זיכוי מע"מ על שכר טרחת כונס נכסים בהוצאה לפועל

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר שי גור) מיום 12/9/17 בתיק הוצאה לפועל 519026-01-17 ובה הורה כי שכר טירחת הכונסת יעמוד ע"ס של 60,000 ₪ כולל מע"מ וכולל שכר טירחה לפי תקנה 2 אשר נפסק עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולא יחושב בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב 2002.

בעת פתיחת התיק למימוש משכנתא בהוצאה לפועל הוגדר הנכס כדירת מגורים, צו מינוי כונסת הנכסים הגדיר את הנכס כדירת מגורים , הגדיר את ההגנות החלות על החייבים משום שמדובר בדירת מגורים וקבע את ההגבלות החלות על שכר טירחת כונס הנכסים בהתאם לכך כי מדובר בדירת מגורים.

תכלית תקנות ההוצאה לפועל בעיניין זה היא הקלה עם הלווים מחד ומאידך לזכות את כונסי הנכסים בשכר טירחה על עבודתם בשיעור הולם.

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מהתערבות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, מתן רשות לערער ודיון בבקשה כערעור.

אני קובעת כי מכלל הטעמים המפורטים לעיל, לא היה מקום לסטות מהוראות תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) ולפיכך אני מורה על ביטולה של החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 12/9/17.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת במלואה כמפורט לעיל.

ביום ה- 22.12.16, ניתן פסק דין בהסכמה ע"י בית המשפט המחוזי בת"א, לפיו המשיבה-1 תרכוש את זכויותיהם במקרקעין של המשיבים-2, עבור סך של 350.000 ₪ + מע"מ. לאחר מתן פסק הדין בהסכמה, עתר המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לפסוק לו שכר טירחה וטען כי על המשיבים-2 לשאת במחצית מהוצאות הכנוס ומשכר הטירחה שייפסק.

ביום ה- 5.6.17, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור וקבע כי הבקשה נוגעת רק לזכותו של המבקש להפרע מהמשיבים-2, ואינה פוגעת בזכותו של המבקש לקבל שכ"ט מהמשיבה-1.

בבר"ע 5111/96 בוחניק נ' כונסי הנכסים עורכי דין ברקאי וטל, קבע השופט ריבלין, בכהנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי: "בהיעדר הכרעה הלכתית בשאלה אם ראוי לפסוק את שיעור שכרו של כונס הנכסים יחסית לערך הרכוש או לגובה החוב, נוהגים רישמי ההוצאה לפועל לשקלל את השכר על פי אמות מידה ענייניות המתבקשות מן הנתונים המיוחדים בכל מקרה ומקרה. הרשם מביא בחשבון את היחס בין ערכו של הנכס לבין גובה החוב, את הפעולות שהתבצעו בתיק, ואת השכר שכבר נפסק בפתיחתו, ובמיוחד כאשר כונס הנכסים הוא גם בא כוחו של הזוכה"..

לאור האמור לעיל, מצאתי כי אין כל פגם בהחלטתו נשוא ערעור זה, של כב' רשם ההוצאה לפועל, המצדיק היתערבות של בית משפט זה. ככלל אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב בהחלטה בדבר קביעת גובה שכר הטירחה של בעלי תפקידים ובכלל זה כונס נכסים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.

...

עיקרי טענות המשיבה-1 המשיבה-1 טוענת, כי כל שנעשה בסופו של דבר הוא רכישת זכויות המשיבים-2 תמורת סך של 350.000 ₪, על יסוד הסכמה אשר הושגה בין הצדדים בפסק הדין בערעור, ולא כחלק מהליכי מכר במקרקעין כולם, בתיק ההוצל"פ. לטענת בהמשיבה-1, על שכר הטרחת כונס הנכסים להיגזר משיעור התמורה שהתקבלה בפועל עפ"י הסכם הפשרה ולא משווי המקרקעין כולם.

המשיבה-1 טוענת, כי הסכם הפשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הוא זה אשר הביא לתוצאה הסופית, ולא פעולותיו של כונס הנכסים במסגרת הליך הכינוס שבתיק ההוצל"פ. דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לכתבי טענות הצדדים ונספחיהם, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו.

סיכום לאור האמור בפירוט בפסק דין זה, דין הערעור להידחות.

בעיניין דומה הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים כי: "שכר הטירחה של כונסי הנכסים צריך להגזר משווי המקרקעין ללא מע"מ, שכן כאמור, שכר הטירחה נגזר משווי המקרקעין שלשם פירוקם הוא מונה, ופשיטא כי רכיב המע"מ אינו בכלל שוים של המקרקעין. למסקנה זו גם ניתן להגיע על דרך ההקש מהוראת תקנה 9 (א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א – 1981, הקובעת כי: "שכר הטירחה יחושב מהתקבול בלא מס ערך מוסף". אכן, הוראה דומה לא נימצאת במסגרת התקנות בהוצאה לפועל (שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים) תשס"ב – 2002, אך תקנות אלה הותקנו בהתאם לסעיף 81 ב 1 (ד) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 והן עוסקות בשכ"ט בגין מכירת דירת מגורים, מכירה שמעצם טבעה אינה מחוייבת בתשלום מע"מ."

