זיכוי נאשם מאשמות תקיפה ואיומים נגד אשתו

בית משפט השלום בנצרת ת"פ 49720-05-13 מדינת ישראל נ' קרקליס בפני כבוד השופטת עדי במביליה – אינשטיין מאשימה מדינת ישראל נאשם ציון קרקליס נימוקי הכרעת הדין

בתאריך 9.2.11 הגיש אברהם אגסי (להלן: "המתלונן") תלונה נגד לואי כעביה (להלן: "לואי") בגין עבירות של תקיפה ואיומים, שלטענת המתלונן בוצעו נגדו עת הגיע לגבות חוב עבור שכ"ד מלואי.

סיכומים מטעם ההגנה: ההגנה ביקשה להורות על זכוי מלא של הנאשם ולמצער על זיכויו מחמת הספק משום שאף אם לא היתנהל נכון, הרי שיש להעמידו לדין משמעתי פנים תחנתי ולא לדין פלילי, שכן לא היתקיים היסוד הנפשי לבצוע העבירות דנן וקיימת הגנה מן הצדק על רקע אפליה ביחס לחוקרים אחרים שמתנהלים באופן דומה ויוצרים מחדלי חקירה.

החשוד לואי חסן כעביה, בהודעתו ובעדותו מיום 22.6.14 (עמ' 15 ש' 15-3) מסר כי עשה סולחה עם המתלונן אברהם אגסי וחתם על הסכם סולחה ת/1ב אותו מסר למישטרה עם הקלטת סטואציית החתימה ת/1א. לדבריו (עמ' 16-15 לפרוטוקול), הגם שהתלונן בפני הנאשם שהמתלונן תקף את אישתו ואיים עליה, עד היום אינו יודע אם תלונתו נחקרה ע"י הנאשם או חוקר אחר, שכן "עשינו הסכם סולחה וזהו". המתלונן בשיחות ת/35 ובהודעה ת/18 הודה שחתם על הסכם כלשהוא, אך טען כי לא מדובר בהסכם סולחה במובן של מחיקת תביעה אלא בהסכמה לכך שהחוב של שכר הדירה שולם ע"י החשוד לואי באמצעות נהגו.

...

צללית ההסכם הנצפה בדיסק ת/1א דומה להסכם שהוגש ת/1ב. גם אם לואי לא היה האדם ששוחח עם המתלונן באותו מעמד, אין זה אומר שלואי לא היה בקרבת מקום, ואף אם לא היה נוכח בעת שהמתלונן חתם על ההסכם, אין זה מוביל למסקנה שלואי לא חתם על ההסכם לפני הפגישה או לאחריה, בסיטואציה נפרדת.

בהודעתו ת/18 טען המתלונן כי תעודת הזהות המצוינת בהסכם ת/1ב אינה שלו, בניסיון להוביל למסקנה דומה.

אמרות שאינן הולמות נושא תפקיד ציבורי: בשיחה עם המתלונן ת/35 מיום 21.11.12, עת סבר הנאשם שהוא משוחח עם החשוד לואי, אמר הנאשם את האמרות הבאות שצוטטו בכתב האישום: "אני המלצתי פה לסגירה אבל אני צריך את האישה גם כן...רק לעדות קצרה...לא חשודה, רק לחקור שנכנסו לבית, סמוך עלי יא עמי, עד עכשיו עזרתי פה בתיק הזה". עוד אמר: "הוא בוכה האגסי הזה שכאילו אנחנו לא מטפלים וכל זה...אבל הוא פשוט מאד בכה שסגרו את התיק". בנוסף ציין כי "עשה הכל כדי שהזבל האלה יקבלו את הזובור...שירדו מהעץ שלהם, על זה שהם נכנסו בחוסר כבוד אליך הביתה...הצגתי אותם באור הכי גרוע שיכול להיות, יענו של מניאקים", והוסיף: "אני לטובתך לואי". לאחר שעיינתי בת/35 ושמעתי בקשב רב את עדויות המעורבים בפרשה, לא התרשמתי כי דברי הנאשם, כפי שצוטטו, משקפים מניע פלילי כזה או אחר או פעולה בלתי כשרה שבוצעה בפועל במהלך חקירת התיק, ואף לא התרשמתי כי הנאשם אמר את הדברים מתוך אמונה בהם.

