זיכוי מעבירת הצתה בנסיבות מחמירות

אני קובעת שהאשום הראשון לא הוכח, וחלק מהעברות שיוחסו לנאשם באישום השני - ניסיון הצתה, פציעה בנסיבות מחמירות וכניסה למקום מגורים בכוונה לבצע פשע - לא הוכחו, אף הן. לאור כל האמור, אני מזכה את הנאשם מבצוע העבירות מושא האישום הראשון.

...

סיכום אני קובעת, כי בסופו של יום, הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי, שביום 16.10.17, בשעה 23:30 לערך, עת הייתה מרים לבדה בדירתה, הגיע הנאשם לדירה כשהוא מצויד במצית.

אני קובעת שהאישום הראשון לא הוכח, וחלק מהעבירות שיוחסו לנאשם באישום השני - ניסיון הצתה, פציעה בנסיבות מחמירות וכניסה למקום מגורים בכוונה לבצע פשע - לא הוכחו, אף הן. לאור כל האמור, אני מזכה את הנאשם מביצוע העבירות מושא האישום הראשון.

אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות הבאות מתוך האישום השני: הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק; תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של הצתה בנסיבות מחמירות, גניבה מרכב, פריצה לרכב בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לבצוע פשע ותקיפת שוטר במילוי תפקידו.

אקדים ואזכיר, כי הפצוי שנפסק לחובת המבקש – על תוספת הפיגורים שהתווספה לו – נפסק לזכותם של המתלוננים אשר לביתם הושלך בקבוק התבערה.

...

בין היתר הורשע המבקש בהשלכת בקבוק תבערה לעבר בית של משפחה יהודית במטרה להציתו ולפגוע ביושביו כנקמה על פגיעה באחיו אשר אירעה במהלך אירועי "אוקטובר 2000", וכן בקשירת קשר לחטוף חייל ולגנוב את נשקו – עבירה אשר לא הושלמה בסופו של דבר מאחר שהחייל סירב לעלות לרכב.

דין טענותיו של המבקש בשאלת הסמכות לדון בבקשתו לביטול תוספת הפיגורים להתקבל.

משכך, היה על המבקש לצרפם כמשיבים לבקשתו, ומשלא עשה כן, דין בקשתו להימחק (ראו: בש"פ 8133/11 חנאחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.11.2011); וראו והשוו: עניין שומינוב, לעיל)).

דין הבקשה להידחות לגופה, מאחר שהמבקש לא הצביע על טעם כלשהו לביטול תוספת הפיגורים.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערערים - על יסוד הודייתם - בעבירות שיוחסו להם, כדלקמן: ויסאם הורשע בעבירת הצתה בנסיבות מחמירות (במסגרת האישום הראשון); בעבירת פריצה לרכב בנסיבות מחמירות, גניבה מרכב, הצתת רכב וקשירת קשר לבצוע פשע (במסגרת האישום השני); בעבירה נוספת של קשירת קשר לבצוע פשע (במסגרת האישום השלישי); ובעבירת תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (במסגרת האישום הרביעי).

מאידך קבע בית-המשפט, כי לזכותם של המערערים עומדות שתי נסיבות עיקריות לקולא.

...

לגבי רביע (המערער בע"פ 4869/04) אין מקום להקלה בעונשו בגין עבירת ההצתה, אך נראה לנו כי הטלת שמונה-עשר חודשי מאסר במצטבר בגין אי מניעת פשע באישום השלישי הנה אכן עונש החורג מהמקובל.

אנו קובעים, כי מתוך שמונה-עשר חודשי המאסר שהוטלו על רביע בשל אי מניעת פשע, תשעה חודשים יהיו בחופף ותשעה במצטבר לעונש של חמש שנות מאסר שהוטל עליו בגין עבירת ההצתה.

סוף דבר: ע"פ 4869/04 וע"פ 3913/04 מתקבלים, במובן שעליו עמדנו.

מכאן שיש לעמדתי לזכות את סאמר, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאשר הספק מתייחס ליסוד הנפשי שלו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו. לפיכך יש לזכותו גם מעבירת ההצתה.

__________________ ח. פיזם, ס. נשיא – אב"ד לפיכך הוחלט על דעת כל ההרכב להרשיע את הנאשמים 1 ו-2 בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, דהיינו בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין ובעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין.

...

הספק עליו מסתמכת חברתי בעניין היותו של סאמר שותף סוד, לא נראה לי הגיוני ובודאי שאינו מגיע לכדי "ספק סביר". מערכת היחסים בין שלושת הנאשמים אינה מאפשרת לי להטיל כל ספק בכך שסאמר ידע על תכנית הרצח.

כן סבור אני, שלא מתקבל על הדעת לייחס לסאלם ולבאסם כוונה לגייס את חברם הטוב לבצע עבירה של סיוע לאחר מעשה ולחשוף אותו לסיכון של העמדה לדין בעבירה זו, מבלי לקבל את הסכמתו לכך.

בהקשר למעורבותו של סאמר בשריפת הרכב, גורסת חברתי כי לא ניתן לקבוע בוודאות שסאמר נטל חלק במעשה זה. לכך גם אני מסכים ואולם מהטעמים שפרטתי נראה לי שסאמר אינו יכול להיחלץ מהרשעה בעבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי סעיפים 260 ו-261 לחוק העונשין, מחמת שהמתין לסאלם ולבאסם עם מכונית וסייע להם להימלט מאזור עכו.

במקרה זה זוכה המערער בבית המשפט העליון בעבירה של הצתה בנסיבות מחמירות.

מאחר שמשקל הראיות נגד המערער לא נבחן, לאור זיכויו בבית המשפט העליון, ובמשך ארבע שנים לא יוחסה לו עבירה פלילית נוספת, בית המשפט הורה לקצר את תקופת ההליך המדורג לקבלת אזרחות.

...

עוד הוסיפה חברתי ואמרה: "סיכומם של דברים. חששה של המערערת כי אי הרשעתו של המשיב בדין תביא לפגיעה בשיקולי ההרתעה, הן האינדיבידואלית והן הקולקטיבית, הוא חשש אמיתי. כפי שאמרתי בפתח דברי, עניינו של המשיב אינו חד משמעי וניתן היה להגיע לתוצאה עונשית סבירה אחרת. ואולם, השאלה שלפנינו היא האם להתערב בשיקול הדעת שהפעילה הערכאה הראשונה עת הגיעה למסקנה כי ניתן במקרה זה להימנע מהרשעה. אני סבורה, וכך אציע לחבריי לקבוע, שאין לעשות כן לנוכח נסיבותיו המאוד חריגות ויוצאות הדופן של המקרה ומבלי שיהא בכך כדי לפגוע במדיניות הענישה המושרשת בעבירות על חוק הכניסה לישראל. צבר השיקולים לקולא בענייננו, לרבות התנהלותה של המאשימה, מאפשרים שלא להרשיע, ובכך לתת בכורה לשיקולים האינדיבידואליים תוך שמירה על אינטרס הציבור". 4.

סבורני כי לא נפל פגם בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, וזו גם השקפתי בענין העונש.

נוכח האמור, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות לערעור".