שכר טירחה לכונסים אינו כשכר טירחת עורכי דין, שנפסק לזכותו של בעל דין ומשולם לבעל הדין ולא לבא כוחו, ובו עוסקת תקנה 512 (ג) לתקנות סדר האזרחי.

לכן אין הצדקה שלא להוסיף מע"מ על שכר הטירחה שנקבע לכונסים.

...

בסופו של דבר, דומה שהדברים הבאים מסכמים את השיקולים הרלוונטיים: "על בית המשפט לבחון את "השורה התחתונה" של שכר הטרחה שנפסק ובמקרים מסוימים הוא רשאי לקבוע כי שכר הטרחה יהיה נמוך מאמות המידה הקבועות גם במקרים בהם נתבע מכונס נכסים מאמץ מיוחד והליכי ביצוע מוגברים, אם סבור בית המשפט כי קביעת שכר הטרחה בהתחשב בערך המקרקעין בלבד נראה בלתי סביר על פניו.

נפסק, כי אף שעל בית המשפט לקחת בחשבון את היקף הפעולות שנדרש כונס הנכסים לבצע, את תקופת פעילותו ואת המאמץ שהשקיע (ספרם של עודד מאור ואסף דגני "על כונס נכסים", עמ' 590), בסופו של דבר: "אין לצפות כי בית המשפט יאשר שכר טרחה בשיעור לא סביר רק משום שכך מתקבל מחישוב אריתמטי וניתן להפחיתו במקרים מתאימים" (מאור ודגני שם, בעמ 594).

על פי דו"ח הביניים האחרון שהגישו הכונסים בחודש פברואר 2017, נמכר הנכס תמורת 8,350,000 ₪ לפני מע"מ. כשאני לוקחת את כל הנתונים האלה בחשבון, אני סבורה כי שכר טרחה, שיחושב לפי 4% משווי התמורה כפי שצוינה לעיל, הינו שכר טרחה ראוי וסביר בנסיבות העניין.

השופטת י. שבח: חמישה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט אבי שלו) מיום 10.09.2020 שהכריע בתביעת המנהלים המיוחדים לשכר טירחה, ופסק להם שכר טירחה בשיעור 2.5% בצרוף מע"מ מזכויות הבעלים הפרטיים בקרקע נושא ההליך, דחה את תביעתם לקבלת שכר טירחה גם מרשות מקרקעי ישראל, חייב אותם בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, אף ביטל מכאן ולהבא את מינויו כמנהל של עו"ד ד"ר שגב.

תקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 קובעות תחת הכותרת "שכר טירחת עורך דין בעד הגשת בקשה לבצוע משכנתה" כי "שכר טירחת עורך דין בעד הגשת בקשה לבצוע המשכנתה...עד למינוי כונס נכסים, יהיה בשיעור של 10% מהחוב שבפיגור, ואולם הוא לא יפחת מ-1,961 שקלים חדשים ולא יעלה על 13,073 שקלים חדשים". כך נפסק שכרם של כונסי נכסים ומפרקים.

ערעור הפרטיים (ע"א 22544-11-20; 29698-11-20; 27742-11-20) – מתקבל חלקית באופן ששכר הטירחה שנפסק לזכות המנהלים ע"י בית משפט קמא (2.5% בתוספת מע"מ) יופחת ל1% בתוספת מע"מ. ברוב דיעות השופטות שבח ויעקובוביץ, וכנגד דעתו החולקת של השופט אטדגי, נקבע כי שכר הטירחה ישולם בקרקע.

...

היקף פעילות המנהלים בנוגע לתכנון, השבחת הקרקע ובהליכים המשפטיים בסוגיה מרכזית זו קבע כי "התנהלות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם החובות והדרישות החלות על מנהלים מיוחדים כלפי בעלי הקרקע" (סעיף 192 לפסק הדין); כי "הפעולות אליהן מפנים המבקשים (בסעיפים 132-133 לסיכומיהם) אל מול הוועדות המקומיות ברמת השרון ובת"א אירעו כולן לפני התקופה השניה, ואינן רלוונטיות לדרישת השכר הנוכחית" (סעיף 223 לפסק הדין); כי לא שוכנע בטענות המנהלים "כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); כי לא מצא "שהמבקשים פיקחו על יהל..." (סעיף 264 לפסק הדין); כי "ד"ר שגב אישר "כי המינהל הוא שהוביל את מלאכת התכנון..." (סעיף 284 לפסק הדין); כי המנהלים "הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); כי "...חרף השתתפותם בפגישות, בפועל המבקשים לא נתפסו כגורם שהיה מעורב בתכנון או פיקח עליו" (סעיף 288 לפסק הדין); כי "ככל שהמבקשים אכן סייעו לדרבן את ועדות התכנון של רמת שרון ות"א בקידום שינוי הייעוד, מדובר בפעולות שנעשו בתקופה הראשונה ואינן רלוונטיות לבקשה זו. לא שוכנעתי בטענות המבקשים כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); "במקרים מסוימים נוצרה תחושה כי המבקשים פעלו כדי לצאת ידי חובה, כאשר הובהר להם שפעולות הנדנוד אינן מעלות או מורידות כהוא זה לקידום הנעשה" (סעיף 300 לפסק הדין); כי המנהלים "פעלו באופן אשר נע בין שתדלנות ונדנוד... אף הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); וכי לא מצא "להכיר בהתנגדות שנטען שהגישו המבקשים כנגד תכנית תא/5000...משהוגשו כ-100 התנגדויות נוספות לתכנית" (סעיף 306 לפסק הדין).

