זיכוי מעבירות על חוק התקנים

הרב עצמו שוחח עם שירות המבחן ואישר כי כך המליץ, משום פער המחירים המשמעותי בין שתי דרכי אספקת הגז, מבלי שהוא עצמו היה מודע לכך כי מדובר בעבירה על החוק.

אולם, במקרה דנן קבע בית המשפט כי המעשה של בני מישפחת וולך אינו מגיע לכלל עבירה לפי סעיף 145(א)(2) "שכן אף שהיה שינוי בדרך חיבור הצנרת לא ניתן לראות זאת כשינוי משמעותי בבניין". לכאורה, ניתן לטעון כי לאחר שבפרשת לפה נשללה הגישה לפיה מדובר בעבירה לפי סעיף 145(א)(3) לחוק התיכנון והבניה, המסקנה היא זכוי המערערים, ולא היא.

יתרה מכך, ההתקן כולל כסוי מתכתי לבלונים מלמעלה, באופן שהוא בולט ונראה לעין, הרבה יותר מאשר אותו "מיסמר קטן" שהוזכר בהילכת רונן.

...

ודוק, מקובלת עלי העמדה לפיה הגיעה העת להחמיר יותר בעבירות תכנון ובניה, להזדרז בצווי הריסה, להכביד בקנסות ולהטיל עונשי מאסר במגוון רחב יותר של מקרים (ראו עפ"א (ב"ש) 70661-03-19 איבגי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית גת (23.12.19)).

סיכומו של דבר, יש להחזיר ההליך לשלב הטיעונים לעונש.

התוצאה התוצאה היא אפוא, שערעור המערערים נגד הכרעת הדין, בטענות הגנה מן הצדק השונות – נדחה.

סכוני בטיחות, בין לבאים אל תוך המבנה הבלתי מאושר, ובין למתקרבים למבנה, שאפשר שאינו עומד בתקנים.

השניים זוכו מעבירה על חוק שדרש יסוד נפשי של מודעות.

...

סיכומו של דבר, יש לדחות את נימוקי הערעור של המערערת בהקשר להתקיימות התנאי בדבר גרימת הנזק המוחשי כתוצאה מהרשעה.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המערער מורשע בעבירות בהן הודה, כמפורט בפתח פסק דין זה. אין שינוי ביתר רכיבי הענישה.

הכרעת הדין בפרשתנו קובעת בבירור שאין מדובר רק ב"הנחה" של בלוני הגז, אלא בהתקנתם וכי "מדובר בניתוק של צנור גז מהשעון וחיבורה של תשתית צנרת חדשה אל הבלון". כאמור, קיימת אפשרות מוחשית כי במערכת עובדתית כזו, גם הנשיא אלון היה מודה כי בוצעה עבירה על חוק התיכנון והבניה.

לכאורה, אף אם לא ניתן לטעון טענת "קים לי" כשיטה המקילה, קיום מחלוקת יכול להוות בסיס ראייתי, המסייע לטענה עובדתית בדבר ההגנה האמורה בסעיף 34יט לחוק העונשין "טעות במצב משפטי". משמע, יכול נאשם לשכנע כי סובייקטיבית שגה בידיעת הדין, אם יראה בראיות כי היתקיימה אצלו טעות בתום לב, עקב הסתמכות על דעת יחיד, וכי הטעות היתה "בלתי נמנעת באורח סביר". אולם, במקרה דנן, ראוי להדגיש כי העבירה מיוחסת למשיבים קדמה בהרבה לפסק דינו המזכה של הנשיא אלון בבית משפט זה בפרשת זיסקינד.

אם מדובר בעבירה מתמשכת (היינו בניה הממשיכה להיות מחוברת ונעשה בה שימוש), אפשר לדחות הטענה של הגנה מן הצדק בין אם ידע (או צריך היה לדעת) על המדיניות מראש, ובין אם לאחר שנודע לו על מדיניות האכיפה פעל בשקידה ראויה ובמהירות סבירה כדי להפסיק את ביצוע העבירה ולתקן את המעוות.

...

המסקנה מבוססת על לשון הסעיף, עקרונות הלכת רונן, ובשים לב ללשון החקיקה בתיקון 101 לחוק התכנון והבניה.

נוכח המסקנה כי ההתקנה דורשת היתר, ובהעדר מחלוקת על כך שלא ניתן למערערים היתר, אין מנוס מן המסקנה לפיה המערערים והמערערת עברו לכאורה על סעיף 145(א)(2) לחוק.

התוצאה היא, אפוא, ששני הערעורים נדחים.

בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אני מודיעה על זכוי נאשם 2 מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום כתב האישום המתוקן כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם 2 (להלן: הנאשם) עבירת עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רשוי, בהתאם לסעיפים 4 ו-14 ל-חוק רשוי עסקים (להלן: חוק רע"ס), סעיף 1 ל-צו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשע"ג-2013 (להלן: צו רשוי עסקים) ופריט 10.16 לתוספת ל-צו רשוי עסקים.

המפקח ברוידו דרש הצגת תקן ישראלי לקומפרסור אך המוכר השיב כי יש לקומפרסור תקן ישראלי "כי הוא לא יכול למכור קומפרסור בתוך הארץ בלי תקן ישראלי. אבל מר ברויידו אמר שזה לא מתאים לו ושאני צריך להביא אזשהו תקן אחר. זה לוקח המון זמן כי הוא לא בא כל הזמן אלא היו לו שלושה ביקורים בשנתיים". הקשר עם המפקח ברוידו נותק ולא הגיע מפקח אחר במקומו, הגם שהנאשם החזיק בכל האישורים.

