב, בעודו מחזיק בסכין בידו האחרת, באמצעותה ניסה שוב ושוב לפגוע במתלוננת" (פסקה 8 להכרעת הדין).
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור המבקש, זיכה אותו מגרימת חבלות, והרשיעו בתקיפה "סתם". כפועל יוצא מכך קיצר את עונשו והעמידו על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות איומים, תקיפה, החזקת סכין, הפרעה לשוטר, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, זאת בגין עבירות שהפנה סתם כך כלפי עוברי אורח.
...
הנני מורה בזה בהסכמת הצדדים על תיקון טעות בהכרעת הדין, כך שבמקום עבירת התקיפה בה הורשע הנאשם, אני מרשיעו בעבירת ניסיון תקיפה, לפי סעיפים 379 ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
אשר לשאלת תחולת המאסר על-תנאי בגין עבירת אלימות מסוג פשע (אשר יופעל בשל הרשעתו בהחזקת סכין), מקובלת עליי טענת המאשימה לפיה בנסיבותיו של תיק זה, בו הסכין שימשה את הנאשם לביצוע עבירת אלימות, הרי שעצם החזקתה שלא כדין יצרה סיכון מפני התרחשות מעשה אלימות, משמע, עונה על הגדרת התנאי.
סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
24 חודשי מאסר בפועל.
אני מורה על הפעלת שני מאסרים מותנים, בני 10 חודשים ו-5 חודשים (ת"פ 59125-01-18, גזר דין מיום 9.10.18).