זיכוי מעבירות של קבלת דבר במרמה

ערעור המדינה על הכרעת הדין ותגובתה לערעורים ערעור המדינה נסב על שתי קביעות בהכרעת הדין: אי הרשעתו של צביקה בעבירה של קבלת דבר במירמה באישום השני וזיכויים של שמעון וצביקה מהעבירה של הלבנת הון לפי האישום החמשי.

...

סיכומו של דבר, שאמליץ לחבריי לקצוב את עונשיהם של המערערים באופן הבא: 90 חודשי מאסר לניר; 60 חודשי מאסר לשמעון; ו-42 חודשי מאסר לצביקה.

בעניין זה מקובלת עלינו ההבחנה עליה הצביע עוד במאה ה-18 המלומד האיטלקי צ'זרה בקריה בספרו רב ההשפעה על פשעים ועל עונשים (1764): .

סבורני שחשוב להבדיל בין פושט רגל רמאי ובין פושט רגל חף מפשע.

המדינה הגישה לראשונה ערעור בתיק זה באוקטובר 2019, לאחר שבית-המשפט קמא הורה על זכויים של המשיבים מבצוע עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"] וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובצוותא לפי סעיפים 415 סיפא + 29 לחוק העונשין; המשיב 1 [להלן: "המשיב"] זוכה, בנוסף, מבצוע עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין וזיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין – והכל בהכרעת-דין מיום 8.9.19 [להלן: "הכרעת-הדין הראשונה"].

...

על רקע האמור, בית-המשפט קבע, כי המערערת לא עמדה בנטל הבאת הראיות הראשוני להוכחת טענותיה, וכן נכשלה בהפרכת טענות המשיב לפיהן מי שמילא את הטבלאות הם עובדי "דנאל". בהיעדר נוהל החתמת כרטיס בחברה ודיווח באמצעות טבלאות שאושרו בדיעבד על ידי המשיב בצירוף חותמתו, לא ניתן להוכיח כי תכני הטבלאות כוזבים.

בהקשר זה נאמר, כי בפסק-דין זה בחרנו שלא להתייחס כלל לעדויות אלו של ראשות הצוותים, כאשר לטעמנו הרשעת המשיבים עומדת בעינה גם בלעדיהן.

סוף דבר: ערעור המדינה מתקבל, כך שיש להרשיע את המשיבים כולם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובצוותא לפי סעיפים 415 סיפא + 29 לחוק העונשין בגין מלוא התקופה המתוארת בכתב-האישום, כשסכום המרמה עומד על 379,810 ₪.

בנוסף, המשיב 1 מורשע בביצוע עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.

המשיבה הגישה ערעור על זיכויו של המערער מעבירות של קבלת דבר במירמה והלבנת הון.

...

לשיטתה, הגם שהסכימה בעבר ליציאתו של המערער מהארץ, הרי שבשלב זה, לאחר שהמערער הורשע בחלק מהעבירות בגינן הועמד לדין והושת עליו עונש מאסר; וכאשר הוגש ערעור נגד זיכויו מעבירות נוספות – יש לדחות את הבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ולאחר שהצדדים הסכימו כי אדון בבקשה על בסיס הכתובים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בתוך כך, החליט בית המשפט לזכות את המערער מעבירה של קבלת דבר במירמה, אשר קבועה בסעיף 415 לחוק העונשין – וזאת, נוכח החפיפה לעבירת גניבה בידי מורשה, אשר קבועה בסעיף 393 לחוק, בה הורשע המערער.

...

יוצא אפוא, כי אין להסיק באופן אוטומטי על סמך השאלונים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המרמה לקבלת ה'דבר'.

מסקנה שכזו אינה מתיישבת עם התשתית הראייתית שלפנינו.

סיכומו של דבר: אני מצרף כאמור את דעתי לעמדת חברי, השופט א' שטיין.

בכלל זאת, לעמדת המדינה, שגה בית משפט קמא עת נימנע מלהסיק כי ביטון, בלולו, פינס וגן-רווה פעלו יחד בצוותא במירמה כלפי ב.יאיר, תוך ביצוע עבירת הלבנת הון בהעברת סכומי כסף עצומים לאברג'יל. בכל הנוגע למשיב הובהר, כי ערעור המדינה עניינו בזיכויו מעבירות של קבלת דבר במירמה, אי-גילוי מידע, פירסום מטעה בידי נושא משרה בתאגיד והלבנת הון.

...

שכן, אין ההחלטה להרשיע בעבירה שלא יוחסה לנאשם מלכתחילה בכתב האישום, כהחלטה בשאלה אם הייתה לנאשם הזדמנות להתגונן מפני קביעת מימצא על-פי חומר הראיות; ואין דומה שאלת ההזדמנות הסבירה להתגונן מפני מסקנה משפטית, להזדמנות הניתנת לנאשם כדי להתגונן מפני קביעת מימצאים עובדתיים העולים מחומר הראיות (שם).

בחינה מהותית זו מובילה לטעמי לאותה מסקנה – כי לא נפגעה זכותו של המשיב להליך הוגן, ואף תכלית בירור האמת דווקא באה על מקומה.

משכך, כאמור, לא מצאתי כי מדובר ב'תזה' מפתיעה – ולא מצאתי כי נפגעה זכותו של המשיב להתגונן מפני האשמתו בה. סוף דבר "מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פרחי אביב" ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 405 (2005) (להלן: עניין חביב)).