זיכוי מעבירת כריתת עצים מוגנים לפי פקודת היערות

בקליפת אגוז, טענת העותרת היא כי יש לסווג את העיסקאות בין מוסדות הדיור המוגן לבין דייריו כעסקאות שכירוּת, ולפיכך יש לפטור ממע"מ את התמורה המשולמת על ידי הדייר לבית הדיור המוגן על פי הפטור הקבוע בסעיף 31(1) הנ"ל. העותרת צרפה לעתירתה שמונה הסכמי דיור מוגן ממוסדות שונים, מהם ניתן להסיק, לטענתה, כי הזכות העיקרית המוענקת לדייר בעיסקאות אלו היא הזכות להתגורר ביחידת הדיור.

לכך יש להוסיף את עצם קיומן של מחלקות סיעודיות כימעט בכל בית לדיור מוגן, מה שמבטיח כי חלילה בבוא יום פקודה "במדרון הזיקנה", יתאפשר לקשיש להמשיך לשהות באותו בית מוגן.

התפישה לפיה יש לסווג הסכם לדיור מוגן כהסדר חוזי מיוחד, שאין לצמצמו לכדי הסכם שכירות גרידא, כבר נקבעה בפסיקה, הגם שלא בהקשר של חיוב במע"מ. ברע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145 (1998) נדונה השאלה האם הוראה הכלולה בחוזה שנכרת בין בית אבות לבין אחד מדייריו, לגבי התעריף שישולם אם יועבר הדייר לבית אבות סיעודי, מהוה "תנאי מקפח" בחוזה אחיד.

אין זה חוזה שבו הדייר משלם מחיר ומשען מעבירה אליו נכס בודד, תוך שדרכי הצדדים נפרדות.

לחזוק טענתם כי הזכות לדיור היא הזכות העיקרית של הדייר, הפנו העותרים, בין היתר, לתשדירי פירסומת של בתי הדיור המוגן בהם המסר המועבר הוא מסר של "בַּית", קרי מגורים, כמו גם לעובדה שלשכות רישום המקרקעין מאשרות לדיירי הדיור המוגן לרשום לזכותם הערות אזהרה על זכויותיהם.

...

לטענת המדינה, דין העתירה להידחות גם לגופה באשר אין לסווג את הסכמי הדיור המוגן כהסכמי שכירות, אלא כהסכמים המשלבים בין שימוש במקרקעין לבין קבלת שירותים.

סיכומו של דבר, שטענת העותרים כי יש לסווג הסכמי דיור מוגן כהסכמי שכירות דינה להידחות.

מסקנה זו עולה הן מהמאפיינים הייחודיים של הסכמים אלה, מהוראות החוק ותכליתו.

סוף דבר, העתירה נדחית.

מונח לפניי ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) (להלן: בית משפט קמא) בתיק 21378-03-20 מיום 13/2/22, לפיה, לאחר שמיעת ראיות זיכה בית משפט קמא את המשיב מעבירה של כריתת עץ בוגר ללא רישיון כריתה, עבירה לפי סעיף 15(א) בצרוף סעיף 17(7) לפקודת היערות.

.", וכן כי כריתת עץ שאינו עץ בוגר, אינה מצריכה רישיון מאת פקיד היערות ואינה אסורה על פי הפקודה.

סעיף 15(א) לפקודת היערות (להלן גם: הפקודה) קובע, כדלקמן: "לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר ולא יעתיקו וכן לא יוביל אדם אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם, שלגביהם קבע השר כי הובלתם טעונה רישיון, והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות". סעיף 2 לפקודה מגדיר "עץ בוגר" כ"עץ שגובהו שני מטרים לפחות מעל פני הקרקע, וקוטר גזעו, הנמדד בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע, הוא 10 סנטימטרים לפחות.

...

בסיכומו של דבר, נקבע כי המערערת לא הוכיחה יסוד הכרחי מיסודות העבירה- את היות העצים בוגרים, ומשכך לא הוכחה אשמת המשיב, והוא זוכה כאמור מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לא ניתנה גרסה כלשהי, לא הובאה טענה ובוודאי שלא ראיה שיש בה כדי להפריך את מארג הראיות המקיף והמובהק שהוצג על ידי המערערת המלמד, לשיטתה, באופן חד-משמעי כי המשיב כרת עצי ברוש "בוגרים". בסיכומו של דבר, ביקשה המערערת כי בית המשפט יקבע כי הוכח שהמשיב כרת 33 עצי ברוש בוגרים ולהרשיעו בעבירה לפי כתב האישום.

בסיכומו של דבר, אני מורה על קבלת ערעורה של המערערת, על ביטול הכרעת הדין של בית משפט קמא שזיכתה את המשיב מהעבירה שבכתב האישום המתוקן ועל השבת הדיון בפני בית משפט קמא לצורך מתן הכרעת דין בהתייחס לנושאים שטרם נדונו אשר צוינו, כאמור, בסעיף 3 להכרעת הדין.

הרקע וכתב האישום המתוקן הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום שתוקן ביום 20.10.2022, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בנגוד לסעיף 333 בצרוף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בעבירה של נהיגה ללא רשיון, עבירה לפי סעיף 10(א) בצרוף סעיף 62 וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח, עבירה בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [יש לציין כי בכתב האישום המתוקן נרשם בטעות כי עבירה זו היא "עבירה לפי ס' 11 לפקודת התעבורה" ויש לתקן הוראת החיקוק בהתאם].

שירות המבחן תיאר מישפחה נורמאטיבית בת חמש נפשות, היחסים בין בני המשפחה תוארו כחיוביים, עובר למעצרו עבד הנאשם בעסק של אביו לגיזום עצים.

הסניגור הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם עת ביצוע העבירה, "צעיר בגיר", בן 18 בלבד, ללא עבר פלילי, שירות המבחן זקף לחובתו כתב אישום שהוגש בעבירת אלימות אחרת, אלא שהנאשם לא הורשע בתיק המקביל וחזקת החפות עודנה עומדת לזכותו.

     הערכים החברתיים המוגנים בקביעת האיסור בבצוע עבירות אלימות הם קדושת החיים, שמירה על שלמות הגוף והנפש, שמירה על כבודו של האדם והגנה על שלום הציבור וביטחונו.

מידת הפגיעה בערכים המגונים היא בינונית, נוכח הנזקים שנגרמו למתלונן: פציעה בבטנו שהובילה אותו לניתוח חרום שם בוצע כריתת מקטע של המעי הדק באורך של כ- 50 ס"מ. הנסיבות הקשורות בבצוע העבירות יש להדגיש לחומרה מימד של תיכנון מסוים, שקדם לבצוע המעשים.

...

בסיכום אלה, סבורני כי מתחם הענישה ההולם את מעשי הנאשם נע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים כגון מאסר מותנה, פיצוי ופסילה מלקבל רשיון.

     נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי העונש הראוי במקרה דנן צריך להימצא בשליש הראשון של מתחם העונש שנקבע תוך התחשבות בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

סיכום נוכח האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א.  מאסר בפועל בן 26 חודשים, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 27.03.2022.

היסוד הנפשי היסוד הנפשי של עבירה של כריתת עץ מוגן כולל את דרישת המודעות של מבצע העבירה לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, כדרישת סעיף 19 לחוק העונשין שכותרתו "דרישת מחשבה פלילית", והמצוי בחלק הכללי של חוק זה. דרישה זו חלה אף לגבי עבירות על פי פקודת היערות, לאור הוראת סעיף 34כג לחוק העונשין מחילה את הוראות החלק הכללי של החוק אף על עבירות הקבועות בדברי חקיקה אחרים.

הכרעה משלא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שביצע את העובדות אותן ייחסה לו בכתב האישום, אין מקום להרשיעו בבצוע העבירה, ולפיכך הנני מזכה אותו מחמת הספק.

...

לאחר שבחנתי את הראיות, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מעל דוכן העדים הגיש נעים מסמכים שנכתבו על ידו ותמונות שצילם בזירת האירוע, הבהיר את אופן כריתתם של עצים, התייחס למערכת יחסיו עם הנאשם עוד לפני מועד האירוע, תאר את שהתגלה לעיניו ביום האירוע ואת אופן דיווחיו על כך למשטרה ולממונים עליו, ובעיקר ניסה לבסס את המסקנה לפיה הנאשם הוא שביצע את כריתת העצים המוגנים אותה גילה, לדבריו, בבוקרו של יום 27.8.08.