מנגד, כאמור, טוען הנאשם כי המתלונן העלה נגדו האשמות מופרכות בדבר תקיפה ואיומים, זאת באשר הטיח במתלונן, בהיותם במכונית, לדבריו: "אמרתי לו שיש מצלמות שיעידו שהוא תקף אותה ושהוא גם עבר עבירה שלא שילם עליה" (עמ' 7, ש' 23 לפרוטוקול).

הנאשם חזר וטען כי המתלונן טוען כנגדו בדבר אלימות, מאחר והמתלונן: "צריך אליבי. הוא לא שילם את מה שמגיע לאישתי בזמן. אמרתי לו שהוא ניסה לתקוף את אישתי ויש מצלמות בחנות. הוא ניכנס לבעיה. הוא צריך אליבי, שיהיה לו משהו" (עמ' 10, ש' 20-21).

יחד עם זאת, והגם שאני נותן אמון מלא בגרסת המתלונן, אני סבור כי מתעורר קושי ראייתי בכל הנוגע לעבירת האיומים, כפי שיוחסה לנאשם, זאת באשר לעניין האיומים שהושמעו ועלו בעדות המתלונן, כלל לא עומת הנאשם, במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, ולא ניתנה לו איפוא היזדמנות נאותה, בנסיבות אלו, להיתגונן כדבעי מפני עבירה זו, כפי שיוחסה לו בכתב האישום ולהשמיע את גרסתו בהקשרה של עבירה זו. על כן, בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לזכות את הנאשם מעבירה זו, כפי שהודעתי ברישא להכרעת הדין.

...

בסיכומם של דברים , ומתוך, כאמור, שנתתי אמון בגירסת המתלונן, כי סיפר ומסר על התרחשות האירוע שבו ידע אלימות מפני הנאשם, כפי שחווה אותו, ומשאין מקום לקבל כמהימנה את גירסתו המכחישה של הנאשם, ממכלול הטעמים שצויינו לעיל, אני קובע כי הוכחה עד תום עבירת התקיפה המיוחסת לנאשם, כפי שתיאר אותה המתלונן בעדותו בביהמ"ש, ועל כן אני מרשיעו בעבירה על פי סעיף 379, לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במקרה שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר מותנים לבין 5 חודשי מאסר, בעבודות שירות.

בסיכומם של דברים, ותוך שנתתי דעתי לטיעונים שהשמיעו הצדדים, אני גוזר על הנאשם כדלקמן: 4 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי למשך שנתיים מהיום.

האם, ז.א., שתפה, כי רצתה לפנות למישטרה לאחר הארוע אך המתלוננת מנעה זאת ממנה כיוון שפחדה מתגובת הנאשמים ואמרה לה: "הם יהרגו אותנו במכות". בנוסף, לדברי האם, איימה עליה הנאשמת 2, שלא כדאי לה להתלונן במישטרה כיוון שיש לנאשמים קשרים במישטרה ויסגרו כל תיק שהיא תפתח נגדם.

· ת"פ (ב"ש) 44537-12-16 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם במאגרים) – הנאשם, אשר לחובתו עבר פלילי נושן יחסית, תקף את בנו הקטין ואיים על אישתו.

לזכות הנאשם, תלקח הודאתו באשמה, הגם שלא ניתנה בהזדמנות הראשונה, אלא לאחר שמיעת המתלוננת ואמהּ.

...

המתלוננת חששה, שהנאשמים יכו אותה שוב, אך הבינה שאין מנוס מפנייה למשטרה.

· עפ"ג (באר שבע) 2988-12-10 קלימן נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים) – נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע בתקיפת אמו הקשישה, בכך שמשך בשיערה והשליך אותה על הספה וגרם לה לחבלה של ממש בקרקפת ראשה, וכן הורשע בכך שבמועד הקודם לאירוע הנ"ל, תקף את אמו בכך שבעט בה ברגלה וגרם לה לחבלה של ממש.

בית המשפט מוצא לקבוע מתחם ענישה כולל, בגין האירועים נושא כתב האישום, אשר כללו אלימות קשה כלפי קטינה, בין היתר באמצעות צינור גומי; איומים עליה ועל בני משפחתה; איום על אמהּ של המתלוננת בכדי למנוע ממנה הגשת תלונה במשטרה, כל אלה – בנסיבות שהביאו, בסופו של דבר, לפירוק התא המשפחתי ולסילוק המתלוננת ממתחם מגורי המשפחה - כך שינוע בין 12 ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

על פי הודאתו הורשע הנאשם בשתי עבירות של איומים ובעבירה של תקיפת בן זוג.

התביעה הדגישה את הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו והם שלמות גופו של אדם מפני פגיעה בגופו על ידי בן משפחתו וכן הגנה על האוטונומיה של הפרט לבל יופנה כנגדו מלל מאיים.

עוד ציינה התביעה כי הגם שיש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו באשמה והחסכון בזמן שפוטי ובהעדת עדים שהיה בכך, הרי שאין לזקוף לזכותו נטילת אחריות וזאת לאור האמור בתסקירי שירות המבחן.

ראה לענין זה ע"פ 103/88 ליכטמן נ. מ"י. באשר לענישה הנוהגת בכל הנוגע לעבירה זו, ראה למשל את ע"פ 1293/08 קורניק נ. מ"י, בו אישר בית המשפט העליון עונש מאסר של 12 חודשי מאסר בפועל על בעל שאיים על אישתו והגם שעברו היה נקי.

להודאתו של הנאשם באשמה, להעדר עבר פלילי וכן לתרומתו של הנאשם לחברה ולקהילה, כפי שהעידו עדי ההגנה מטעמו, אכן יינתן משקל, אך יהיה זה משקל מסויים בלבד, בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות ובעיקר להיות האיומים איומים חוזרים וכן להפעלת האלימות וסוגה, הכוללת חניקתה של המתלוננת, וכן את העובדה כי נטילת האחריות היא מצומצמת וכי הנאשם לא עבר כל טפול בענין זה, ואף אינו מתעתד לעבור טפול כזה, שכן לסברתו הוא אינו נזקק לטפול, הרי שיש ליתן את משקל הבכורה לאינטרסים הציבוריים שבענישה.

...

אני גוזרת על הנאשם בגין כל העבירות בהן הורשע- שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הנאשם הודה בתקיפת אישתו ומסר, כי היחסים עימה מרוחקים ומנוכרים, וכי היא היתנהגותה אינה לרוחו ו"מעלה את חמתו".

· ת"פ 33499-12-19 מדינת ישראל נ' אוחיון – הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג ואיומים.

לזכות הנאשם, תלקח הודאתו באשמה ונטילת האחריות מצידו.

הנאשם מוזהר, כי אי התייצבות לריצוי עבודות השרות; אי שמיעה להוראות הממונים עליו במשרד הממונה על עבודות השרות או במקום ריצוי עבודות השרות; אי שתוף פעולה עם משרד הממונה על עבודות השרות בכל ענין שהוא, לרבות מסירת בדיקות - עלול להביא להפקעה מנהלית של צו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על כל המשתמע מכך; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסרו, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', סימנים א', ד', ח', כנגד מי שהוא בן מישפחה, כהגדרתו בסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסרו, והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', סימנים א', ד', ח', כנגד מי שאינו בן מישפחה, כהגדרתו בסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסרו, והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בנגוד לסעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; פיצוי לנפגעת העבירה, רעיית הנאשם – המתלוננת, ע.ת. 2 בכתבי האישום המתוקנים, בסך 3,000 ₪.

...