יהודית שבח, שופטת, סג"נ השופט י. אטדגי: אני מסכים עם כל האמור בחוות דעתה של חברתי השופטת שבח, מלבד דבריה ומסקנתה בשאלה, האם שכר הטרחה שישולם למנהלים יהיה בכסף או בקרקע, ובעניין זה אני סבור שיש לקבל את ערעורם של הבעלים הפרטיים ולקבוע כי התשלום למנהלים יהיה בכסף ולא בקרקע (בכפוף למוצע בהמשך).

חברתי גם מוסיפה בחוות דעתה (סעיף 20), כי פסיקת שכר הטרחה אינה בת ביצוע, "גם משום שלא יעלה על הדעת לאלץ נושא תפקיד, עם סיום עבודתו, המשתרעת במקרים רבים על פני שנים,לפתוח במסע אכיפה וגבייה נגד מאות בעלי קרקע שונים לצורך מימוש שכרו. גישה מעין זו תרתיע מועמדים טובים לקבל על עצמם תפקיד מנהל/מפרק, ויצא שכרם של בעלי הקרקעות בהפסדם". אני סבור, כי דווקא האפשרות שתינתן לבעלי התפקיד לגבות את שכרם בקרקע תגרום לכך שבעלי התפקיד לא יתאמצו לאתר את כל בעלי הזכויות, אם משום ששכרם מובטח גם כך, ואם משום שיעדיפו כי שכרם יהיה בקרקע, השקעה טובה שהוכיחה את עצמה, במקום בכסף, וכי דווקא דבר זה יגרום להגעתם של מועמדים פחות טובים לקבל על עצמם את התפקיד.

משהצדדים לא עשו כן ראוי היה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, בהתאם לסמכותו לעשות כן (תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018), ומשבית משפט קמא לא עשה כן אציע להחזיר אליו את התיק על מנת שישלים את מלאכתו בענין זה. לאור כל זאת, אני סבור שכך נכון יהיה לקבוע ביחס לשכר הטרחה שישולם למנהלים: שכר הטרחה ישולם על ידי הבעלים הפרטיים בתשלום כספי, שווה ערך ל-1% בתוספת מע"מ מחלקו בקרקע של כל אחד מהם; התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי שימנה שמאי מקרקעין מטעמו לקביעת שווי הקרקע.

לפיכך הצענו לבעלי הדין כי: "נוכח העובדה שהלכה למעשה בית משפט קמא לא דן בפרטי התביעה שכנגד ולאחר שבית משפט זה סבור כי היה מקום לזכות את המערער בשכ"ט א' וב' שבהוצאה לפועל יוחזר העניין לבית משפט קמא כדי ליתן פסק דין חדש על פי הראיות שהובאו לפניו ... בית המשפט יבחן גם את הטענות באשר לשכ"ט כונס הנכסים". בעלי הדין קיבלו את הצעתנו ואישרנו אותה ואת הסכמתם לה בתוקף של פסק דין.

בית המשפט בחן את טענת המערער כי הוא זכאי לשכר טירחת כונס נכסים שנפסק באחד מתיקי ההוצאה לפועל שבהם טיפל מטעם המשיב.

אולם, לא היה מקום לחייב את המשיב בתשלום מע"מ על סכומים אלו, מפני שבהסכם שכר הטירחה לא נקבע שעל סכומים אלו יתווסף מע"מ, להבדיל מקביעה מפורשת שכזו (בעמוד הראשון של הסכם שכר הטירחה העוסק בתביעות ולא בהליכי הוצאה לפועל).

...

בסופו של דבר פסק הדין המנומק משיב לשאלות שבגינן הוחזר העניין לבית משפט קמא.

ופרט לביטול חיובו של המשיב במע"מ בגין שכ"ט א' וב' בתיק יזדי, אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בו, אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט ולא מצאנו בפסק הדין טעות שבחוק.

כפוף לביטול החיוב במע"מ בגין שכ"ט א' וב' בתיק יזדי, אנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד.