חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכוי מעבירות איומים ותקיפה סתם-בן זוג לפי סעיף 182 לחסד"פ

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

בפתח הדברים, וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בית המשפט מודיע לנאשם על זיכויו מעבירה אחת של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
אולם, בשים לב לעובדה כי הנאשם טען שהדברים נעשו אך בתגובה להשתוללותה של שיר ומתוך מטרה להרגיעה, ומשדברים אלה לא נשללו על ידי המאשימה – הרי שמצאתי כי אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם, מכוח סעיף 184 לחסד"פ. לסיכום עד כה, מכל האמור מעלה, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי במהלך פגישתם ב"ירח", על רקע ויכוח שהתגלע בינם ולאחר שהנאשם דרש כי שיר תענה לשאלותיו, הלה החזיק בפיה שבורה של בקבוק בירה, ואיים עליה באמצעות שבר בקבוק זה, בכך שהצמידו לחלקים שונים בגופה, ואף לצווארה, וזאת מתוך מטרה להפחידה ובהמשך לדרישתו לקבל תשובה לשאלות שהטיח בה. לצד אלה, הריני לקבוע כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לספק סביר שכתוצאה ממעשים אלו שיר ניפצעה.
לאור כל האמור זה עתה, ובשים לב לקביעותיי בהכרעת הדין, הריני לזכות את הנאשם מעבירה אחת של איומים, ולהרשיעו בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 חוק העונשין; בעבירה אחת של כליאת שוא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; עבירה אחת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; עבירה אחת של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה אחת של פציעה של בן זוג כשעבריין מזוין, לפי סעיף 335(ב) לחוק העונשין (יצוין כי גם הניסוח של סעיף החיקוק שבו הורשע הנאשם לוקה בחסר, אולם מטבע הדברים עוד אתייחס לכך בעת גזירת הדין); ושלוש עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
...
בהינתן כל אלה, מששוכנעתי כי גם לאחר שזיכרונה רוענן וחרף השאלה המדריכה, שיר סיפרה את הדברים כפי שנזכרה בהם וכפי הווייתם; בשים לב להקלטת השיחה שהוגשה; ולהודאתו של הנאשם עצמו במיוחס לו בסעיפים אלה – הרי שלא נותר בליבי ספק כי: ביום 20.08.2016 איים הנאשם על שיר, באומרו "לא יהיו לך ילדים, היום אני רוצח אותך, היום את מתה"; וכי בהמשך, איים על ליפז, חברתה של שיר, בכך שבמהלך שיחת טלפון עימה, אמר לה: "תמסרי לחברה השרמוטה שלך שהולכת למות הבת זונה". בנקודה זו אעיר למען הסר ספק, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שנוסח האיומים שהוכח בפני מעבר לכל ספק סביר אינו זהה בדיוק לנוסח הנטען בכתב האישום.
סוף דבר כללם של דברים, לאורכה של הכרעת דין זו קבעתי את אשמתו או חפותו של הנאשם בכל סעיף וסעיף בכתב האישום.
לאור כל האמור זה עתה, ובשים לב לקביעותיי בהכרעת הדין, הריני לזכות את הנאשם מעבירה אחת של איומים, ולהרשיעו בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 חוק העונשין; בעבירה אחת של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; עבירה אחת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; עבירה אחת של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה אחת של פציעה של בן זוג כשעבריין מזוין, לפי סעיף 335(ב) לחוק העונשין (יצוין כי גם הניסוח של סעיף החיקוק שבו הורשע הנאשם לוקה בחסר, אולם מטבע הדברים עוד אתייחס לכך בעת גזירת הדין); ושלוש עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

בפתח הדברים, וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בית-המשפט מודיע לנאשם כי מכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום מצאתי להורות על זיכויו מחמת הספק מעבירה אחת של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
בכל הנוגע לבקשת המאשימה כי בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי וירשיע את הנאשם גם בעבירת ניסיון תקיפה סתם-בן זוג, בגין המיוחס לו במסגרת הארוע השלישי, הטעימה ההגנה, כי נוכח העובדה שע"ת/2, סתרה בדבריה את האמור בכתב האישום, בכך שהיא מסרה במהלך עדותה כי הנאשם ניסה במעשיו לתקוף את המתלוננת באמצעות הבקבוק ולא לאיים באמצעותו כנטען בכתב האישום, אזי לא רק שאין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה חדשה שנתגלתה במהלך המשפט, אלא שיש מקום לזכותו כליל מהמיוחס לו בארוע זה. מכל האמור לעיל, ביקשה ההגנה לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום, ולו מחמת הספק.
