מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכוי מטפלת מהאשמת גניבה ממעון

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

הונאה בכרטיסי חיוב · ת"פ 31429-09-18 מדינת ישראל נ' לב-ארי (פורסם במאגרים) – הנאשם הורשע בעבירת של גניבת כרטיס חיוב, 2 עבירות הונאה בכרטיס חיוב ובשתי עבירות גניבה.
· רע"פ 5212/13 שמעון נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) – הנאשמת שימשה כמטפלת בקשיש בן 85.
לזכות הנאשמת, הודאתה באשמה והחרטה שהפגינה.
...
עלויות אלה, מגולגלות, בסופו של דבר, על הציבור הנזקק לאותם שירותים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לדבריו, קל לנתח את הדברים בדיעבד, אבל "אתה שואל את עצמך מה אתה היית עושה בנסיבות אלה. האם לא יכולתי היום לייצג את אותו פורץ שירה בטעות או לא בטעות באשתי או בנאשם בגלל שראה אותו יוצא החוצה?... באמת ובתמים אני לא יודע מה אדם אחר היה יכול לעשות... אני מעריך ש-99 אחוזים מהאנשים היו פועלים כך, או מפחד או מהגנה...". לדבריו, המישטרה לא הצליחה לתפוס את השותפים של המנוח עד היום, ובנתיים התיק ניסגר; כאשר השוטר שהגיע למקום ארוע אף ציין, כי ככל הנראה מדובר בחוליה שהמשטרה מחפשת אחריה מזה זמן רב ואשר מבצעת גניבות של כלי רכב באיזור כבר תקופה תוך שבוש תדרים של המכוניות.
"הוא קיבל אחריות באותו רגע שזה קרה, אומר: את העונש קבלתי לכל החיים. לא קל לחיות עם זה שהרגת מישהו בלי להתכוון, אמנם זה נכפה עליך, אך התוצאה היא עליך... גם ניהול התיק היה לו קשה... גם אם היה זכוי, הוא רוצה לקחת את האחריות לא על האשמה אלא על התוצאה הנוראית שלא התכוון אליה". לאור כל הדברים הנ"ל, ואף לאור המלצות שירות המבחן, ביקש הסניגור להסתפק בעונש מאסר של 9 חודשים בעבודות שירות בתוספת פיצוי, אם כי להערכתו הפצוי אמור להיות סמלי לאור הנסיבות בהן הגיע המנוח למקום בו מצא את מותו.
...
וכך אמר: "אני רוצה להביע את צערי העמוק על לקיחת חיים של אדם. אני לא איש מאמין, אך רק אלוהים או הגורל יכול לקחת חיים של בן אדם. בחיים לא האמנתי שאעמוד פה במצב של (הנאשם מתרגש), במצב שאני אהיה נאשם בלקיחת חיים של אדם. טיפלתי במשך 20 שנים באנשים. אני מציל אנשים, אני מחייה אנשים, אני מעודד אנשים... כשהבן שלי נהרג, החלטתי שאם יש בשביל מי ובשביל מה, ממשיכים לחיות. פשוט, לקחת את המשפחה שלי, להרים אותם, לעודד אותם ולעזור לכל מי שרוצה ולכל מי שיכול. אני מתנדב בכמה מקומות, אני חושב שזה נחוץ, אני חושב שזה צורך. הלוואי שהיו הרבה אנשים כאלה ויש אנשים כאלה שמתנדבים ועושים דברים. אני מבקש מבית המשפט להתחשב ברקע, בהיסטוריה, ביכולות, להשתמש ביכולות שלי לעשות טוב ומה שבית המשפט יחליט, אין לי מה להגיד. מעבר לזה, שאם אפשר להתחשב. תודה". הקרבה לסייג הגנת בית מגורים כאמור, הוסכם על הצדדים, כי הנאשם פעל בנסיבות המקרה בקרבה לסייג הגנת בית מגורים, אשר מוגדר בסעיף 34י1 לחוק העונשין, כדלהלן: "(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.
דרישת פרופורציה זו מחייבת כי יתקיים יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לבין הפגיעה הצפויה ממעשיו של הפורץ, אולם: "אינני סבור כי היחס בין הנזק הצפוי מפעולת ההתגוננות צריך להיות שקול לפגיעה הצפויה ממעשיו של הפורץ. אף אני מסכים, כי כל ניסיון להיכנס לנעליו של המתגונן, בסיטואציה המורכבת בה היה נתון בעת האירוע, צריך שייעשה בזהירות, ותוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה. יחד עם זאת, המרחק מעמדה זו ועד למסקנה כי כל האמצעים כשרים להדיפתו של פורץ, הינו רב מאוד, ואין בצורך לבחון את תגובתו של המתגונן בזהירות, כדי לעקר מבית המשפט את תפקידו בהעברת מעשיו של המתגונן תחת שבט ביקורתו" (עניין פלוני הנ"ל, בסעיף 67 לפסק הדין).
לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

