זיכוי מעבירת אי תשלום שכר מינימום: חובות מעסיקים

(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6)".

אבהיר כי תלוש השכר של העובד צריך לשקף באופן אמין ומדויק כל רכיב הנקוב בו, הן לגבי תשלום, הן לגבי נכויים, ובכך אין לי ספק כי התלושים שהונפקו לעובדים עבור החודשים מושא כתב האישום הם "בעייתיים". אולם, נוכח הרושם האמין שעשו לי הנאשם והעד לוין, ואי הזמנתו של מר מנסור, אני קובעת כי יש לזכות את הנאשמים בגין האישום השני מחמת הספק.

מדובר במקרה אחד בלבד, שתוקן לאחר מכן, כאשר הנאשם הסביר את הנסיבות המיוחדות שלדעתו הצדיקה את אי תשלום שכר מלא לעובד, שהיו הפרות משמעת חמורות של העובד וגניבה, אף אם הוא מכנה זאת "מעשה קונדס". על כן, אין חולק כי הנאשמת כמעסיקה עברה עבירה של אי תשלום של שכר מינימום לעובד, בהתאם לסע' 2 ו-14 לחוק שכר מינימום.

...

לכן, אני סבורה כי אכן יש לראות בתחנת דלק "מפעל" כמשמעותו בסעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

אבהיר כי תלוש השכר של העובד צריך לשקף באופן אמין ומדויק כל רכיב הנקוב בו, הן לגבי תשלום, הן לגבי ניכויים, ובכך אין לי ספק כי התלושים שהונפקו לעובדים עבור החודשים מושא כתב האישום הם "בעייתיים". אולם, נוכח הרושם האמין שעשו לי הנאשם והעד לוין, ואי הזמנתו של מר מנסור, אני קובעת כי יש לזכות את הנאשמים בגין האישום השני מחמת הספק.

] [5: משנוקט המחוקק בלשון "שילם".] להבדיל מחוק שכר מינימום המתייחס להסדר השכר שבין המעסיק לעובד (במילים אחרות, לזכותו של העובד לשכר), סוגיית מועד תשלום השכר - החובה המוסרית שלא להלין שכר שכיר - מוסדרת בחוק הגנת השכר הקובע מועדים לתשלום שכר[footnoteRef:6] ואת הסנקציות לאי תשלום שכר במועד שהן סנקציות אזרחיות בעיקרן[footnoteRef:7].

] [9: כמו למשל מעסיק שפשט רגל או חברה שנכנסה לפירוק ונותר חוב שכר לעובדים.

] אשר על כן, משנמצא כי הסדר ההעסקה בין המאשימה למר בוקר עומד בהוראות חוק שכר מינימום, לא היתקיימו יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת של אי תשלום שכר מינימום, עבירה לפי סעיף 14 לחוק שכר מינימום; וזאת אפילו אם שכר חודש ינואר 2011 לא שולם נכון למועד הגשת כתב האישום בשל חילוקי דיעות בין מר בוקר לנאשמת, סביב זכותו לשכר ושיעורו של שכר זה. עבירה של אי מסירת תלוש שכר: סעיף 24 לחוק הגנת השכר, מחייב מעסיק לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד בכתב תלוש שכר.

...

כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירות של אחריות נושא משרה לעבירות המיוחסות לנאשמת של אי תשלום שכר מינימום, אי מסירת תלוש שכר ואי ניהול ומסירת תלושי שכר שלא נכללים בהם כל הפרטים כמתחייב בתוספת לחוק הגנת השכר.

דיון והכרעה: על רקע האמור לעיל, אגש להלן לבחינת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום בסדר הצגתם לעיל ואסיים בשאלת האחריות הפלילית המיוחסת לנאשם כנושא משרה לעבירות המיוחסות לנאשמת.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הריני מרשיע את הנאשמת בעבירה של אי מתן הודעה לעובד, כאמור בסעיפים 1 ו-4 לחוק הודעה לעובד ביחס לעובדים מושא כתב האישום (מר בוקר והעובדים כהגדרתם לעיל).

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפניי ביום 09.01.18, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירה של מעסיק שלא שילם לעובדו שכר מינימום, עבירה על סעיפים 2(א) ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (25 יחידות עבירה).

אומנם זה לא מהוה הגנה אך זו נקודה שיש לציין לזכותה, המשיך וטען.

הבעלים הכניסו את כל ההון האישי שלהם ואף לא משכו משכורות כדי לשלם את החובות.

...

מקובלת עלי אפוא הטענה, כי הכבדה מיותרת על הנאשמת עלולה להוביל אותה למצב בו תתקשה להמשיך ולפעול, וחלילה, למצב בו תחדל לפעול כליל.

ולבסוף, במסגרת השיקולים לפסוק את גובה הקנס, החלטתי להיעתר לבקשת המאשימה ולחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך התקופה המקסימלית שנתבקשה – 3 שנים.

בנוסף, אני מחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות עצמית ע"ס 226,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מסוג העבירה בה הורשעה וזאת למשך 3 שנים מהיום.

סעיף 14 לחוק שכר מינימום קובע, כי מעסיק שלא שילם לעובד שכר מינימום עבר עבירה של אחריות קפידה, משמע: "עבירות ...(ה)מתאפיינות דרך כלל ב"כללי היתנהגות מוגדרים, המתייחסים לעינייני רווחת הציבור, שנועדו ליצור סטאנדרט גבוה של הקפדה אצל הפרט והענישה הקבועה בגינם הנה קלה יחסית" (עפ 61082-01-15 מדינת ישראל נ' הוד תידלוק (10.3.16)).

עוד ציין, שהנאשם ניכנס ל"חובות מאד גדולים" (שם, בשורה 42) וכפועל יוצא לא הוצאו על ידו תלושי השכר לינואר ופברואר 2012 (שם שורה 6; ר' גם מ/5-מ/6), הנאשם נותר חייב לו את שכרו וכי "הם (ככל הנראה שני הנאשמים – הח"מ) לא היו מסודרים, לא דיווחו ולא שילמו בזמן את חובותיהם לרשויות המס (שם, ש' 21-19).

לאור כל האמור, המאשימה לא הוכיחה, כי הזימונים והמכתבים ששלחה לנאשם התקבלו אצלו ועל כן מצאתי לזכותו, ולו מחמת הספק, מבצוע עבירה לפי סעיפים 3 ו-36 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה.

...

לאור כל האמור, המאשימה לא הוכיחה, כי הזימונים והמכתבים ששלחה לנאשם התקבלו אצלו ועל כן מצאתי לזכותו, ולו מחמת הספק, מביצוע עבירה לפי סעיפים 3 ו-36 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה.

לאור האמור לעיל נדחית טענת הנאשם בדבר אכיפה בררנית.

סיכומו של דבר – הנאשם מורשע בעבירות לפי סעיפים 2(א), 14 ו-15 לחוק שכר מינימום; וסעיפים 26(ב), 24(א), 25א(א), 25ב(ג), 25ב(א)(1) ו-25ב(ב1)(1) לחוק הגנת השכר.

יודגש שגם כאן, בדומה לאמור לעיל, אני סבורה שאין לזקוף לזכותה של הנאשמת את העבודה שפתחה את העסק לבקשת בעלה ולא הייתה מעורבת כלל בניהולו, שכן עובדות אלו לא הוכחו.

רמת הענישה הנוהגת בעבירה זו בנסיבות דומות: סעיף 20(א)(2) לחוק קבלני כח אדם קובע כך: "(א) אלה דינם כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן – חוק העונשין): (2) קבלן כוח אדם שלא קיים חובותיו על פי סעיף 11". סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין קובע כי: (2)  "אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים". כלומר, הקנס המירבי בגין עבירה זו עומד על 58,400 ₪.

סעיף 14 לחוק שכר מינימום קובע כי "מעסיק שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה". כלומר, מדובר בעבירה אחת המתחדשת עם אי תשלום שכר מינימום מידי חודש.

...

לעניין תקרת העונש, יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעניין ספירשטיין: "גם במצב של מעשים נפרדים בתוך אירוע אחד "אין לקבוע את מתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המירבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"אירוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לאירוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל פסקה 5 (16.2.2020)". כך גם בע"פ (ארצי ) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020) נקבע כי "להסרת ספק נדגיש כי לא בכדי כללנו באמור לעיל את המילים "באופן אוטומטי", שכן במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה".

בשים לב לכך שמדובר בעובדת אחת, כי מדובר בתשלום בחסר ולא באי תשלום כלל, כמו גם שלא הועלו טענות נוספות נגד הנאשמת ביחס ליתר העובדים, אני סבורה שאין להכפיל את הקנס המרבי ביחידות עבירה.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.