זיכוי מעבירות שכר מינימום, תלושי שכר ופנקס חופשה

אישום 3 [א] אי ניהול פנקס שכר בחלקו הראשון של האישום השלישי בכתב האישום מייחסת המאשימה לנאשמת עבירה של אי ניהול פנקס חופשה לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), ביחס לנערים/ות: אביאל אמר, אורה סעידיאן ונופר ביתן.

כך קבע גם בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק – ש. אלברט עבודות ציבוריות (28.3.2012) לאמור "נציין שבתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957 מצוינים העניינים שעל המעסיק לכלול בפנקס החופשה, וככלל אלו אינם מופיעים בתלושי השכר." לא נטען על-ידי הנאשמת כי בתלושי השכר של עובדיה, ובפרט אלה מושאי אישום זה, היא הוסיפה את כל הפרטים המתחייבים מתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה).

בהיעדר ראיה לסתור את עדויות הנאשם, אברהם זכריה ומירי אישרן, מהן עולה, כי הייתה תלויה מודעה בדבר עקרי חוק שכר מינימום באופן קבוע במסעדה אני מזכה את הנאשמים מעבירות אלה.

...

הנה כי כן, גם אם אקבל את טענת הנאשם, לפיה אכן הפעיל את האמצעים עליהם עמד בעדותו, הרי שאין די בהם כדי "למלט" אותו מאחריותו בגין ביצוע העבירות ומכל מקום, אינני מקבלת את טענת הנאשם בעניין האמצעים בהם לכאורה נקט ואבאר.

את הנאשם אני מרשיעה באחריות של מנהל לאי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 15-14 יחד עם סעיף 2 לחוק שכר מינימום.

התוצאה על יסוד כל האמור אני מרשיעה את הנאשמת בחלק מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה אחת של העסקת נער ללא מתן הפסקה לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

אני מזכה את הנאשמת מכל יתר העבירות שיוחסו לה. את הנאשם אני מרשיעה בחלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העסקת נער ללא מתן הפסקה, לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) וסעיף 38 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

ראשית דבר: בפתח הכרעת הדין ובהתאם להוראת סעיף 188 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, החלטתי לזכות את הנאשמת מעבירה של אי תשלום שכר מינימום, עבירה לפי סעיף 14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987; מעבירה של אי מסירת תלוש שכר, עבירה לפי סעיף 24(א) בצרוף סעיף 25(א)(1) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958; מעבירות של אי ניהול ומסירת תלושי שכר שלא נכללים בהם כל הפרטים כמתחייב בתוספת לחוק הגנת השכר, עבירה לפי סעיף 24(ב) בצרוף סעיף 25ב(א)(1) לחוק האמור; ומעבירה של אי ניהול פנקס חופשה בהתאם לסעיף 26(א) ו-28(ב)(3) לחוק חופשה שנתית תשי"א-1958.

...

כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירות של אחריות נושא משרה לעבירות המיוחסות לנאשמת של אי תשלום שכר מינימום, אי מסירת תלוש שכר ואי ניהול ומסירת תלושי שכר שלא נכללים בהם כל הפרטים כמתחייב בתוספת לחוק הגנת השכר.

דיון והכרעה: על רקע האמור לעיל, אגש להלן לבחינת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום בסדר הצגתם לעיל ואסיים בשאלת האחריות הפלילית המיוחסת לנאשם כנושא משרה לעבירות המיוחסות לנאשמת.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הריני מרשיע את הנאשמת בעבירה של אי מתן הודעה לעובד, כאמור בסעיפים 1 ו-4 לחוק הודעה לעובד ביחס לעובדים מושא כתב האישום (מר בוקר והעובדים כהגדרתם לעיל).

במקרה דנן, הנתבע לא הציג פנקס חופשה, לא הציג תלושי שכר בהם נרשמו ימי חופשה שנוצלו על ידי התובע ואף לא הציג כל גרסא לעניין זה. משכך, אין לנו אלא לקבל את התביעה לתשלום דמי חופשה כמפורט בכתב התביעה ובהתאם לפסוק לזכות התובע סך של 1,915 ש"ח (12 ימים X 19.95 ש"ח X 8 שעות).