כך נקבע ב-ע"פ 3730/03 מדינת ישראל נ' אגבריה (11.3.04) (להלן: ענין אגבריה) (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "ככלל, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור גם את החשוד בבצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל גורם חוקר, לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר הרלוואנטי לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר להמשך הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל רשות מנהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה". להבדיל מהמשטרה, לרשות החקירה בעבירות על חוק רע"ס אין סמכות לחייב חשודים להתייצב לחקירה, וכל שבכוחה לעשות הוא לזמנם לחקירה.

...

הגנה מן הצדק - המסגרת הנורמטיבית טענת הגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובהמשך עוגנה בסעיף 149(10) ל-חסד"פ לפיו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". המבחנים להחלת דוקטרינת הגנה מן הצדק נקבעו עוד ב-ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221, 370 (להלן: הלכת יפת) (ההדגשות לא במקור - זד"ל): "המבחן הקובע... הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות. היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי, כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם שמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט(6), 776 (להלן: הלכת בורוביץ) שב בית המשפט על ההלכה לפיה טענת ההגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים, אך ריכך מעט את הלכת יפת וקבע, כי ניתן יהיה להעלות טענה זו גם במקרים בהם התנהלות התביעה הייתה רשלנית, באופן שלא עולה כדי התנהגות שערורייתית (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבית הפגיעה בזכויותיו, עם זאת, אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר, אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". חובת המאשימה להודיע לחשוד על זכותו להשמיע גרסה עובר להגשת כתב האישום מקובלת עלי טענת ההגנה, לפיה לרשות החוקרת עומדת הזכות ואף החובה לחקור ולגבות גרסת חשודים עובר להגשת כתב אישום, בין היתר על מנת לבחון אם יש בפיהם הסבר שבכוחו למנוע הגשת כתב אישום.

מקובלת עלי טענת המאשימה כי ההתנהלות מול מחלקת ההנדסה בשנת 2019 רלוונטית לתקופה שלאחר הגשת כתב האישום, אולם יש בה כדי להשליך על התנהלות הרשות גם עובר למועד הגשת כתב האישום, קרי עד ליום 22.8.19.

סוף דבר לאחר ששמעתי עדויות ועיינתי עיון מעמיק בראיות ובטענות הצדדים - מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כפי שפורט לעיל בהרחבה, התרשמתי כי הנאשם עשה כל שניתן למנוע את העבירה; קבעתי כי מחדל אי מתן גרסת הנאשם רובץ לפתחה של הרשות ומהווה פגיעה בזכות הנאשם למשפט הוגן, הפועל לזכות הנאשם ומוביל למסקנה כי תוצאות החקירה היו תומכות בגרסתו, גם נוכח הראיות שנסקרו לעיל בהרחבה; ולבסוף קבעתי, למעלה מן הצורך, כי גם טעמי הגנה מן הצדק מובילים למסקנה שיש לזכות הנאשם.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים ומייחס להם עבירות של מכירת דלק שאינו עומד בדרישות שנקבעו בדין, עבירה על פי סעיפים 2(א), 2(ב)(1) ו-7(א)(1) לחוק הרכב ובנגוד לדרישות הקבועות בת"י 90 חלק 2 וסעיף 3 לצוו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין), תשכ"א-1961 (עבירה אחת), מכירת דלק שאינו עומד בדרישות שנקבעו בדין לפי סעיפים 2(א), 2(ב)(1) ו-7(א)(1) לחוק הרכב ובנגוד לקבוע בסעיפים 2,3 ו-4(א) לצוו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (סולר לתחבורה), תשס"ג-2004 (עבירה אחת), שתי עבירות של מכירת דלק לא תקין לאחר שנמסרה הודעה האוסרת על מכירת דלק כאמור, לפני שנתקבל אישור מכירה מחדש, לפי סעיפים 2א(ב) ו-7(א)(2) לחוק הרכב (אישום שלישי), ארבע עבירות של מכירת דלק שאינו מתאים לתקן הרישמי לפי סעיפים 9(א) ו-17א(א)(1) ו-17א(א)(2) ו-17א(ד) לחוק התקנים, תשי"ג-1973 וארבע עבירות של אי פקוח ואי ביצוע של כל הדרוש על מנת למנוע עבירות על פי סעיף 17א לחוק התקנים לפי סעיף 17ב לחוק התקנים הנ"ל. על פי עובדות האישום הראשון, ב-11/5/2022 נערכה ביקורת מטעם המאשימה לצורך בדיקת איכות מוצרי הדלק הנמכרים בתחנת הדלק באופן מדגמי.

ב"כ המשיבים ביקש לתת למשיבים היזדמנות להוכיח את עמידתם המוקפדת בדרישות המבקשת, שהרי מימוש צו הסגירה הזמני מהוה מכת מוות כלכלית לתחנה כתחנת דלק ולא יהיה למשיבים או לעובדיהם כיצד להיתפרנס, בשים לב לכך כי בשלב זה עומדת לזכות המשיבים חזקת החפות ולכך שהמבקשת הגישה את הבקשה ביודעין, כי 15 תוצאות דגימות שנלקחו יצאו תקינות.

...

בענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיים מתווה שיש בו להבטיח את מטרתו המניעתית של הצו ולאזן באופן ראוי בין האינטרס הציבורי לחופש העיסוק של המשיבים.

המדינה ערערה על החלטתי וביום 6/6/22 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת תמר שרון נתנאל (עפ"א 50105-05-22) אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן: תחנת התדלוק משה דיין, המצויה ברח' משה דיין 22 בחיפה והרשומה במרשם מינהל הדלק כתחנה מספר 2973 תשאר סגורה עד ליום 28/6/22 בחצות.