לאחר שמיעת ראיות, החליט בית המשפט קמא לזכות את המערער מחמת הגנת אי שפיות הדעת.
יצוין, כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא לא היתה מחלוקת על עובדות כתבי האישום, שהמערער אף הודה בהן, אלא נטען כי עומדות לזכות המערער מספר הגנות ובהן הגנה עצמית, הגנת כורח והגנת צידוק, ועל כן נקבע שאין צורך בשמיעת עדי התביעה אלא בשמיעת פרשת ההגנה בלבד, ובסופו של דבר, נשמעה רק עדותו של המערער.
כעולה מסעיף 34י לחוק העונשין שעניינו בהגנה עצמית:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחרותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".
כעולה מסעיף 34יא שעניינו בהגנת הצורך:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו".
כעולה מסעיף 34יב שעניינו בהגנת הכורח:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחרותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך".
בעניינינו אמר המערער בעדותו בפני בית המשפט קמא, בין היתר: "במועד בו נהגתי, ידעתי שאני חייב בנהיגה כדי להמשיך במלאכתי שיש ויקראו לה קדושה, אני... מתייחס אליה כמלאכה הכרחית, חייבת בחשיפה, בבדיקה נאותה ובביסוס מדעי" (עמ' 14, ש' 8-10).
...
יצוין, כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא לא היתה מחלוקת על עובדות כתבי האישום, שהמערער אף הודה בהן, אלא נטען כי עומדות לזכות המערער מספר הגנות ובהן הגנה עצמית, הגנת כורח והגנת צידוק, ועל כן נקבע שאין צורך בשמיעת עדי התביעה אלא בשמיעת פרשת ההגנה בלבד, ובסופו של דבר, נשמעה רק עדותו של המערער.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק בית המשפט קמא, מצאתי כי דין הערעור להידחות.
נוכח כל האמור, לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא, ועל כן הערעור נדחה.