טענת הקזוז אין חולק כי הנתבע הורשע בבית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ (ראשל"צ) 4245/09 יאל"כ נ' לסרי (7.4.13)) בעבירות של עיכוב דרכון, אי תשלום שכר מינימום ואי מתן תלוש שכר לעובד זר, בין היתר ביחס לתובעים, וכי במסגרת גזר הדין נגזר עליו מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, לשלם לתובע 1 פיצוי כספי בסך 19,000 ש"ח ולתובע 2 פיצוי בסך 5,000 ש"ח. טענת ההגנה המרכזית של הנתבע היא כי יש לקזז מהסכומים שתבעו התובעים את הפיצויים שנפסקו לזכותם במסגרת ההליך הפלילי.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.

בהתאם לכך, ישלם הנתבע לתובע 2, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו, סך של 7,440 ש"ח בגין שכר עבודה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.08 ועד למועד התשלום בפועל לתובע 2.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע 1, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו, את הסכומים הבאים: סך של 9,577 ש"ח בגין שכר עבודה.

אקדים ואומר כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 כי החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של אי ניהול פנקס חופשה ומהעבירות של אספקת שירותי שמירה ואבטחה ללא רישיון לפעול כקבלן שירותים ומאי תשלום שכר מינימום ביחס לשלושה עובדים: יעקב שניפר ז"ל, גארי נוביקוב ז"ל וולדימיר פרידמן.

מר לה גנק הבהיר גם כן איך התקבלה המסקנה שהנאשם לא שילם שכר מינימום, כך: "כשאנחנו בוחנים תשלום שכר מינימום על ידי מעסיק, באופן כללי ובודאי שיש תלונה, אנחנו מתייחסים לתלוש גם, אבל גם למה בפועל הועבר לעובד בנוסף, אלה שעות עבודה ביצע בפועל העובד, כשלעיתים אין בהכרח התאמה בין סכום הנטו שרשום בתלוש לבין הסכום שבפועל הועבר לעובד, וגם לא בין רכיבי השעות שרשומים בתלוש ושבפועל העובד עבד. אני מניח שכאן נעוץ הפער אליו התייחסת". (פרוטוקול עמ' 73 ש' 26-30).

...

(פרוטוקול עמ' 14 ש' 1-14) המסקנה העולה מהאמור הינה כי למרות אי הבהירות של הסכומים אשר התקבלו החל מחודש מאי 2013, הוכח כי לכל היותר (גם אם לא נקבל את עדותו של מר וורונין ויתקבלו תלושי השכר כמעידים על התשלומים) שילם הנאשם לכל אחד משני העובדים 5,210 ₪.

אשר על כן נדחית הטענה לאכיפה בררנית שהועלתה על ידי הנאשם בסיכומיו.

התוצאה איפוא כי אני מרשיעה את הנאשם בעבירות הבאות: עבירה של עיסוק כקבלן שירות ללא רישיון מאת השר הממונה ביחס למזמינה רקח לתקופה מיום 1.12.13 ועד 1.1.14, עבירה לפי סעיפים 2(א), 10 א' ו- 20 (ב) לחוק העסקת עובדים.

בתיק זה הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים, בגין אי העברת סכום שנוכה לעובד – עבירה לפי סעיפים 25א ו- 25ב(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, בגין אי ניהול פנקס חופשה – עבירה לפי סעיפים 26 ו- 28(ב)(3)לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 , בגין אי תשלום פדיון חופשה – עבירה על סעיפים 10, 11 ו- 28(א)(2)לחוק חופשה שנתית ובגין אי תשלום שכר מינימום- עבירה על סעיפים 12-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז -1987.

עבירות על פי חוק חופשה שנתית – מתלוש השכר האחרון שהונפק לעובד לחודש 12/08 עולה כי לזכות העובד עמדה יתרת חופשה של 13.25 ימים.

...

לאחר לימוד טענות הצדדים, ולאחר בחינת העדויות והראיות שהובאו בהליך דנן, הגעתי למסקנה, כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

משלא שולם לעובד כל שכר בגין עבודתו בחודש זה, הנני מרשיע את הנאשמים בעבירות לפי סעיפים 2, 14 ו-15 לחוק שכר מינימום.

לפיכך הנני מרשיע את הנאשמת בעברה של אי העברת פדיון חופשה, סעיפים 10, 11 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית ואת הנאשם בעברה לפי סעיף 29 לחוק.

הנאשם המשמש כמנכ"ל ובעליה של הנאשמת לא סתר את החזקות הקבועות בחוק בגין אחריותו למחדליה של הנאשמת ועל כן הנני מרשיעו באחריותו כנושא משרה גם בגין עבירה זו. סיכום לפיכך החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.