זיכוי מפינוי גזם שלא ביום הפינוי

לא היה בכלל וגם לא היום.

באיה ימים מבצעים פינוי גזם ? אני לא אחראי על פינוי גזם האם גזם חוסם מקומות חניה באחריות אכיפה שלך? באחריות פקוח ערוני ולא קשור אלי הפקחים מסתובבים יזומה ברחוב מתי הם מסתובבים? 24 שעות ביממה.

הנאשם מוזהר כדין ומעיד: יש לזכות אותי מהעברות שנרשמו לחובתי מהטעם ש-: טענתי לאכיפה סלקטיבית ברחוב.

...

אני אומר לך שהחניה על מדרכה אסורה ומנוגדת לחוק וזאת גם אם אין חניה פנויה באזור? אני מקבל ומסכים עם דבריך.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בכל אחד מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לאחר שנתתי את דעתי לכלל הנסיבות לרבות התנהלות הנאשם ואופי טענותיו אני מחליט לגוזר על הנאשם תשלום קנס בסך 750 ₪ לגבי כל אחת מן העבירות בהן הורשע ובסך הכל 1,500 ₪.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 21.1.17 בשעה 13:12, ביישוב מיתר, ברחוב שיקמה 15, הוציאה הנאשמת אשפת צמחים מסוג גזם (להלן: "הגזם"), שלא בימי הפינוי המותרים בחוק העזר למיתר.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעם המאשימה, מצאתי לנכון לזכות את הנאשמת מהמיוחס לה מחמת הספק, ואנמק.

...

הראיות שבידי המאשימה הינן ראיות נסיבתיות, וכפי שנקבע לא אחת בפסיקה על ראיות נסיבתיות להוביל למסקנה אחת נקייה מספקות בדבר אשמת הנאשמת, ולא כך הם פני הדברים.

העד מטעם המאשימה טען להתאמה צורנית בין הגזם לצמחייה בבית הנאשמת, אולם לא הובאו ראיות בדבר סוג העץ או צילומים ברורים של נקודות החיתוך שבגזם ובצמחייה המלמדות על התאמה ברורה וזאת בנוסף לעובדה כי העד מטעם המאשימה העיד על עצמו כי אינו בעל השכלה או מומחיות בעניין זה. נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מהקביעה כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ברמה הדרושה בהליך פלילי, כי הנאשמת הייתה אחראית להשלכת הגזם בהתאם להוראות חוק העזר.

סוף דבר מצאתי לנכון לזכות את הנאשמת מהמיוחס לה בכתב האישום.

הנאשם טען כי בסופו של דבר מי שהגיע לפינוי הגזם פינה גם את המכונות, המדובר לטענתו בפנוי המתבצע באופן לא קבוע, בימים ב' עד ד'.

ראיות התביעה הפקח חזוט העיד כי היה בסיור שיגרתי במושב, והבחין במכונת כביסה ומייבש כביסה המונחים ברשות הרבים, לא ביום הפינוי, לפיכך הגיע לבית הנאשם, כדי לברר העניין.

בתחילה טען כי יש לזכותו מן הטעם שלא הושארו ברשות הרבים, ואילו בסיכומיו העלה לראשונה את הטענה לפיה המכונות לא היוו מפגע כלל.

...

הנאשם טען כי בסופו של דבר מי שהגיע לפינוי הגזם פינה גם את המכונות, המדובר לטענתו בפינוי המתבצע באופן לא קבוע, בימים ב' עד ד'.

הכרעה לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, אני סבורה כי התביעה הוכיחה את האישום מעבר לכל ספק סביר.

לאור האמור, אני קובעת כי המכונות היוו מפגע כמשמעותו בחוק.

המסקנה העולה ממכלול הראיות היא כי לא היתה כל סיבה לכך שמישהו מטעם המוקד העירוני ינחה את הנאשם לפנות את המכונות מביתו, שלא ביום הפינוי.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שבכתב האישום.

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנני מודיעה על זיכויו של הנאשם מעבירה של אי שמירה על ניקיון – הוצאת גזם שלא ביום פינוי, עבירה בהתאם לסעיף 33 לחוק עזר לקרית ביאליק (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), התשמ"ט – 1989.

...

" לאחר ששמעתי ראיות הצדדים שוכנעתי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח כי הנאשם או מי מטעמו אחראי להשלכת הגזם והנחתו במקום המתואר בכתב האישום.

לאור כל האמור, המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ברמה הדרושה בהליך פלילי, כי הנאשם היה אחראי להשלכת הגזם ואני סבורה כי עלה בידו של הנאשם לעורר ספק באשמתו.

מכאן, אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה של אי שמירה על ניקיון – הוצאת גזם שלא ביום פינוי, עבירה בהתאם לסעיף 33 לחוק עזר לקרית ביאליק (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), התשמ"ט – 1989.

בתשובתו לאישום, אישר הנאשם כי הוציא את הגזם כפי שנטען במועד ובמקום המצוינים בכתב האישום, אולם טען, כי הוא תושב חדש בקרית טבעון, וכי הוציא גזם לאחר שערך בירור מול הרשות המקומית וכלשונו: "יש טעות במועד שרשום בכתב האישום. מדובר ב 31.10.19 התאריך בו ניתן לי הדו"ח. זה ליד ביתי. הגשתי ערעור שלא היתקבל, ביקשתי לבטל. אפילו הצעתי לתרום לקהילה. אין לי עניין להפסיד יום עבודה וכל הכרוך בכך. עבדתי בטבעון בספטמבר, בתור עובד סוצאלי והגעתי לבית שיש בו כמויות עצומות של אשפה שגיליתי בדיעבד. מי שגרה שם הייתה ניצולת שואה, אגרנית כפייתית עם כמויות פסולת עצומות. פיניתי הפסולת כדי שיהיה לי נעים בבית תוך תאום עם המועצה, שאלתי באיזה יום מוציאים הגזם. אני מוציא הגזם. היו כמויות פסולת גדולות, אני חדש בטבעון. קראתי למישהו עם ברזלים שבא לקחת ממני במיוחד, הכל היה מאוד מסודר. בין היתר הייתה גם פסולת שלא יכולתי לזרוק באשפה ביתית. זה פלסטיק שלא ניתן לזרוק באשפה ביתית. יש פחים גדולים, מצאתי כמה כאלה, הם היו מלאים, במוקד זה בכיכר ועוד מקום שהלכתי אליו. לא ידעתי איפה כל הפחים. פח ירוק גדול, היו מלאים. בכיכר זו מסתבר שיש עמדה של פינוי גזם, אך זה לא ברור. יש בידי תמונה. אין שם שלט, יש מקום שאנשים זורקים פסולת, זורקים הכל מכל וכל. אין שלט. ראיתי שהפחים מלאים, רוקנתי שם את הפסולת. בדיעבד זו הייתה טעות שלי. זו האפשרות שהייתה לי להוציא הזבל. טענו שפיניתי לא ביום הגזם... 100 מטר משם יש עמדה של גזם מסודרת שכתוב שהיא מיועדת להשלכת גזם. במקום שהשלכתי הבנתי מהמועצה מהמוקד שמותר להשליך במקום שאני השלכתי נכון ליום הפינוי". ב"כ המאשימה טען מנגד שהנאשם פינה אשפה שלא בהתאם להנחיות המועצה וכך הסביר ב"כ המאשימה כך: "זה לא ביום, לא במקום, לא בשעה. מותר להשליך גזם ליד הבית בזמנים מסוימים. אין אכיפה באותם ימים. זה לא גזם, לא ליד הבית, לא בפח האשפה... במקום ספציפי זה זו פינת מיחזור. את הפסולת הממוחזרת יש להשליך למכלים הייעודיים המיועדים לה בהפרדה. זה לא המקום להשליך ובטח לא על הריצפה". באותו מעמד טען ב"כ המאשימה, כי גם כנגד אחרים שהשליכו פסולת ניתנו דו"חות אך בהמשך, בהודעה ששלח לתיק בית המשפט, חזר בו ב"כ המאשימה מטענה זו והודיע לבית המשפט כי אין בידיו מידע ביחס לאנשים אחרים אשר ניתנו כנגדם דו"חות בגין השלכת פסולת במקום הרלוואנטי לכתב האישום.

  לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו לי, אני קובעת כי לזכות הנאשם עומדת טענת ההגנה בעיניין השלכת הפסולת, נוכח אי בהירות ביחס לסוג הפסולת, יום הפינוי ומקום הפינוי.

...

כמצוות המחוקק ובהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הנאשם תאר בעדותו כי זמן קצר עובר לאירוע מושא כתב האישום עבר להתגורר בקרית טבעון, בדירה אשר שימשה בעבר כבית מגורים של ניצולת שואה שאובחנה כאגרנית, כלשונו:   "עברתי לטבעון בחודש ספטמבר 2019.עברתי לדירה ששמשה בעבר ניצולת שואה שהייתה אגרנית כפייתית. היא נפטרה. גיליתי שיש כמויות גדולות של פסולת מתחת לצמחייה שהייתה בחצר. לא רציתי לחיות בפח אשפה. התקשרתי למוקד המועצה ובדקתי מהם הנהלים של פינוי פסולת ועשיתי בהתאם למה שאמרו לי במוקד. את הגזם שמתי מחוץ לביתי בימים שמקובל לעשות. יש פסולת נוספת שלא רציתי לשים ברחוב כי אנשים יראו את זה, רציתי לפנות זאת לפח האשפה הירוק. במרכז חנה סנש היו פחים ירוקים, הרבה מאוד מהזמן הם היו מלאים עד אפס מקום. אין מקום להשליך הפסולת. באתי לפינת מחזור, פיניתי לפח הירוק ובגלל שלא היה במקום כל שילוט, ליד הפח הירוק כמה ימים בשבוע הייתה ערמה גדולה של פסולת. ניתן לראות ערמה גדולה של פסולת. זה באזור של הפח הירוק". בית המשפט שאל את הנאשם האם הוא מבין כי היה עליו להשליך את האשפה ביום אחר וזה השיב: "אם אני מבין שמותר היה לי לשים שם ביום אחר ואני משיב שהטעות שלי הייתה כי זה לא היה גזם. במוקד המועצה היא אמרה לי שניתן לזרוק גזם, צמחייה, מכשירי חשמל לי היו הרבה פלסטיקים. הגדלתי ראש". בתגובה לעדותו זו של הנאשם פנה בית המשפט אל ב"כ המאשימה וביקש לברר היכן פורסמה ההנחיה, ב"כ המאשימה השיב כך: "לשאלת ביהמ"ש איפה זה רשום במה שפרסמנו ולכן לטעם הנאשם לא ניתן היה לשים זאת בפח הגזם ולכן לא ניתן לדעת אם זה נכון לומר שיש יום להוצאת דברים אלה, אני משיב, שיש יום – יום א'. אם הנאשם טוען כי זה לא גזם ולכן לא התייחס לכך כגזם ובימ"ש מבקש שאראה איפה בכל אחד שאנו טוענים כתוב גרוטאות, אני משיב, שאני מפנה להודעה ששלחנו. בימ"ש מפנה אותי להודעה ששלחנו יש הפרדה בין הוצאת ופינוי גזם ויש כללים והנחיות לגזם וגרוטאות ושואל אותי איפה כתוב שאת הגרוטאות יש להוציא בימים אלה, אני משיב שזה רשום בהמשך להנחיות. בימ"ש אומר לי שיש כללים לגבי הוצאת גרוטאות אך הימים מתייחסים להוצאת גזם ואני אומר שמה שהוגש ומה שמפורסם ובהמשך לכך יש המשך ואומר שאין להוציא גזם או גרוטאות אלא ביום הפינוי עצמו. לשאלת ביהמ"ש מדוע זה לא נושא הכותרת גזם וגרוטאות, אני משיב, שכנראה לא הושלמה ההודעה. לשאלת ביהמ"ש ממתי הנחייה זו, אני משיב, שאין מועד מדויק. מה שהגשתי זה מה שהוכנס בתיק. הנאשם אישר כי התקשר למוקד ל 106 וקיבל מידע...לא ידוע למה מה שהוגש הוגש חלקית". דיון והכרעה לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים שהוגשו שלי, שוכנעתי שיש לקבל טענת הנאשם בדבר "טעות במצב דברים". עולה, כי הנאשם השליך את הפסולת במקום המוגדר כ"מרכז מחזור" וכעולה מהעלונים שהוגשו על ידי המאשימה אין ימים ספציפיים בהם ניתן להשליך פסולת ב"מרכז המחזור".

  לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו לי, אני קובעת כי לזכות הנאשם עומדת טענת ההגנה בעניין השלכת הפסולת, נוכח אי בהירות ביחס לסוג הפסולת, יום הפינוי ומקום הפינוי.

כך או כך, גם לו הייתי רואה בטיעוני הנאשם כאילו כוונו לטָעות במצב המשפטי, הרי מן הטעמים שיפורטו להלן הייתה זוכה אף טעות זו להגנה הנתונה בסיפא לסעיף, שכן הטעות היא בלתי נמנעת באורח סביר".