רקע
נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו ביצוע עבירות מין רבות במתלוננת – בתה של בת זוגו, שכללו מעשים חוזרים של החדרת אצבעותיו לאיבר מינה; החדרת איבר מינו לאיבר מינה; ליקוק איבר מינה; דחיפת ראשה אל עבר איבר מינו החשוף; ודרישה כי תשפשף את איבר מינו.
זיכויו של המערער מעבירות אלו נקבע על רקע עדותה של המתלוננת בבית המשפט, בה דובר על שיפשוף איבר מינו של המערער ולא על עבירות הניסיון להביאה לעשות כן.
את הכרעת דינו המפורטת ביסס בית משפט קמא, בעיקרה, על עדות המתלוננת, אותה הוא מצא כמהימנה, עקבית ואותנטית.
ביחס למקום ביצוע המעשים אוסיף, כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה רבות, כי "בהנתן ראיות מוצקות לבצוע המעשים, הטענה שהם נעשו באופן 'לא הגיוני' אינה יכולה לפעול לטובת המערער" (ע"פ 1647/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (9.1.2019)), וכי "עברייני מין אינם פועלים כ'אדם סביר' [...] כשמדובר בעבירות מין, לא כל שכן בעבירות מין בתוך המשפחה, המציאות עולה על כל הגיון" (ע"פ 5832/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (22.8.2021)).
...
בית המשפט מצא חיזוקים לעדותה של המתלוננת, ואף כאלה משמעותיים, בשיח שקיימה בעניין המעשים שביצע בה המערער עם בת זוגו של אביה, עם חברתה א', ועם אביה, עובר להגשת התלונה במשטרה, ובעדותם לפני בית המשפט בנושא, שנמצאה כמהימנה.
כמו כן, גם אם יש שאלות מחוץ לגרעין האמת שלא נתבררו לעומקן, מקובלת עלי טענת באת-כוח המשיבה לפיה מדובר בסוגיות שיכול היה בא-כוח המערער להמשיך ללבן במסגרת חקירתה הנגדית של המתלוננת, כפי שאף נעשה בפועל.
אדגיש, כי ממילא אף אני סבור שטענה זו מופרכת וכי אין היא עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר (ע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (31.10.2018)).
סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור במלואו.