בנסיבות אלו, ומשנמצא כי במעשי הנאשם בארוע הראשון (שם יוחסה לו עבירת איומים אחת), ובארוע השלישי (שם יוחסו לו שתי עבירות איומים), היתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירת האיומים וכי בארוע הרביעי היתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירה של תקיפה סתם -בן זוג, הנני מרשיעה את הנאשם ב-3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה אחת של תקיפה סתם- בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
...
יוצא אפוא, כי באופן כללי רוב סיפור המסגרת לעצם התרחשות האירועים אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, למעט מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים סביב השאלה האם המעשים המתוארים באירועים השונים מגבשים עבירות בניגוד לחוק כמתואר בכתב האישום.
בכל הנוגע לאירוע המתואר בסעיפים 3 ו-4 לכתב האישום, לפיו ביום 20.03.2020, הגיע הנאשם לדירה, ולאחר ויכוח שנתגלע בעניין פלטת השבת הנאשם כעס, והתקרב לעבר המתלוננת ואיים עליה בכך שהוא הניף לעברה בקבוק זכוכית ואמר לה כי הוא יזרוק עליה את הבקבוק, ובהמשך ולאחר שהמתלוננת נמלטה לחדר השינה, דפק הנאשם על דלת החדר ואיים על המתלוננת בכך שאמר לה כי אם היא תזעיק משטרה הוא ירצח אותה (במסגרת האירוע השלישי), אזי ההגנה הטעימה כי הנאשם אכן הגיע לדירה במועד האמור וכי אכן התרחש אירוע שבמהלכו הנאשם כעס, ואולם בניגוד לנטען על ידי המאשימה הנאשם לא הניף את הבקבוק שבו הוא אחז בידו אל עבר המתלוננת ולא איים עליה באמצעותו (ובכל הנוגע למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לסוג הבקבוק, ולשאלה האם יש מקום להיעתר לבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בנוסף בעבירת ניסיון תקיפה סתם- בן זוג, עוד אתייחס לכך בהרחבה בהמשך הדברים).
מכל האמור לעיל, הנני מורה (כאמור בראשית הדברים), על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירת איומים אחת לפי סעיף 192 לחוק העונשין בגין המיוחס לו באירוע השני לכתב האישום.
סוף דבר בסיכומם של דברים ייאמר, כי נוכח כלל הראיות שנפרשו לפניי כפי שפורט בהרחבה לעיל, נוכח גרסת המתלוננת שהינה גרסה מהימנה, המתיישבת והנתמכת בחלק מהאירועים בראיות האחרות שהובאו לפני בית-המשפט ובהן עדותה של ע"ת/2, שהינה עדת ראיה מהימנה שהעידה כי באירוע השלישי היא קלטה בחושיה את הנאשם מניף את הבקבוק לעבר המתלוננת, ולאחר מכן כי הוא איים עליה כי ירצח אותה, וכי במהלך האירוע הרביעי היא הבחינה בכך שהנאשם סטר למתלוננת; האמור בדוחות הפעולה של השוטרים וממצאי מצלמות הגוף (מהם נלמד על אודות הלך הרוח של הנפשות הפועלות לאחר ובסמוך לאירוע השלישי, הנותן לעדותן של עדות התביעה נופך מהימן); והעדפת גרסתה של המתלוננת על פני זו של הנאשם בכלל ובאשר להתרחשותו של האירוע הראשון בפרט ומנגד, נוכח גרסתו של הנאשם שהינה מיתממת, פתלתלה ומתחמקת, תוך שהנאשם אף נמצא דובר שקר, ואשר בכללותה אינה מתיישבת עם חומר הראיות – מצאתי לדחות את גרסתו של הנאשם, ולקבל את גרסת עדות התביעה בכל הנוגע לאופן התרחשות האירועים שבמוקד כתב האישום (למעט המפורט באירוע השני, שם כאמור מצאתי להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק).
בנסיבות אלו, ומשנמצא כי במעשי הנאשם באירוע הראשון (שם יוחסה לו עבירת איומים אחת), ובאירוע השלישי (שם יוחסו לו שתי עבירות איומים), התקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירת האיומים וכי באירוע הרביעי התקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירה של תקיפה סתם -בן זוג, הנני מרשיעה את הנאשם ב-3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה אחת של תקיפה סתם- בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

בפתח הכרעת הדין, ובהתאם להוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, אני מודיע על זיכויו של הנאשם, מחמת הספק, מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.
