זיכוי מעבירת תקיפה חמורה והרשעה בתקיפה סתם ואיומים

דיון והכרעה טענות מקדמיות הסניגור טוען, כפי שטען בסיכומיו בבית משפט קמא, כי כתב האישום המקורי ייחס למערער עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 (בנוסף לעבירת האיום).

לפיכך, עותר הסניגור לזכות המערער מעבירה זו. לחילופין, להמיר את הרשעתו בהרשעה בתקיפה סתם, אשר חומרתה פחותה במידה ניכרת.

...

סופו של יום, שוכנענו כי קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא מעוגנות היטב בעובדות ואין להתערב בהן.

בנסיבות אלו, לא מצאנו להקל בעונשו של המערער.

הערעור נדחה אפוא על כל חלקיו.

בפתח הכרעת הדין אציין כי בהתאם להוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי, אציין כי מצאתי לנכון להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה אחת של איומים וכן על זיכויו מעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותחתיה להרשיעו בתקיפת סתם של בת זוג.

באותו יום שהתכוננתי לנסוע רפי היה מאוד שתוי והיה במצב שיכרות מאוד חמורה, גבוהה.

...

בהינתן כל האמור לעיל, הרי שמצאתי להעדיף את עדותה הראשונה של המתלוננת ויתר ראיות התביעה ולהרשיע את הנאשם במיוחס לו למעט שתי עבירות בהן מצאתי לזכותו: ביחס לאירוע הנטען בסעיף 8 לעובדות כתב האישום מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפת סתם של בת זוג ולא תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

מסקנה זו נלמדת מכך שלא הובאה לבית המשפט כל ראיה בדבר הימצאותם של אותם סימנים.

אכן המתלוננת מספרת על הפעלת לחצים רגשיים לרבות צעקות אולם לא פירטה את אותם איומים קונקרטיים ומכאן יש להורת על זיכוי מסעיף אישום זה. מכל המקובץ לעיל, הנני להרשיע את הנאשם בשתי עבירות של תקיפת סתם של בת זוג ועבירת איומים.

טענת ההגנה שקבלה גיבוי (מפתיע ומצער) בטיעוני ב"כ המאשימה, לפיה קורבן העבירה נטלה חלק פעיל בארוע האלימות, ומכאן שיש להקל בעונשו של הנאשם (פרו' עמ' 51 ש' 9-8, עמ' 52 ש' 13-6), אין לה על מה שתסמוך, והיא עומדת בסתירה מזהרת לקביעות העובדתיות בהכרעת הדין: "המתלוננת נאלצה לנסות להגן על עצמה מפני הנאשם, ובתוך כך משכה בחולצתו ויתכן שאף השיבה לו בסטירה. אין בכך מאוּם לחובתה". הנאשם הורשע אמנם בעבירת "תקיפה סתם" (סעיף 379 לחוק העונשין) ולא בעבירה של "תקיפה גורמת חבלה" (סעיף 380 לחוק העונשין), אך לא ניתן להיתעלם מן העובדות שקבלו ביטוי בכתב האישום, לפיהן המתלוננת ניחבלה כתוצאה מהתנהגותו האלימה של הנאשם, נתון שיש בו להעצים את חומרת העבירה.

המערער הורשע (ע"י מותב זה) לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירות איומים ותקיפה סתם – בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה בארוע צעקה למערער להפסיק, והלה בתגובה איים עליה.

לחומרה: הנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו, ומכאן שלא יוכל לזכות להקלה הנתנת למי שמודה, מכה על חטא, מביע חרטה ומשפה ביוזמתו את קורבן העבירה.

...

אמנם, לא בנקל יחרוג בית המשפט לחומרה מעמדתה העונשית של המאשימה, באופן המעמידו "קטגור מן הקטגור". ברם, לעתים אין מנוס מכך, בכפוף להנמקה ראויה.

מנגד, בנסיבות בהן עתרה המאשימה לענישה שאיננה כוללת רכיב מאסר בפועל, החלטתי להעמיד את עונשו של הנאשם בקצה התחתון של המתחם שנקבע, זאת הגם שברגיל היה מקום להעמידו במיקום גבוה יותר – בשליש התחתון.

אשר לרכיבים כספיים, ראוי לפצות את המתלוננת (במגבלות ההליך הפלילי) בגין הנזק הפיזי, ובעיקר הסבל הנפשי, שהסב לה. אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל.

לגופו של עניין, כך לדידו ומבלי להמעיט מחומרת המעשה, מדובר בהרשעה בעבירת תקיפה סתם.

כך למשל, בשנת 2017 הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, בבצוע מספר עבירות, ביניהן תקיפה סתם של בת-זוגו, פציעת בת-זוג וגם איומים.

לזכותו של הנאשם בקביעת עונשו יש לזקוף את העובדה לפיה הוא הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ללא הצורך בשמיעת עדויות, בפרט עדות המתלונן, על כל הצפת החוויה והרגישויות הנילוות לכך.

...

רק בסוף דבריו הוא הביע צער, לאחר שבא-כוח המאשימה קם והתנגד – בצדק – לתוכן דברי הנאשם כלפי המתלונן.

בנסיבות העניין, אני סבור כי עמדת המאשימה שעותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך, היא מקלה בנסיבות העניין ואינה הולמת את חומרת הנסיבות שלפניי שמחייבות מאסר של ממש.

ב"כ הנאשם עוה"ד אלכסנדר כהן, טען כי מלכתחילה המאשימה פעלה באופן בלתי מידתי כאשר הגישה את כתב האישום נגד הנאשם חלף סגירת התיק, בשים לב שענייננו בארוע שדומים לו מתרחשים מדי יום, הוא ברף נמוך ביותר, ולכן היה מקום לזכותו מחמת זוטי דברים או אכיפה בררנית, ומלכתחילה לא להגיש את כתב האישום.

אפנה לבחון ענישה נוהגת רלוואנטית לקביעת מיתחם העונש ההולם בשינויים המחוייבים לחומרה וקולה: ברע"פ 10232/17 ראובן נ' מדינת ישראל (14.3.2018) נדון נאשם שהורשע, במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה סתם, בכך שלאחר משחק כדורגל בו צפה הוא השליך כוס עם קוביות קרח שפגעו באחד מחברי צוות שופטי המשחק.

בעפ"ג (מרכז-לוד) 1079-04-14 יטוב נ' מדינת ישראל (17.6.2014), נדון נאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפה סתם ואיומים, בכך שתקף אשה זרה ברחוב בהיותו שיכור, הכה אותה בגבה, קלל אותה ובעט ברגלה, ובהמשך בהיותו בתחנת המישטרה איים על שוטר.

...

ואולם, כפי שעתרה המאשימה, אף אני סבורה כי נכון לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם.

משכך, ובשל גילו המבוגר של הנאשם, אני סבורה כי נכון להשית על הנאשם עונש צופה פני עתיד מתון, בתחתית מתחם הענישה.

נוכח כל האמור לעיל החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך חודשיים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות, לרבות איומים, למשך שנתיים מהיום.