מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

זיכוי מעבירת מעשה מגונה בשל ראיות

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

עם זאת מצא בית המשפט כי יש לזכות את המבקש מעבירות מעשה סדום ומעשה מגונה, וזאת בין היתר בשל ספק סביר באשר לקיומו של ביטוי חצוני להעדרה של הסכמה מצד המתלוננת למעשים שבגינם יוחסו למבקש עבירות אלה בכתב האישום.
בית המשפט (השופט ג' קרא, בהסכמת השופטים נ' הנדל וי' עמית) קבע כי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מבוססת היטב בחומר הראיות ומנומקת כדבעי ועל כן אין מקום להתערב בה. בפרט אימץ בית המשפט את הקביעה לפיה עדותו של המאבטח היא עדות מהימנה ואמינה וכי יש לסמוך על החלקים העובדתיים שבה באופן מלא.
...
בהקשר זה נקבע כי אף שהערכאה הדיונית התרשמה שעדות המאבטח בבית המשפט הייתה פחות נחרצת מהדברים שמסר בעימות, מקובלת על בית המשפט המסקנה שנקבעה בהכרעת הדין לפיה לא קיים שוני מהותי בין עדות המאבטח בבית המשפט לגרסתו בעימות.
דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

קשת ביקשה לראות בהתנהגותו של גדי משום ראיה לכך שאף הוא לא ראה בפרסומים משום לשון הרע מפאת כך שאין לו שם טוב להגן עליו.
בית המשפט הדגיש, אם כן, כי עבירת מעשה מגונה בכוח היא "קלה לאין ערוך" מהעברות שיוחסו לגדי בכתב האישום, וכן הדגיש, כי הסדר הטיעון נבע, בין היתר, מקשיים ראייתיים שהיו יכולים להביא לזיכויו של גדי, אף מעבירת מעשה מגונה בכוח.
...
מכלול השיקולים שנבחנו לעיל – חומרת הפרסומים והיקפם, התנהלות קשת קודם לפרסומים ואחריהם, השיהוי בפנייה לקשת ובהגשת התביעה, עברו הפלילי של גדי, והשלכותיו על אומדן הפגיעה בו כתוצאה מהפרסומים – כל אלה מובילים למסקנה, כי יש להעמיד הפיצוי בגין הפרסומים על סך של 25,000 ₪.
סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת, שידורי קשת בע"מ, לשלם לתובע מר גדי סבן, סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שיעור של ישלם הנתבע לתובע שיעור של 25% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה (כיחס שבין סכום הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה המתוקן), וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בית הדין אף שגה בכך שנימק את זכוי המשיב מהמעשה המגונה שיוחס לו, בין היתר באוירה ה"פתוחה" הקיימת במוסד החינוכי - אוירה אשר כמנהל המשיב אחראי לה. בית הדין אף טעה עת קבע בכפיפה אחת קביעותיו באשר ליסוד הנפשי של המשיב בשני האישומים, על אף שהראיות אליהן היתייחס אינן תקפות לאישום הראשון.
עוד טענה המערערת, כי זכוי המשיב מעבירות המעשים המגונים אינו נסמך על מימצאי מהימנות, שכן העובדות בכתב התובענה הוכחו במלואן וטענות המערערת נוגעות אך לניתוח המשפטי של עבירת המעשה המגונה.
...
סבורני, כי בתארו את התנהגותה המוחצנת של העובדת לא ביקש בית הדין חלילה להטיל על העובדת את האחריות למעשי המשיב, כטענת המערערת.
בשים לב למסקנתי, לפיה יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, איני מקבל אף את טענות המערערת באשר לאמצעי המשמעת שננקטו כנגד המשיב.
הערעור נדחה איפוא על כל חלקיו.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

אקדים ואציין כבר עתה כי בית משפט קמא זיכה את המערער מעבירת המעשה המגונה בגין המתואר לעיל, וזאת כיוון שלא הוכח שמדובר דוקא במעשה מיני.
ברם, ערכאת ערעור אינה מהוה ערכאה דיונית נוספת ואינה נידרשת לחזור ולבחון כל פרט ופרט בתשתית הראייתית שהונחה בפני הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע"פ 7477/08 גץ נ' מדינת ישראל (14.11.2011) בפיסקה 27 לפסק דינה של השופטת ארבל; ע"פ 9612/10 קוגמן נ' מדינת ישראל (27.4.2014) בפיסקה 13 לפסק דיני).
...
סיכומו של דבר, אמליץ לחברי לדחות את הערעור.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער מפנה לאינדיקציות מסוימות שמהן עולה, כך נטען, כי המנוחה חוותה בעבר פגיעות מסוימות, אשר היו עלולות להשפיע על האופן שבו היא פירשה את הארוע האלים שחוותה, כאשר היא "מצאה את עצמה בעימות אלים כשהיא לבד בדירה עם גבר ערבי זר, אשר לתחושתה איים עליה כשהיא יצאה מהמקלחת עטופה במגבת ולבושה בחולצה ובתחתונים בלבד". מכאן, פנה המערער לטענתו השלישית, לפיה גם אם הרשעתו בעבירות האלימות והרכוש ייוותרו על כנן, יש להורות על זיכויו מעבירת מעשה מגונה.
שאלה שנייה זו נחלקת לשתי שאלות משנה: (1) האם הוּכחה אשמת המערער בעבירות האלימות והרכוש שיוחסו לו – שוד מזוין, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ואיומים? ו-(2) האם הוּכחה אשמתו בעבירה של מעשה מגונה? אקדים ואומר, כי לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות באתי לכלל מסקנה כי הרשעת המערער בעבירות האלימות והרכוש בדין יסודה, משזו נתמכה בשורה של ראיות המבססות את אשמת המערער מעבר לספק סביר.
כפי שנקבע, למשל, בע"פ 3737/91 חיר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 273, 277 (1992) (להלן: עניין חיר) "יש עניין לציבור בשמירה על כל שריד או הוכחה, כאשר לאור הנסיבות אין מקום לחשוד שהם כוזבים". הינה, עדות שמיעה אינה קבילה כראיה בשל חשש לאמינותה ובשל טעמים הקשורים בהצדקות חברתיות שונות; ולפיכך, כאשר מדובר באימרת קורבן אלימות שלגביה החשש לגבי פגם במהימנותה נמוך יחסית, וקיימת הצדקה חברתית לקבלה כראיה – נשמט הבסיס תחת האיסור על שימוש באמרה זו כראיה קבילה.
...
על יסוד זיכויו של המערער מעבירת מעשה מגונה, עבירה שניתן לה, מחד גיסא, משקל משמעותי בגזר הדין כמפורט לעיל, ובהתחשב ביתר נסיבות העניין, מאידך גיסא – סבורני כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 7 שנות מאסר בפועל, חלף 8 שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.
סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, אציע לחברי ולחברתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין בכל הנוגע לעבירות של שוד מזוין, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ואיומים, שבהן הורשע המערער; ולקבל את הערעור על הכרעת הדין בנוגע לעבירת המעשה המגונה שיוחסה למערער, אשר ספק אם היא עולה מאמרותיה הקבילות של המנוחה, ומכל מקום, היא לבטח לא הוכחה מעבר לספק סביר.
אציין כי בשונה מחברי, אני סבורה כי אמרותיה הרבות של המנוחה אינן מותירות ספק כי המנוחה אכן סברה כל העת שהותקפה מינית על-ידי המערער.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו