זיכוי מעבירת אי עצירה לפני תמרור עצור והרשעה בעבירות תעבורה אחרות

לפני מקום ביצוע העבודות הוצבו שלטי אזהרה ותמרורים, המתריעים על התקרבות למקום ביצוע העבודות, ופקח תנועה מטעם חברת נתיבי ישראל סימן לנהגים באמצעות פנס מהבהב לעצור לפני תמרור "עצור" נייד שהוצב במקום.

אי הצלחת הבלימה למניעת התאונה היא היא חלק מרשלנותו המשמעותית של המשיב ואין מקום להציגה כנתון לזכותו, המפחית את מידת רשלנותו.

קביעת עונש מינימום בחוק עשויה להשפיע על קביעת החלק התחתון של מיתחם העונש ההולם במקרה קונקריטי, אך אין היא מביאה לקביעה אחידה, כללית, של החלק התחתון של מיתחם העונש ההולם לאותה עבירה ללא קשר לנסיבות המשתנות.

במצב דברים זה, אני סבורה כי הטלת עונש מאסר בן 12 חודשים - דהיינו תחתית מיתחם העונש ההולם - מהוה ענישה מתונה, המביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות של המשיב, הודאתו המיידית, חלוף הזמן, ואת ההלכה לפיה ערכאת העירעור אינה ממצה את הדין; כל זאת בשים לב גם לעברו התעבורתי המכביד של המשיב, הכולל 88 הרשעות קודמות, ובהן גרימת תאונת דרכים שגרמה לחבלות של ממש (משנת 2014), עבירות מסכנות חיים (כגון מהירות, אי ציות לתמרור עצור, וחציית קו הפרדה רצוף), ועבירת מהירות (בין 41 ל-50 קמ"ש מעל המהירות המותרת) שביצע בעת ניהול ההליך (עבירה מיום 5.7.18).

בנוסף, אינני רואה כל נסיבה לקולא בכך שהמשיב גרם למותו של אדם בעת שנהג במשאית, ובודאי שאין בכך הצדקה להקל בעונשו יחסית לנהגים אחרים שביצעו עבירה דומה ברכב פרטי.

...

במצב דברים זה, אני סבורה כי הטלת עונש מאסר בן 12 חודשים - דהיינו תחתית מתחם העונש ההולם - מהווה ענישה מתונה, המביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות של המשיב, הודאתו המיידית, חלוף הזמן, ואת ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין; כל זאת בשים לב גם לעברו התעבורתי המכביד של המשיב, הכולל 88 הרשעות קודמות, ובהן גרימת תאונת דרכים שגרמה לחבלות של ממש (משנת 2014), עבירות מסכנות חיים (כגון מהירות, אי ציות לתמרור עצור, וחציית קו הפרדה רצוף), ועבירת מהירות (בין 41 ל-50 קמ"ש מעל המהירות המותרת) שביצע בעת ניהול ההליך (עבירה מיום 5.7.18).

לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי עונש של 8 חודשי מאסר, גם אם מדובר בהחמרת עונשו של המשיב במסגרת קבלת ערעור המדינה, אינו משקף נכונה את חומרת מעשי המשיב, את הענישה הנוהגת במקרים דומים, ואת מידת הענישה הראויה.

אשר לרכיב הפסילה, אני סבורה כי בדרך כלל, ובעיקר כשמדובר בנאשם שעברו התעבורתי מכביד, כבענייננו, אין מקום לסיווג הפסילה כפי שעשה בית המשפט קמא, ובוודאי שלא לאחר תקופת פסילה קצרה יחסית.

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו ת"ד 10366-12-15 מדינת ישראל נ' דמארי 21 פברואר 2017 לפני כבוד השופטת ענת יהב בעיניין: המאשימה מדינת ישראל הנאשמת אוריאן אוולין דמארי- ע"י ב"כ עו"ד רפאלוב גזר דין

בתאריך 17.11.16 ולאחר ניהול הוכחות, הורשעה הנאשמת בעבירות של נהיגה בקלות ראש ובלא תשומת לב לדרך, באופן שנכנסה לצומת, לא צייתה להוראת התמרור 301, המורה לה לתת זכות קדימה לרכב החוצה בצומת, כאשר באותה העת רכב מר ארנסט גבריאל – רוכב אופנוע וגרמה להיתנגשות בין שני כלי הרכב, כאשר הרוכב ניחבל וכך אף האופנוע, (עבירה בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה- סמל סעיף 4465 ועבירה בנגוד לסעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת בתעבורה- סמלי סעיף 2011 ו- 2029 בהתאמה).

