בפתח הדברים, וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בית-המשפט מודיע לנאשם כי מכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום מצאתי להורות על זיכויו מחמת הספק מעבירה אחת של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
בכל הנוגע לבקשת המאשימה כי בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי וירשיע את הנאשם גם בעבירת ניסיון תקיפה סתם-בן זוג, בגין המיוחס לו במסגרת הארוע השלישי, הטעימה ההגנה, כי נוכח העובדה שע"ת/2, סתרה בדבריה את האמור בכתב האישום, בכך שהיא מסרה במהלך עדותה כי הנאשם ניסה במעשיו לתקוף את המתלוננת באמצעות הבקבוק ולא לאיים באמצעותו כנטען בכתב האישום, אזי לא רק שאין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה חדשה שנתגלתה במהלך המשפט, אלא שיש מקום לזכותו כליל מהמיוחס לו בארוע זה. מכל האמור לעיל, ביקשה ההגנה לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום, ולו מחמת הספק.
בנסיבות אלו, ומשנמצא כי במעשי הנאשם בארוע הראשון (שם יוחסה לו עבירת איומים אחת), ובארוע השלישי (שם יוחסו לו שתי עבירות איומים), היתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירת האיומים וכי בארוע הרביעי היתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירה של תקיפה סתם -בן זוג, הנני מרשיעה את הנאשם ב-3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה אחת של תקיפה סתם- בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
...
יוצא אפוא, כי באופן כללי רוב סיפור המסגרת לעצם התרחשות האירועים אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, למעט מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים סביב השאלה האם המעשים המתוארים באירועים השונים מגבשים עבירות בניגוד לחוק כמתואר בכתב האישום.
בכל הנוגע לאירוע המתואר בסעיפים 3 ו-4 לכתב האישום, לפיו ביום 20.03.2020, הגיע הנאשם לדירה, ולאחר ויכוח שנתגלע בעניין פלטת השבת הנאשם כעס, והתקרב לעבר המתלוננת ואיים עליה בכך שהוא הניף לעברה בקבוק זכוכית ואמר לה כי הוא יזרוק עליה את הבקבוק, ובהמשך ולאחר שהמתלוננת נמלטה לחדר השינה, דפק הנאשם על דלת החדר ואיים על המתלוננת בכך שאמר לה כי אם היא תזעיק משטרה הוא ירצח אותה (במסגרת האירוע השלישי), אזי ההגנה הטעימה כי הנאשם אכן הגיע לדירה במועד האמור וכי אכן התרחש אירוע שבמהלכו הנאשם כעס, ואולם בניגוד לנטען על ידי המאשימה הנאשם לא הניף את הבקבוק שבו הוא אחז בידו אל עבר המתלוננת ולא איים עליה באמצעותו (ובכל הנוגע למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לסוג הבקבוק, ולשאלה האם יש מקום להיעתר לבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בנוסף בעבירת ניסיון תקיפה סתם- בן זוג, עוד אתייחס לכך בהרחבה בהמשך הדברים).
מכל האמור לעיל, הנני מורה (כאמור בראשית הדברים), על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירת איומים אחת לפי סעיף 192 לחוק העונשין בגין המיוחס לו באירוע השני לכתב האישום.
סוף דבר
בסיכומם של דברים ייאמר, כי נוכח כלל הראיות שנפרשו לפניי כפי שפורט בהרחבה לעיל, נוכח גרסת המתלוננת שהינה גרסה מהימנה, המתיישבת והנתמכת בחלק מהאירועים בראיות האחרות שהובאו לפני בית-המשפט ובהן עדותה של ע"ת/2, שהינה עדת ראיה מהימנה שהעידה כי באירוע השלישי היא קלטה בחושיה את הנאשם מניף את הבקבוק לעבר המתלוננת, ולאחר מכן כי הוא איים עליה כי ירצח אותה, וכי במהלך האירוע הרביעי היא הבחינה בכך שהנאשם סטר למתלוננת; האמור בדוחות הפעולה של השוטרים וממצאי מצלמות הגוף (מהם נלמד על אודות הלך הרוח של הנפשות הפועלות לאחר ובסמוך לאירוע השלישי, הנותן לעדותן של עדות התביעה נופך מהימן); והעדפת גרסתה של המתלוננת על פני זו של הנאשם בכלל ובאשר להתרחשותו של האירוע הראשון בפרט ומנגד, נוכח גרסתו של הנאשם שהינה מיתממת, פתלתלה ומתחמקת, תוך שהנאשם אף נמצא דובר שקר, ואשר בכללותה אינה מתיישבת עם חומר הראיות – מצאתי לדחות את גרסתו של הנאשם, ולקבל את גרסת עדות התביעה בכל הנוגע לאופן התרחשות האירועים שבמוקד כתב האישום (למעט המפורט באירוע השני, שם כאמור מצאתי להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק).
בנסיבות אלו, ומשנמצא כי במעשי הנאשם באירוע הראשון (שם יוחסה לו עבירת איומים אחת), ובאירוע השלישי (שם יוחסו לו שתי עבירות איומים), התקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירת האיומים וכי באירוע הרביעי התקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירה של תקיפה סתם -בן זוג, הנני מרשיעה את הנאשם ב-3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה אחת של תקיפה סתם- בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
