זיכוי נאשם בעבירת תנועה עקב נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף

האשמה ומהלך הדיון כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); מהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך, עבירה על סעיף 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); סטייה מנתיב נסיעה, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, עבירה על סעיף 36(ג) לתקנות התעבורה.

הראיות מטעם המאשימה העידו רס"מ דוד עופר השוטר אשר גבה הודעות מהנאשמת (ת/1) מהנהג האוטובוס המעורב (ת/11) ומהעדה הגב' דפנה מגדלשטם מנור (להלן: "העדה") (ת/10); רס"ב דוד בן זקן, בוחן התנועה שערך את המסמכים הבאים: דו"ח בוחן (ת/3) תרשים (ת/4) סקיצה (ת/5) פיענוח דסקת טכוגרף (ת/6) טכוגרף שנתפס מהאוטובוס (ת/7) ולוח תצלומים (ת/8) (להלן: "הבוחן"); רס"ר יניב יוסף המיתנדב אשר הגיע למקום בעקבות קריאה שהתקבלה במוקד וערך דו"ח פעולה (ת/9); העדה שנסעה במקום לאחר היתרחשות התאונה והחליקה ופגעה ברכב הנאשמת לאחר היתרחשות התאונה.

המחלוקת היא בשאלה האם כטענת הנאשמת, כתם שמן אשר היה בכביש הוא זה שגרם לאבוד השליטה ברכב וכתוצאה מכך לתאונת הדרכים, או כטענת המאשימה שהתאונה נגרמה עקב רשלנותה של הנאשמת המתבטאת בכך שסטתה מנתיב נסיעתה מאחר שנהגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך (גשם ראשון כביש רטוב).

ויפים לענייננו דברי בית המשפט שנקבעו בע"פ (י-ם) 6260/02 ציון נ' מ"י (פורסם בנבו, 31.07.02) לפיהם: "אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים איפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל". ניתן היה לסיים את הכרעת הדין ע"י קביעה שכתם השמן הוא זה שגרם לסטייה, אולם יש לבדוק בכל זאת האם מהירות הנסיעה של הנאשמת הייתה בלתי סבירה לתנאי הדרך.

...

בנסיבות אלה, אני סבור שמתעורר ספק שמא הבוחן לא שם ליבו לכתם השמן שהיה בכביש או שמא בחלוף הזמן מאז קרות התאונה ועד להגעתו של הבוחן למקום יכול היה ומצב זירת התאונה השתנה וזאת כתוצאה מהגשם שירד באותה עת והחול שפוזר במקום.

בנסיבות אלה, אני קובע כי עלה בידי הנאשמת להעלות ספק סביר בדבר אשמתה בהתרחשות התאונה.

ויפים לענייננו דברי בית המשפט שנקבעו בע"פ (י-ם) 6260/02 ציון נ' מ"י (פורסם בנבו, 31.07.02) לפיהם: "אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל". ניתן היה לסיים את הכרעת הדין ע"י קביעה שכתם השמן הוא זה שגרם לסטייה, אולם יש לבדוק בכל זאת האם מהירות הנסיעה של הנאשמת הייתה בלתי סבירה לתנאי הדרך.

הבוחן הגיע למסקנה כי מהירות נסיעתה המינימלית של הנאשמת היתה 29.2 קמ"ש, כלומר פחות מהמהירות המותרת.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן היה לקבוע ממצא ביחס למהירות נסיעת הנאשמת וכמו כן, אין לקבוע כי מהירות נסיעתה חרגה מהמהירות המותרת במקום או שהייתה בלתי סבירה לתנאי הדרך.

סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

ביום 31.10.16 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סטיה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך וגרימת חבלות של ממש.

מומחה ההגנה הסביר כי כתוצאה מפגיעת האוטובוס ברכב הפרטי, פיזור החלקים והנוזלים הוא לכוון תנועת האוטובוס והאימפקט נוצר כאשר האוטובוס היה בנתיב נסיעתו שלו, ואילו הדופן הימנית של הרכב המעורב היה בנתיב נסיעת הרכב המעורב, והדופן השמאלית היתה בנתיב נסיעת האוטובוס.

סיכומו של דבר, אני סבורה כי יש להורות על זיכויו מחמת הספק של הנאשם מהעברות המיוחסות לו על פי כתב האישום.

...

מובן כי ניסיונו של הבוחן המקצועי הביא אותו למסקנה באשר לאופן בו אירעה התאונה אלא שהיה עליו לתרגם עבור בית המשפט ועבור הנאשם את הבנתו המחשבתית בדבר הראית אשר הובילו אותו למסקנתו הסופית.

אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.

סיכומו של דבר, אני סבורה כי יש להורות על זיכויו מחמת הספק של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.

בית המשפט מוסר לצדדים את הכרעת הדין: <#4#> הכרעת דין כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15/05/16, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף המסומן על פני הכביש כאשר בצידו הימני לא נמצא קו מקוטע ומבלי שהייתה לך או לאדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף על השמוש ברכב, עבירות לפי סעיף 36(ג) לתקנות התעבורה וסעיף2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש).

הנאשם בעדותו בבית המשפט אישר כי הדברים שנרשמו בת/2 נאמרו מפיו! "אתה נטפל אלי. היה קו מקווקו ויש לי ביטוח בבית". בסופה של עדות ביקש הנאשם להורות על זיכויו מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

סמיכות הזמנים בין המפגש הראשוני של השוטרים עם רוכב הקטנוע ועד למעצרו לאחר חלוף מספר שניות, סוג הקטנוע (טייפון) , צבעו (שחור) ונפח מנועו (50 סמ"ק) כזהה לקטנוע בו נעצר הנאשם ביום הארוע, שעת הלילה המאוחרת 01:20, העידר תנועת רכבים במקום, בגדיו שזוהו ע"י השוטר, ואמירתו הספונטאנית הראשונית בעת שנעצר.

...

נחה דעתי כי הראיות שהובאו בפני אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית אחרת מזו המובילה להרשעה (ע"פ 6260/02 ציון נ' מ"י דינים מחוזי, כרך לג (4), 37 בעמ' 43).

העדר הצגת ראיה להחזקת פוליסת ביטוח ברת תוקף לקטנוע בו נהג הנאשם, במועד ביצוע העבירה יש בו כדי לבסס הרשעתו בעבירה זו. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הוכח ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירה, את מתחם הענישה הנוהג, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בפני, את וותק נהיגתו ועברו התעבורתי, לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס: אני מטיל על הנאשם קנס כספי בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

לא נצברו לחובתו של הנאשם הרשעות פליליות; נרשמו לחובתו תשע הרשעות תעבורה, לרבות בעבירות הגורמות סכנה לזולת, כגון נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, אי ציות לתמרור עצור, הפרעה לתנועה ועוד.

ביום 7.11.2013 (לאחר ביצוע המעשים בהם הורשע כאן) היתקיים דיון בבקשה, במסגרתו צירף הנאשם דו"ח תנועה שעניינו נסיעה במהירות 140 קמ"ש בדרך שהמותר בה הוא 90 קמ"ש, ובית המשפט לתעבורה – שככל הנראה לא היה מודע לכך שהנאשם המשיך לנהוג למרות עונש הפסילה שגזר עליו – מצא להקל בעונשו ודן אותו מחדש, בין היתר, לעונש של פסילה בפועל בת חודש בלבד.

בשלב זה אזקוף לזכות הנאשם את כל הנתונים הבאים: גילו הצעיר, הפגיעה של העונש בנאשם ובבני משפחתו (לרבות משום העובדה כי הוא מפרנס המשפחה), תנאי השיחרור בערובה המכבידים בהם היה נתון עת ארוכה, הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, נסיבות חייו של הנאשם כמפורט בתסקיר ויתר טענות ההגנה.

...

בשים לב לנסיבות ביצוע עבירות התעבורה, זמן קצר ביותר לאחר שהנאשם קיבל את הוראת הפסילה (בהתחשב בהוראות הדין בנוגע לקבלת דברי דואר רשום לא אוכל לתת משקל כלשהו לטענת הנאשם כי אמו היא שקיבלה את דבר הדואר), אני קובע כי מתחם העונש ההולם את עבירות התעבורה שעבר הנאשם הוא עונש מאסר (בפועל או על תנאי) שנע בין חודשיים לשנים עשר חודשים, לצד ענישה נלווית.

בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה של החזקת הסכין (סוג הסכין, מקום ההחזקה, טענת ההגנה העצמית), אני קובע כי מתחם העונש ההולם מעשה זה של החזקת סכין נע בין ענישה הצופה פני העתיד לבין חודש מאסר.

נוכח גילו הצעיר של הנאשם, החלטתי לגזור עליו עונש כולל בגין שני האירועים.

מנגד לא ייפקד מקומם של שיקולים לחומרא: ריבוי עבירות תעבורה, חוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, אי הבנת הפן הפלילי במעשיו, הצורך בהגנה על שלום הציבור מפני עברייני תעבורה דוגמת הנאשם, והצורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירות נוספות, צורך שמתחדד נוכח כל האמור בתסקיר המבחן).

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זכוי הנאשם.

גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם הנאשם נסע משמאל לקו הפרדה רצוף מאחר וניסה למנוע פגיעה ברוכב אופניים שלטענתו היה במקום והאם השוטר יכול היה להבחין בנאשם מבצע את העבירה? מטעם התביעה העיד השוטר והוגש דו"ח שנערך על ידו ת/1 וסרטון מצלמת גוף ת/2.

נשאלת השאלה מה עוד יכול היה הנאשם לעשות על מנת למנוע תאונה ? יש לזכור כי הוא נוסע בנתיב השמאלי בכביש מהיר, יש תנועה רבה של רכבים, רוכב אופניים משמאלו מנסה לחצות את הכביש והשוליים מצויים במרחק שני נתיבים מימינו.

...

נתתי דעתי לעדויות הצדדים ואני מקבלת את גרסת הנאשם במלואה .

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מכל אשמה.