טענות ב"כ המאשימה לאישום הרביעי
ב"כ המאשימה מפנה לסרטון ולעדות הנאשמת בבית המשפט, ונטען כי על פי הנצפה בסירטון ועל פי הודיית הנאשמת, בעצם משיכתו מזרועו ומשיכת הצעצוע ממנו, כחלק מה"מוטו החינוכי" שלה של להעלים את אובייקט המריבה כמתוארת בעדותה במישטרה בת/23 שו' 189, יש להרשיעה בעבירת תקיפה סתם המיוחסת לה.
כמו כן, לאור הנצפה בסירטון ולאור הודיית הנאשמת בתקיפת שתי הקטינות (גם אם לא באופן המתואר של הצביטה) התבקש להרשיעה בעבירת תקיפה סתם נוספת.
יובהר כי אין מדובר בזיכוי של הנאשמת משני אירועים, אלא כי סך האירועים הנו עשרה ולא שניים עשר, וכל האירועים כולם הנם אירועים בהם הנאשמת מבצעת עבירה של תקיפה כלפי הקטינים.
...
טענות ב"כ המאשימה לאישום הראשון
גרסת הנאשמת בבית המשפט "אני דחפתי אותה ומשכתי אותה ואני ממש מתחרטת על כך וזה לא מעשה שצריך לעשות. החוסר סבלנות התעלתה עליי מכל הבחינות". המסקנה המשפטית המתבקשת - הנאשמת ביצעה שרשרת של פעולות אלימות כלפי הילדה, כולן יחד מהוות עבירה של תקיפה.
טענות ב"כ המאשימה לאישום השני
ב"כ המאשימה מפנה לעדות הנאשמת בבית המשפט ולסרטון ונטען כי המסקנה המשפטית הינה כי האלימות שהפגינה הנאשמת, כפי שנצפית בסרטון, מופנית כלפי שני קטינים, א.ל וע.ט, ולאור האמור לעיל ניתן לראות כי הנאשמת מודה בתקיפתם באופן מלא.
כאמור, כי כל האירועים המפורטים באישום התשיעי הוכחו מעל לספק סביר, והנאשמת מורשעת בכולם, והעובדה כי היא מורשעת בעשר עבירות, ולא בשתיים עשרה, אינה נובעת מזיכוי או מכך שלא הוכחה עובדה כלשהי באישום זה, אלא מכך שנפלה טעות בכתב האישום ונכתב שתיים עשרה עבירות, כאשר מדובר בעשר.
הנאשמת מורשעת בכל שאר העבירות המפורטות בכתב האישום, כפי המפורט לעיל ביחס לכל אחד מהאישומים.
הנאשמת מורשעת בעבירות כדלקמן :
עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין – 32 עבירות.
