זיכוי נאשם בהפרת חוק שכר מינימום

בהתאם החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של הפרת אחריות נושא משרה ביחס לאי הצגת מודעת שכר מינימום, עבירה על סעיף 6ב יחד עם סעיף 15 לחוק שכר מינימום.

...

הנה כי כן, גם אם אקבל את טענת הנאשם, לפיה אכן הפעיל את האמצעים עליהם עמד בעדותו, הרי שאין די בהם כדי "למלט" אותו מאחריותו בגין ביצוע העבירות ומכל מקום, אינני מקבלת את טענת הנאשם בעניין האמצעים בהם לכאורה נקט ואבאר.

את הנאשם אני מרשיעה באחריות של מנהל לאי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 15-14 יחד עם סעיף 2 לחוק שכר מינימום.

התוצאה על יסוד כל האמור אני מרשיעה את הנאשמת בחלק מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה אחת של העסקת נער ללא מתן הפסקה לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

אני מזכה את הנאשמת מכל יתר העבירות שיוחסו לה. את הנאשם אני מרשיעה בחלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העסקת נער ללא מתן הפסקה, לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) וסעיף 38 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הפרת סעיף 2 (א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987, (להלן: "חוק שכר מינימום") וכן, הפרת סעיפים 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התש"א - 1991, (להלן: "חוק עובדים זרים").

הנאשם העלה ספק סביר בגירסתה של המאשימה בדבר אי תשלום שכר מינימום על פי דיו ועל סמך זאת החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה על חוק שכר מינימום.

...

לגבי הוראות הדרכה בתאילנדית הנאשם העיד, כי לא ידע על חובתו לעשות כן וכי המגורים היו במשק של רוזרמן וככל הנראה הוא היה אחראי על כך. לאור האמור אני סבורה, כי מדובר בהפרה קלה ביותר של התקנות ובהתחשב בעובדה, כי עבירה קלה זו היא כל מה שנותר בכתב האישום, אין מקום להרשיע את הנאשם בגינה.

לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא, כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, במידה של למעלה מספק סביר את יסודות העבירה ועל כן יש לזכות את הנאשם בכל העבירות.

סוף דבר הנאשם מזוכה מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעברות המיוחסות לו בכתב האישום.

בסיכומיו טען, כי סעיף החוק הרלוואנטי בעיניינו הוא הפרעה למפקח לפי חוק שכר מינימום (מהטעם שהחקירה עסקה בהפרת חוקי עבודה מסוג אי תשלום שכר מינימום) ולא סעיפי החוק בהם הואשם על פי כתב האישום.

כאשר נישאל הנאשם אם ניהל את העובדים בפועל והיה אחראי על העובדים ועל ניהול המקום בפועל, הוא הכחיש והדגיש בעדותו כי לא הייתה לו נגיעה לעינייני השכר, כספים ושיקים (ראו: פרוטוקול עמוד 17 שורות 4- 11).

...

לאור האמור, שוכנעתי כי בכל הנגע לענייננו שימש הנאשם כמנהל פעיל של המסעדה.

כמו כן, לא שוכנעתי כי הוכח במידה הנדרשת שהנאשם הפריע למפקחת בכל הנוגע לאי מסירת המסמכים הדרושים לצורך החקירה ובירור תלונתו של העובד.

לאור כל האמור, הנאשם מזוכה בזאת מאשמה בעבירות לפי סעיפים 36(א)(1) ו- 36(א)(ה) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד – 1954.

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 יצוין כבר עתה כי על בסיס חומר הראיות שלפני החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

מכאן, כי הנאשם לא רק שלא הפר את הוראות חוק שכר המינימום, כנטען, אלא אף שילם לעובד שכר העולה על שכר המינימום, זאת אף מבלי להפחית את שעות העדרותו של העובד מחמת איחורים ולצורך תפילות בימי שישי, היעדרויות אשר שוכנעתי כי היתקיימו, אלא שבהיעדר מתכונת קבועה לגביהן, ובהיעדר רישום, לא ניתן היה לקבוע כי הוכחו.

...

נטל ההוכחה על הנאשם בהתקיים החזקה בניגוד לנטען על ידי הנאשם, ולפיו עליו להקים רק "ספק סביר" באשר למספר השעות החודשיות על בסיסן חושב שכר העובד, הרי שבע"פ 56/09 מדינת ישראל נ' יהושוע פרחי (25.2.2010) נדונה, במקרה דומה למקרה שלפנינו, החזקה הקבועה בסעיף 7 ב לחוק המובאת לעיל ובפסקה 15 ו- 17 לפסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד, נקבע כך: "מקובלת עלינו טענת המשיב, כי על מנת שתקום החזקה לחובת המעסיק, על המאשימה להציב תשתית עובדתית ראשונית מוכחת מעבר לכל ספק סביר. כך למשל, נחוצה תשתית כזו להוכחת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד בתקופה שלגביה נטען כי המעסיק נמנע מלשלם לעובד שכר מינימום...

אשר לשעות העבודה בימים רביעי ושבת - בהתבסס על המפורט בהכרעת הדין לעיל, שוכנעתי בדבר קיומה של מתכונת עבודה מקוצרת במהלך הימים רביעי ושבת, במסגרתה נמשך יום העבודה בימים אלה, לכל המאוחר עד השעה 14:30, ולא עד השעה 17:00 כטענת המאשימה.

מכאן, כי הנאשם לא רק שלא הפר את הוראות חוק שכר המינימום, כנטען, אלא אף שילם לעובד שכר העולה על שכר המינימום, זאת אף מבלי להפחית את שעות היעדרותו של העובד מחמת איחורים ולצורך תפילות בימי שישי, היעדרויות אשר שוכנעתי כי התקיימו, אלא שבהעדר מתכונת קבועה לגביהן, ובהעדר רישום, לא ניתן היה לקבוע כי הוכחו.

לפיכך, החלטתי לזכות את הנאשם, כאמור ברישא להכרעת הדין.

אקדים ואומר כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 כי החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של אי ניהול פנקס חופשה ומהעבירות של אספקת שירותי שמירה ואבטחה ללא רישיון לפעול כקבלן שירותים ומאי תשלום שכר מינימום ביחס לשלושה עובדים: יעקב שניפר ז"ל, גארי נוביקוב ז"ל וולדימיר פרידמן.

מהחקירות עולה כי העובדים לא קיבלו גמול עבור שעות נוספות אלא שגמול בגין שעות נוספות הנו בנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") וכתב האישום מתייחס להפרה לכאורה של חוק שכר מינימום.

לא חלה החזקה שבסעיף 7ב לחוק שכר מינימום מהסיבות הבאות: מר עמאר לא הציג לנאשם דרישה להמצאת מסמכים שלא נענתה, כמו כן גב' סטרוייב המציאה את רשומי הנוכחות של העובדים יחד עם תלושי השכר; העובדים קיבלו מהנאשם מידי חודש בחודשו תלושי שכר; בכל התלושים צוין ערך השכר השעתי בגובה שכר מינימום.

...

(פרוטוקול עמ' 14 ש' 1-14) המסקנה העולה מהאמור הינה כי למרות אי הבהירות של הסכומים אשר התקבלו החל מחודש מאי 2013, הוכח כי לכל היותר (גם אם לא נקבל את עדותו של מר וורונין ויתקבלו תלושי השכר כמעידים על התשלומים) שילם הנאשם לכל אחד משני העובדים 5,210 ₪.

אשר על כן נדחית הטענה לאכיפה בררנית שהועלתה על ידי הנאשם בסיכומיו.

התוצאה איפוא כי אני מרשיעה את הנאשם בעבירות הבאות: עבירה של עיסוק כקבלן שירות ללא רישיון מאת השר הממונה ביחס למזמינה רקח לתקופה מיום 1.12.13 ועד 1.1.14, עבירה לפי סעיפים 2(א), 10 א' ו- 20 (ב) לחוק העסקת עובדים.