בגזירת עונשו של המערער בגדרי מיתחם העונש ההולם, בית המשפט המחוזי שקל לזכותו את הודאתו במעשים המיוחסים לו ואת העובדה שהוא נעדר "עבר פלילי מכביד". מנגד, זקף לחובתו את התייחסותו למעשיו באופן מצמצם ואת הצורך בהרתעת הרבים בשל חומרת המעשים.
האמור בתסקיר נפגעת העבירה קשה עד מאוד ויש בו כדי לבטא את אשר חוותה המתלוננת במהלך ולאחר פגיעתו הרעה של המערער בה, ואת מצבה הפיזי והנפשי בעקבות פגיעה זו כאשר לא ניתן להגזים בעוצמת אשר היתרחש בגופה ובנפשה בעקבות פגיעת המערער בה.
המתלוננת שתפה את עורכת התסקיר כי במהלך האונס היא היתנגדה, ככל שיכלה, מילולית ופיזית למעשי המערער, ואילו הוא לא שעה לתחינותיה, לבכיה ולצעקותיה כי יחדל ממעשיו.
...
המסקנה היא כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו ואת נסיבות ביצוע העבירה, וודאי שהוא לדידי אינו מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. אשר על כן, אני סבור כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי.
כך סבורני שראוי להורות גם במקרה זה.
לאור האמור, אילו דעתי הייתה נשמעת היינו מקלים ברכיב המאסר בפועל בעונש שנגזר על המערער, ומעמידים אותו על 14 שנות מאסר.
לפיכך, החלטתי לצרף את דעתי לדעתו של חברי, השופט י' אלרון; דינו של הערעור – להידחות.
