זיכוי נאשם מעבירת החזקת חיית בר מוגנת מחמת הספק

זיכוי חלקי מחמת הספק: בפתח הדברים מודיע בימ"ש על זכוי הנאשמים מחמת הספק מעבירות של החזקת חיית בר בנגוד לסעיפים 8 (א)(3) ו – 14 (א) לחוק הגנת חיית הבר וכן מודיע בימ"ש על זכוי הנאשמים מחמת הספק, מעבירה של החזקת רובה ציד ברכב שהוא אינו ארוז בנרתיק, בנגוד לתקנה 6 (ה) לתקנות הגנת חיית הבר תשל"ו – 1976.

לשיטת המאשימה, גם אם לא ניתן לקשור בין החוגלה הירויה שנמצאה בשטח לבין הנאשמים, יש להרשיעם בעבירת ציד וזאת לאור הגדרת הדיבור ציד בסעיף 2 לחוק להגנת חיית הבר, הקובע: "לא יצוד אדם ציד או חית בר מוגנת, אלא ברישיון ציד או בהיתר על פי סעיף 3" אין חולק כי לנאשמים לא היה היתר לצוד חוגלות ואיש מהם לא אחז ברישיון ציד.

...

אולם, בסופו של דבר התרצה נאשם 1 והחליט להצטרף לטיול תוך שהוא נוטל עימו את הנשק, הכדורים ואפוד הציד.

לכל האמור לעיל יש גם להוסיף את הימצאות הצידניות שכל מה שהיה בהן, הוא בקבוקי קרח אשר כאמור משמשים לצורך שמירת גופות של חיות שניצודו.

לאור כפירת הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום נשמעו בתיק באריכות ראיות הצדדים , התנהלו תשע ישיבות בהן נשמעו ראיות הצדדים ונשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. עקרי הכרעת הדין לאחר שמיעת עדויות עדי ההגנה והתביעה, עיון בראיות הצדדים וטיעוניהם מצאתי כי יש מקום להעדיף עדויות עדי התביעה ולאמץ עדותם כאמינה וזאת על פני עדויות עדי ההגנה אשר נימצאו בלתי אמינות בהתייחס לאירועים נשוא תיק זה. כמו כן ולאור העובדה כי הראיות בתיק זה הנן בחלקן נסיבתיות הגעתי לכדי מסקנה כי התביעה הוכיחה כי אשמתם של הנאשמים במיוחס להם הוכחה מעבר לכל ספק סביר בכל האמור בבצוע עבירת ציד צבי א"י וירי מתוך רכב כאמור בסעיף 1 לכתב האישום והחזקת חיית בר מוגנת (נוצות חוגלה) אך החלטתי לזכות הנאשמים מחמת הספק מבצוע עבירת ציד חוגלות כפי שמיוחסת להם בסעיף 1 ו – 4.

...

24 לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על כל אחד מהנאשמים 1,2,4,5 את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעברו אחת מהעבירות בהן הורשעו בתיק זה ויורשעו בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.

בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים אני מורה על חילוט כלי הנשק אשר בבעלות נאשם 1 על פי פרטיו כדלקמן לטובת אוצר המדינה: רובה ציד דו קני RS שמספרו 627226.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על נאשם 3 את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.

בפתח הדברים מודיע בית המשפט כי החליט לזכות את הנאשמים מבצוע העבירות המיוחסות להם מחמת הספק.

עם זאת, לא מצאתי כי יש במקרה זה באיתור כתם דם של חוגלה על בגדיו של נאשם 3 כדי להסיק מעבר לכל ספק סביר כי נאשם 3 נטל חלק בציד העופות שנצודו בתיק זה ובמה דברים אמורים? המאשימה לא טענה ולא הציגה ראייה לפיה כתם הדם אשר נמצא על חולצתו של נאשם 3 הנו כתם דם טרי ולא מן הנמנע כי הגיע לחולצתו במועד מוקדם יותר, בין עם ימים או שעות עובר לארוע מושא התיק שבפני ובנסיבות שאין נעוצות בעבירת ציד חוגלות (לדוג' החזקת חיית בר מוגנת או נוכחות בעת החזקה שכזו בידי אחר).

...

לשיטת המאשימה די בראיות שהובאו בפני בית המשפט כדי להביא להרשעת הנאשמים מאחר והמסקנה המפלילה הינה המסקנה ההגיונית היחידה העולה ממכלול הראיות שהובאו והנאשמים לא הביאו בפני בית המשפט ראיות שיש בהם כדי להביא למסקנה סבירה אחרת על בסיס אותו מארג ראייתי (הפנה לע"פ 61831-02-17 נסייר נ' מ"י).

זאת ועוד, לא מצאתי בשלילת הפקח טל את אופן תיאור הציד בידי נאשם 2 , הגם שנסתרת בעדות שני פקחים נוספים, כמובילה למסקנה כי הינו מוטה לרעת הנאשמים , גם אם אין בידי לאמץ דבריו בנושא וניכר כי לכל היותר מדובר בטעות מקצועית ותו לא. הפקח טל לא דיווח כי ראה כלל הפרטים הנדרשים לצורך הרשעת הנאשמים, לא התרשמתי כי ביקש בעדותו להוסיף על דבריו בדו"ח הפעולה (אשר לא הוצג כראיה) ומכאן , בין היתר, שלא ביקש לסבך הנאשמים שלא כדין.

בהקשר זה אציין כי מעדות הפקח טל עולה כי יכול היה להבחין בנעשה באמצעות המשקפת וגם ללא חוות דעת לעניין ביצועיה ותכונותיה של המשקפת בה עשה שימוש ניתן להבין כי באמצעות זו יכול לראות את שתיאר (לא הוכח בפני בראייה כלשהי מטעם ההגנה שלא כך הדבר) וכי אין בידי לקבוע כי יכול היה להבחין בחוגלה או יונה בודדת ממרחק זה. אין בידי לקבל טענת נאשם 1, כמו גם שאר הנאשמים כי לא הבחינו ברכב הפקח לוי שעה שעדויות הפקחים לוי ואנגרט נמצאו מהימנות, השניים מסרו תיאור רכב התואם לרכב בו נהג נאשם 1 וגם אם היה בזירה רכב נוסף הרי שהיה לבן ולא בורדו ונאשם 1 תיארו כרכב "פרייבט קטן" (עמ' 145 ש' 10 לפרוטוקול) ולא ג'יפ עם "שנורקל" כפי הרכב בו נהג נאשם 1 ונראה בורח מהמקום.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על זיכויים של הנאשמים מחמת הספק.

טרם סיום מספר הערות וסוגיות אשר אינן דרושות הכרעה נוכח קביעותיי לעיל אך להן רלוואנטיות מסויימת לענייננו : בתום שמיעת הראיות בתיק ולאחר עיון בטיעוני הצדדים שקלתי שמא יש להורות על הרשעתו של הנאשם בדין בגין עבירת סיוע להחזקת חיית בר מוגנת על ידי כך שמסר הכלובים ששמשו להחזקת החוחיות האסורות בהחזקה אך מצאתי כי התשובה על כך שלילית.

לאור האמור לעיל בסוגייה זו אני קובע כי החשפות בית המשפט לעובדה כי הנאשם ריצה עונש עבודות שירות בגין עבירות דומות לאלו בהן הואשם בפני וכי ככל הנראה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי לא פגם באובייקטיביות מותב זה ואינה מביאה כדי פסילתו מלשבת בדין בתיק זה. סוף דבר אני מורה על זכוי הנאשם מבצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

...

פועל יוצא מהאמור לעיל הינו כי מדובר במחדל חקירה אך לא היה במחדל זה כשלעצמו כדי להוביל לזיכוי הנאשם אלמלא כל האמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי נוכח כל אחת מהראיות שנסקרו לעיל ביחד ובמצטבר, לא ניתן לשלול הספק הסביר בגין אשמתו של הנאשם בהינתן מארג היחסים הבעייתי בין הנאשם , אחיו עדי התביעה ועד ההגנה, אימרות העדים בחקירתם ובבית המשפט, היעדר מצמצאים פורנזיים שיקשרו הנאשם לביצוע העבירה והמשקל המוגבל בעוצמתו שמצאתי ליתן לאמירת הנאשם בעת החיפוש, במיוחד כאשר עסקינן בנטל המוטל על כתפי המאשימה בהליך הפלילי להוכחת אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר.

לאור האמור לעיל בסוגייה זו אני קובע כי היחשפות בית המשפט לעובדה כי הנאשם ריצה עונש עבודות שירות בגין עבירות דומות לאלו בהן הואשם בפני וכי ככל הנראה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי לא פגם באובייקטיביות מותב זה ואינה מביאה כדי פסילתו מלשבת בדין בתיק זה. סוף דבר אני מורה על זיכוי הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

פתח דבר בהתאם לסיפא לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, אודיע כבר עתה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעברות המיוחסות לו בכתב האישום מחמת הספק הסביר.

כללי כנגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו ביצוע עבירת ציד חית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו – 1955 (להלן: "החוק"), עבירת ציד ללא רישיון ציד, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק, ציד מתוך כלי רכב ממונע, עבירה לפי תקנה 6(ד) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות"), ועבירת החזקת חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 8(א)(3) ו-14(ב) לחוק.

...

מכל המקובץ עולה כי במהלך מרדף שארך זמן רב הושלכו שתי שקיות, האחת צהובה באזור מחלף שורק והאחרת לבנה באזור מודיעין.

כמו כן, בסיכומיו העלה ב"כ הנאשם טענה לפיה יש לזכות הנאשם לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982, אולם מאחר ויש להעלות טענה בהתאם לסעיף זה לאחר סיום פרשת התביעה וטרם פרשת ההגנה, ולא במועד הסיכומים ולאחר שנשמעה עדותו של הנאשם, אין מקום ליתן החלטה נפרדת בגין טענה זו. סוף דבר כאמור בפתח הכרעת הדין, המאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות ולא הוכיחה מעל לכל ספק סביר עובדות כתב האישום.

משכך, אני מורה על זיכוי הנאשם.