ביום 2.8.21 הגישה המאשימה את כתב האישום נגד הנאשם, אוהד קומפלר (להלן - הנאשם), המייחס לו עבירה של תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - חוק העונשין), ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
...
בנוסף, אני סבור כי ממילא עומדת לנאשם בהקשר זה טענת ההגנה של "זוטי דברים". סעיף 34יז לחוק העונשין קובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". כפי שציין בית המשפט העליון בע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747 (1999), באמצו ובצטטו פסיקה של בתי המשפט המחוזיים: "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית ... הרי שהדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו 'נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי'. עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של 'העדר ענין לציבור'". כן ציין בית המשפט העליון ברע"פ 8464/14 מדינת ישראל נ' ניר עזרא (פורסם בנבו, 15.12.15): "אכן, מטרתו של סייג זוטי הדברים היא "לסנן החוצה" מגדרי תחולת העבירה מעשים שאף אם באופן עיוני הם באים בגדרה, אינם פוגעים בנורמה המוגנת ברמה המצדיקה את טיפולו של המשפט הפלילי.
ברוח דברים אלו, אני סבור כי השימוש של בית המשפט בסייג זה חייב להיעשות בזהירות יתרה, שכן סעיף 34יז לחוק העונשין מקנה לבית המשפט הפלילי שיקול דעת רחב, שאינו מתמצה בניתוח הראיות ובחינת התקיימות היסוד העובדתי והנפשי של העבירה, ובחינת טענות הגנה, אלא כולל בתוכו למעשה אפשרות לשקול שיקולים של מדיניות שיפוטית ראויה.
סיכומו של דבר אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהתאם להוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי מצאתי לזכות את הנאשמת מכל המיוחס לה. כתב האישום נגד הנאשמת הוגש כתב אישום שעניינו עבירות אלימות במשפחה.
כשנשאל אמר המתלונן, כי הנאשמת לא איימה עליו לבטל את התלונה, אלא ביקשה זאת ממנו כדי שהדבר לא יפגע בעבודתה (נ/2, ש' 11 – 16).
נכון הוא, שהודאת הנאשמת בעצם הנשיכה מקיימת את יסודות עבירת התקיפה-סתם, ואולם בנסיבות המקרה, יש לקבל את טענת "זוטי הדברים" שהעלה הסנגור, ולזכות את הנאשמת מסעיף זה. סעיף 34יז לחוק העונשין קובע כך: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאנטרס הצבורי, המעשה הוא קל ערך". אני סבור, שטיב המעשה מינורי, נסיבותיו נובעות מסערת הרגשות שבה היו נתונים שני הצדדים, תוצאותיו שנויות במחלוקת (ביחס לסימן באצבע שלא הוכח) והספק צריך לפעול לטובת הנאשמת בהקשר זה, ולא קיים אינטרס צבורי אמיתי בהעמדה לדין בגין מעשה זה, נוכח התוצאה הכללית אליה הגעתי, והעובדה שבני הזוג התגרשו זה מכבר.
...
נכון הוא, שהודאת הנאשמת בעצם הנשיכה מקיימת את יסודות עבירת התקיפה-סתם, ואולם בנסיבות המקרה, יש לקבל את טענת "זוטי הדברים" שהעלה הסניגור, ולזכות את הנאשמת מסעיף זה. סעיף 34יז לחוק העונשין קובע כך: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". אני סבור, שטיב המעשה מינורי, נסיבותיו נובעות מסערת הרגשות שבה היו נתונים שני הצדדים, תוצאותיו שנויות במחלוקת (ביחס לסימן באצבע שלא הוכח) והספק צריך לפעול לטובת הנאשמת בהקשר זה, ולא קיים אינטרס ציבורי אמיתי בהעמדה לדין בגין מעשה זה, נוכח התוצאה הכללית אליה הגעתי, והעובדה שבני הזוג התגרשו זה מכבר.
הן מהודעת הנאשמת במשטרה (ת/2) והן מהתרשמותי הבלתי אמצעית מן הנאשמת, נחה דעתי כי הגם שאינה דוברת את השפה העברית כשפה אם, היא שולטת שליטה טובה בשפה העברית.
אין בכל אלה לבסס את הטענה, ולכן היא נדחית.
סוף דבר נוכח כל האמור, מזכה את הנאשמת מכל המיוחס לה. זכות ערעור כחוק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו