זיכוי מנהיגה תחת השפעת קנביס

היא הגישה גיליון רישום פלילי ותעבורתי והרשעה מבית המשפט לתעבורה משנת 2020 בנהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים (עת/1-עת/3), עמדה בהרחבה על תסקירי המבחן המצביעים לשיטתה על מגמה שלילית, ובסופו של דיון ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מאסר על-תנאי, קנס, פסילת רישיון הנהיגה בפועל ועל-תנאי.

ב"כ הנאשם ביקש לשקול לזכותו של הנאשם את מצבו הבריאותי המורכב ובעיותיו התפקודיות, בגינם קיבל רישיון לצריכת קנביס רפואי (אסופת מסמכים סומנה ענ/1).

...

הנאשם עודנו מבטא רצון ומוטיבציה להמשיך בטיפול, וסבורני כי ראוי להושיט לו יד מסייעת.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, מבלי לנכות את תקופת מעצרו.

מה דינו של נהג הצורך סם קאנביס, בהיתר משרד הבריאות (קאנביס רפואי), ואינו נתון תחת השפעת סמים בזמן הנהיגה? ומה דינו של אדם שהוגש נגדו אישום בעוון של נהיגה תחת השפעת סמים? התשובה החד משמעית היא כי על פי המצב המשפטי הנוהג כיום, יש לבטל האישום נגדו בגין עבירה זו, מחמת טענת הגנה מן הצדק (כפי שהוחלט עליה לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 1611/16).

נטען כי בנסיבות אלה יש לזכות הנאשם בשל סייגים לאחריות פלילית, ביניהם, טעות במצב דברים, טעות במצב המשפטי ומחמת טענת הגנה מן הצדק.

...

באשר לדרך קביעתה של דרישה זו נפסק: "השאלה האם טעותו של הנאשם בדין הפלילי הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, תוכרע בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו לבירור הדין במקרה מסוים, לסוג העבירה שלגביה מתעוררת טענת הטעות בדין, ולמידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין תוך שימוש באמצעים הסבירים שעמדו לרשותו; כמו גם לנתוני הרקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו ליסודות העבירה בהתאם לכישוריו האינדיבידואליים. בחירתו של הנאשם באמצעי מסוים לבירור הדין, כמו גם היקף האמצעים שבהם עליו לנקוט, כפופים למבחן של סבירות. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת המשיבים כי אין בלשונו של סעיף 34יט לחוק העונשין או בתכליתו כדי לחייב נאשם לנקוט "בכל" האמצעים האפשריים העומדים לרשותו לבירור הדין.

כל עוד הדבר לא נעשה, אין מנוס מביטול האישום לעניין נהיגה תחת השפעת סמים.

סוף דבר על רקע האמור, ולאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בטענותיהם ובפסיקה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות האמורות יש לבטל את האישום בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

עם זאת, נוכח הודאתו של הנאשם בעבירה של שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת נהיגה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה זו בלבד.

בפתח הכרעת הדין וכמצוות ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מבצוע העבירה בה הואשם בכתב האישום המתוקן וזאת, כפי שיפורט להלן.

לעניין זה ראו דבריו של השופט אדמונד לוי אשר נאמרו בע"פ 4988/08 איתן פרחי נ' מ"י: "ככל שהזיקה בין הראיות חזקה יותר, עשויה אי החוקיות שדבקה בראיה הראשית להכתים גם את הראיה הנגזרת, וכך תגבר הנטייה לפוסלה. התכלית של מבחן הזיקה נוגעת בעיקרה, להוגנות ההליך. קבלתה של ראיה נגזרת בעקבות איבחנה טכנית בינה לבין זו הראשית, עשויה לחטוא למטרה זו, כאשר הראיות קשורות זו לזו באופן הדוק". יחד עם זאת, יש לתת את הדעת ביחס לשאלה האם חרף האמור לעיל, מקום בו מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה בשיכרות, תחת השפעת סמים מסוג קאנביס וקוקאין, יש להעדיף את ההגנה על ערכים חברתיים מוגנים וחשובים כגון: הגנה על שלום הציבור, על פני הפגם שנבע מעצם השגת הראיה, כך שיש לקבל את מימצאי בדיקת השתן אשר התקבלו כפי שכבר קבעתי לעיל באופן בלתי חוקי? בפסיקה נקבע כי חומרת העבירה לכשעצמה אינה יכולה להצדיק את הכשרת הראיה הפסולה, ראיה אשר הושגה באופן שפגע בזכות להליך הוגן של הנאשם ולטעמי יש להקפיד דוקא במקרים אלה על קיום זכויות הנאשמים עוד בהיותם חשודים.

...

בפתח הכרעת הדין וכמצוות ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה בה הואשם בכתב האישום המתוקן וזאת, כפי שיפורט להלן.

כדברי המאשימה לעניין זה, "מעבר לכך שההסכמה ניתנה מרצון ומדעת, אני סבור כי היה על השוטרים יסוד סביר להניח ולדרוש שתן וזאת היות שבנסיבות המקרה נתפסו סמים בידו של הנאשם, תוך כדי נהיגתו, תוך כדי עצירת רכבו, ונשאלת השאלה מה מצופה משוטר סביר שתופס סם ברכב של חשוד, וידו של החשוד בעודו ברכב לבדו, האם מצופה ממנו לשחרורו או להתעלם מעובדה זו? או שמא נדרשת ממנו להמשיך ולפעול על מנת לבדוק, האם החשוד נוהג תחת השפעת סמים ובכך בעצם לשמור על האינטרס הציבורי שהוא שלום הציבור", (עמ' 16 ש' 5-11 לפרוטוקול).

בנסיבות ענייננו, אני קובע כי אלמלא היו מוצאים השוטרים את אותה השקית בידו הקפוצה של הנאשם ובה חומר החשוד כסם, לא היו דורשים ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, הנאשם לא היה נחקר וברור שלא היה מתבקש לתת דגימת שתן.

אני סבור כי במקרה קונקרטי זה בו חרגו השוטרים מנוהלי החיפוש הפנימיים (לעניין זה ראו נ/1), חריגה ממשית ומהותית יש בכך כדי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

סופו של דבר במכלול הנסיבות הנ"ל, לא מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ועל כן אני מורה על זיכויו.

על מדיניות הענישה המקובלת והנוהגת בעבירות של גידול סמים מסוג קאנבוס ובמשקל דומה לנסיבות העניין, ניתן ללמוד מהפסיקה שלהלן: · רע"פ 8095/17 סטרוסטה נ' מדינת ישראל (26.10.17) – בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירות של גידול סמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סמים.

כן עומד לחובתו של הנאשם עבר תעבורתי, הכולל עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים (עת/2); לזכותו של הנאשם עומדת הודאתו במיוחס לו ונטילת אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה; הנאשם היה נתון משך כחודש במעצר ומשך תקופה בלתי מבוטלת במעצר בית; העבירה בוצעה בשנת 2016 והנאשם לא שב מאז לבצע עבירות נוספות; הנאשם מנהל עסק ומעסיק עובדים; שירות המבחן תיאר בתסקיריו את נסיבות חייו הקשות של הנאשם.

...

השאלה העיקרית שיש להכריע בה היא, האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם כהמלצת שירות המבחן וכעתירת בא כוחו של הנאשם? סעיף 40ד לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום אם מצא בית המשפט "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם" (ע"פ 2125/18 דוד נ' מדינת ישראל (18.12.18)).

באיזון בין האינטרסים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לחרוג ממתחם העונש, אולם לא כעתירת שירות המבחן.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 חודשים שיבוצע בדרך של עבודות שירות.

עברו הפלילי של המערער, המאסר המותנה והפסילה המותנית המערער, יליד 1996, ולחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה בחמש עבירות של אספקת סם מסוכן משנת 2015, ועבירת החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית משנת 2015, בגין הרשעה זו הוטל על המערער מאסר מותנה בן 3 חודשים שלא יעבור כל עבירה על פקודת הסמים למשך שנתיים, קנס בסך 7,000 ₪, פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, בתנאי שלא יעבור במשך שנתיים כל עבירה על פקודת הסמים או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים.

בית המשפט ציין כי "מתסקיר שירות המבחן למבוגרים עולה, כי הנאשם אינו מוצא צורך בטיפול ייעודי בתחום הסמים ולדבריו, יכול להפסיק עצמאית את השמוש בהם כאשר הוא מרוכז בפרויקטים". לזכות המערער הובאה הודאתו ולקיחת האחריות, הפרוגנוזה החיובית מטעם שירות המבחן ואי איתור שרידי סמים בבדיקות שערך שירות המבחן, וכן העובדה שהמערער עובד בעסק המשפחתי, ואף עורך אירועים פרטיים כשף.

בע"פ 5807/17, 5963/17 משה דרחי נ' מ״י (18.6.2018), הורשע המערער 1 בעבירות של גידול סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, המערער 2 הורשע בעבירות של סיוע לגידול סם מסוכן וסיוע בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובעבירות של נהיגה בשיכרות, בכך שהמערער 1 הקים בסיוע מערער 2, מעבדה לגידול סם מסוכן מסוג קאנבוס במספר חדרים בדירה בחזקתו.

...

אשר לטענת הציפייה כפועל יוצא משליחת המערער לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות – לא מצאנו כי יש בעצם העובדה שבית משפט קמא החליט לשלוח את המערער לקבלת חוות דעת, כדי להוות שיקול מכוחו תוטל ענישה הנמוכה מהרף העליון של אפשרות ריצוי מאסר בעבודות שירות.

לאור כל האמור, אנו מוצאים כי הענישה אשר הוטלה על המערער מקלה עימו, לאור העבירה, חומרתה, חומרת נסיבות ביצועה, עברו הפלילי הרלבנטי של המערער, המאסר המותנה אשר אינו מרתיעו, והעדר הליך שיקום של ממש, תוך בעייתיות בקבלת האחריות וניתוק קשר עם שירות המבחן.

אשר על כן, הערעור נדחה.