הנאשמת טענה לטובתה, שלא ידעה שהיתה תאונה ולא חשבה כך, אחרת היתה יוצאת ונותנת את פרטיה.

נסיבות ביצוע העבירה כפי שנקבעו בהכרעת הדין אינן מהחמורות, שכן הנאשמת עצרה בקוו העצירה של תמרור העצור, אשר היה מוצב עם כיוון נהיגתה, ואף קיבלה אישור מנהג האוטובוס אשר היה בנתיב החוצה הקרוב אליה לצאת אל תוך הצומת, אולם לא בדקה את מצב הנתיב השמאלי אשר רחוק ממנה.

ת.ד 13007/08 מד"י נ' יום טוב- הנאשם הורשע בעבירות של אי עצירת רכבו ואי מסירת פרטים בתאונת דרכם בה נגרם נזק גוף- בית המשפט השית עונש של פסילה בת 3 חודשים, קנס ופסילה על תנאי.

לאור כל זאת, ובשיקלול העובדה כי הנאשמת לא הודתה ואף על פי שזו זכותה לעשות כן, הרי שהודאה אינה עומדת לזכותה כשיקול לקולא, העבירות שבהן הורשעה, נסיבות ביצוע העבירה, החבלה הקלה בה ניחבל רוכב הקטנוע ונסיבותיה האישיות, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים: קנס בסך של 1500 ₪, הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים החל מיום 21.3.17 פסילה בפועל של 4 חודשים, הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1.4.17 .

...

במקרה זה הנאשמת שמעה "בום חזק", ראתה שרוכב הקטנוע עמד על רגליו ואף צעק לעברה וקילל אותה, כך שהיה ברור שמדובר בפגיעה קלה, אולם כפי שקבעתי, חובה היה עליה לעצור ולברר את המצב לאשורו ולמסור את פרטיה– כך שאני קובעת כי הפגיעה בערכים המוגנים הללו היו ברף הנמוך שלהם.

לאור החקיקה והפסיקה אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם עבירות אלו שבהן הורשעה הנאשמת הוא בין 3 חודשים ועד 10 חודשי פסילה.

לאור כל זאת, ובשקלול העובדה כי הנאשמת לא הודתה ואף על פי שזו זכותה לעשות כן, הרי שהודאה אינה עומדת לזכותה כשיקול לקולא, העבירות שבהן הורשעה, נסיבות ביצוע העבירה, החבלה הקלה בה נחבל רוכב הקטנוע ונסיבותיה האישיות, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים: קנס בסך של 1500 ₪, הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 21.3.17 פסילה בפועל של 4 חודשים, הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1.4.17 .

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשכ"א – 1961, הריני מודיעה על זכוי הנאשם מהעבירה של אי עצירה לפני מפגש שלידו תמרור "עצור", עבירה לפי תקנה 56(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; ועל הרשעתו בעבירות של סיכון עוברי דרך בנסיעה אחורנית, אי ציות לתמרור 302 והתנהגות הגורמת נזק, עבירות לפי תקנות 45(1), 22(א), ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 וכן נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

בבית המשפט טען טענה הפוכה (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 12-22): "ש. אתה יודע כי במקום יש תמרור עצור ?

משקבעתי כי מקום האימפקט הנו בכביש - רשלנות הנאשם היא בכמה רבדים: האחד – יציאתו מחניית ביניין 11 וכניסתו לכביש בנסיעה לאחור מבלי שנקט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה ברכב אחר, כפי שיפורט להלן; השני – אי ציות להוראות תמרור 302 הן בשל אי עצירת רכבו טרם כניסתו לכביש והן בשל אי מתן זכות קדימה לרכב המעורב חרף קירבתו לרכבו והיותו בתחום שדה ראייתו.

...

לסיכום חלק זה, מצאתי כי במקרה זה התרשל הנאשם בנהיגתו, הן בשל יציאתו מחניית הבניין בנסיעה הרצופה לאחור אגב סיכון הרכב המעורב ומבלי לעצור כשאחור רכבו בקו שפת הכביש ומבלי לבחון התנועה הקרבה לעברו והן בשל אי הציות להוראות תמרור 302.

  לסיכום חלק זה, אכן בתיק זה היו מחדלי חקירה ואולם, לא מצאתי שהיה בהם כדי לפגוע ביכולת הנאשם להתגונן כנגד האישומים.

סוף דבר שוכנעתי כי בעת התאונה היה רכב הנאשם בנסיעה לאחור ולא בעצירה; שוכנעתי כי מקום האימפקט הינו בנתיב הימני בכביש בו נסע הרכב המעורב.

בהמשך, כמתואר בכתב האישום: "בהגיעו למפגש הרחובות האגמונים – אלמוגים, לא ציית לתמרור "עצור", ולתמרור "אין כניסה", המוצבים בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו והמשיך לנהוג את רכבו בנגוד לכיוון התנועה, עד שהגיע לרחוב שדרות התמרים.

כתב האישום חתם: "הנאשם לא חדל ממעשיו, והמשיך במנוסתו מהשוטרים על פני דרך ארוכה, בשעות ערב, תוך שהוא מסכן עוברי אורך, תוך שהוא נוהג במהירות, תוך שהוא מיתעלם מהוראות השוטרים וקריאותיהם אליו, חרף כל ניסיונותיהם לחסום אותו ולעצרו, תוך שהם נאלצו להזעיק כוחות תיגבורת ועד אשר נעצר על ידי השוטר אביב שמואלוב". בדיון שהתקיים ביום 7.2.2022, הודה הנאשם, במסגרת הסדר טיעון לאחר הליך גישור בפני מותב אחר, בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות כמפורט לעיל.

ראו למשל את קביעת בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 7255/08 ‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל (27.10.2008): "מזה מספר שנים אנו מתריעים מפני תופעה נפוצה במקומותינו, כאשר נהגים הנדרשים על ידי שוטרים לעצור לבקורת או בעקבות ביצעה של עבירת תעבורה, נמלטים על נפשם תוך נסיעה פרועה בה כרוכים סיכונים לחייהם של הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. למרבה המזל, מרביתם של אותם מרדפים אחרי הרכב הנמלט הסתיימו ללא פגיעות בחיי אדם. אולם, גם היו מקרים בהם שילמו אזרחים תמימים בחייהם את מחירה של הנהיגה המופקרת של הנהג הנמלט. ואם נדרשה ראיה נוספת לכך, היא הוטחה בפנינו בימים האחרונים במלוא חומרתה, שעה שפתיל חייה של הולכת רגל קופד וחברתה ניפצעה קשה, לאחר שרכב נימלט פגע בהן. הינה כי כן, מתהלכים בתוכנו מי שתורמים מדעת למצב הנורא השורר ממילא בדרכים, ועל כן סברנו לפני שנים אחדות שעל בית המשפט להרים את תרומתו לביעורו של נגע זה (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלימאן אבולקיען, [פורסם בנבו]; ע"פ 3383/05 אלעסאם אנואר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]; ע"פ 2079/06 אוסה אבו עדא נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]) עם זאת, הנחינו את בתי המשפט להתאים את רמת הענישה לנסיבותיו הפרטניות של המעשה והעושה (ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' יוסף אבולקועאן, [פורסם בנבו])[footnoteRef:1]". [1: כל ההדגשות במסמך הן שלי, ג.א.] במסגרת ע"פ 3141/08 מדינת ישראל נ' דבארי (28.7.2008), קבע בית המשפט העליון: "בית משפט זה נתן דעתו שוב ושוב לתופעה הקשה של "מרדפים" המתנהלים בכבישי הארץ ובחוצות הערים.

בית המשפט המחוזי קבע: "...לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחסכון בזמן שפוטי. מנגד, העבירה שביצע המערער הינה חמורה ובוצעה בנסיבות המסכנות את יתר משתמשי הדרך, תוך הפגנת תעוזה וזלזול בשלטון החוק, ובכלל זה המערער מיאן לעצור כשהורו לו השוטרים, ניסה להמלט מהם והמשיך בנהיגה פרועה. לחובת המערער גם עבר פלילי בעבירות רכוש ומרמה, בגינן נדון לשני עונשי מאסר, שלא היה בהם כדי להרתיעו מלעבור על החוק פעם נוספת ובתעוזה רבה כל כך, כפי שפורט בתמצית לעיל. כפי שציין בית משפט קמא, מעשיו של המערער מצויים ברף החומרה הגבוה של עבירות התעבורה, שכללו עקיפה מימין על שולי הדרך, אי ציות להוראות שוטרים והמלטות תוך נהיגה פרועה וסכנת חיים, תוך העידר מורא מהחוק.

רק בין היתר, הורשע הנאשם: בשנת 2010 הורשע הנאשם, פעמיים, באי ציות לתמרור עצור; בשנת 2011 הורשע הנאשם, בין היתר, בעבירות של אי מתן זכות קדימה, חציית שטח הפרדה, נהיגה על מדרכה, חציית קו הפרדה רצוף או נהיגה משמאלו, אי החזקת כידון האופנוע בשתי ידיים, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע; בשנת 2013 הורשע הנאשם, שוב, באי ציות לתמרור עצור.

...

אני דוחה את טענת ההגנה שלפיה מדובר "רק" בעבירות תעבורה אשר באופן "רגיל" מצדיקות עונשים קלים באופן יחסי.

כמו כן, נתתי משקל לקולא, להליך הטיפולי בו לקח הנאשם חלק, החל מחודש מרץ 2022 (לאחר שהשתתף בקבוצה במסגרת צו פיקוח המעצר), אז השתלב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק המתקיימת אחת לשבוע, וכן ב"שתי פעילויות שטח טיפוליות"; שירות המבחן כתב כי הנאשם "בלט בקבוצה באופן חיובי". הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה בפני שירות המבחן, הביע צער על התנהלותו, והשירות התרשם כי "מדובר בעבירה חריגה אשר אינה מאפיינת את אישיותו"; עוד נכתב כי מעורבותו בעבירה וההליך הטיפולי, לצד ההליך המשפטי, "היוו עבורו אלמנטים משמעותיים אשר יחדדו ויסייעו בהצבת גבולות להתנהגותו בעתיד"; לסיכום סבר השירות כי הסיכון לעבירות תעבורה מצידו של הנאשם "הצטמצם". נתונים אלה מובילים למסקנה כי חרף העובדה שהנאשם אינו נעדר עבר תעבורתי, יש למקמו ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע.

עם זאת, לא שוכנעתי כי נסיבותיו מצדיקות חריגה לקולא ממתחם הענישה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לחישובי שב"ס. מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירה של נהיגה פוחזת של רכב, למשך 36 חודשים מיום שחרורו.

טיעוני ההגנה לעונש בתמצית, ב"כ הנאשם עתר לקביעה לפיה רשלנותו של הנאשם נמוכה, ביקש לנתק את הקשר בין אי-עצירת הנאשם בעצור לבין נסיבות התאונה, זאת משום שלטענתו, אין קשר בין אי-עצירתו הנאשם בעצור, לפני הפנייה עצמה לבין התאונה.

ב"כ הנאשם עיגן את טיעוניו לעונש בפסיקה: ת"ד (תעבורה ת"א) 13874-09 מדינת ישראל פמת"א נ' אלי שרטילוב (נבו 06.12.2011):‏‏ בתיק זה הורשע נאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עת ניכנס לצומת באור ירוק ומשלא הבחין בהולך רגל שהחל לחצות במעבר החצייה כאשר האור האדום דולק בכיוונם של הולכי הרגל.

גמ"ר (תעבורה ב"ש) 1605-03-12 מדינת ישראל נ' יובל חיים אסולי (נבו 13.04.2013)‏‏ כתב האישום נסוב סביב ארוע תאונת דרכים בו מצא את מותו נהג אוטובוס אחר אשר נפגע עת נהג הנאשם את האוטובוס שלו לאחור בתוך חניון אגד בב"ש. בית משפט קמא זיכה את הנאשם מחמת הספק מן העבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ונסיעה אחורנית משקבע כי היתנהלות הנאשם במקרה דנן אינה מגיעה לכדי רשלנות נוכח העובדה כי חובת הזהירות הקונקרטית לא הוכחה בנסיבות אלו.

לא מצאתי לקשור בין אי עצירתו בעצירה מוחלטת, כמצוות תמרור העצור, טרם פנייתו, לבין נסיבות קרות התאונה.

...

מתחם העונש ההולם: מניתוח הפסיקה אשר הובאה לעיל, נמצאנו למדים כי מתחם הענישה בתאונות קטלניות נע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר של 3 שנים, לצד רכיבי ענישה נלווים, לרבות, פסילה בפועל מכח סעיף 40 לפקודת התעבורה, הקובע עונש של פסילה שלא תפחת מ-3 שנים, פסילה מותנית, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למשפחת הקורבן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני דן את הנאשם ל-9 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, על פי האמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, תחילת עבודות השירות 2/2/23.

אני דן את הנאשם ל-6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.