בהליך עש"ם (עש"ם) שהוגש בשנת 1999 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער עובד בשירות המדינה, כעובד סוצאלי במעון לנוער עבריין, משנת 1991.
בשנת 1996 הוא הורשע על ידי בית משפט השלום, על פי הודאתו, בעבירות של זיוף מיסמך בידי עובד הציבור, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במירמה, לפי סעיף 421 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ובעבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק זה. בגזר הדין ציין בית המשפט את חומרת העבירות שהמערער הורשע בהן, ועם זאת ציין כי "עברו כבר 6 שנים מאז ביצוע העבירות, וכפי שאמרתי הן חמורות, אולם ההמלצות חמות והסבל רב ולי לא נראה שזה המקום למצות את הדין עם הנאשם". לפיכך גזר בית המשפט את דינו של המערער למאסר בפועל של 6 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 8 חודשים וכן לקנס בסך 5,000 ש"ח. המערער ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות.
הוא הואשם בעבירה לפי סעיף 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-, כלומר, בכך ש"הורשע על עבירה שיש עימה קלון".
הסנגור טען בטיעוניו כי מדובר בטעות שעשה הנאשם, וכי יש לזקוף לזכותו של הנאשם, שכיום הנו מטפל באוכלוסיה קשה, שמעט אנשים מוכנים לעבוד עימה, וכן יש לקחת בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ואת העובדה שהנאשם נענש ע"י רשויות המדינה, וכי משפחתו והוא סבלו קשות ממעשיו וכי יש מקום לעזור לנאשם לשקם עצמו.
...
לאחר ששקלתי את בקשת המערער הגעתי אף אני למסקנה כי לא יהיה זה ראוי לאפשר למערער להמשיך בעבודתו בשירות המדינה עד לסיום שנת הלימודים.
לפיכך אני מחליט כי הפיטורים ייכנסו לתוקף ביום 28.2.99.
התוצאה היא כי הערעור נדחה, כפוף לכך שהפיטורים של המערער ייכנסו לתוקף ביום 28.2.99.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

הרכב השופטים: השופטים י' עמית, ג' קרא ו-י' אלרון בית המשפט העליון דחה היום, ברוב דיעות, את עירעורו של שמעון קופר על הרשעתו ברצח שתיים מנשותיו, אורית קופר ז"ל וג'ני מור-חיים ז"ל. השופט י' אלרון, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, קבע כי יש להותיר על כנה את הרשעת המערער ברציחת אישתו השלישית ג'ני ז"ל בשנת 2009, וסבר, בדעת מיעוט, כי יש לזכות את קופר מחמת הספק מההרשעה בגין רציחתה של אישתו הראשונה, אורית ז"ל, בשנת 1994.
השופט אלרון הדגיש כי אמנם מקנן חשש בדבר מעורבותו האפשרית של קופר במותה של אורית, ואולם אין די בחשדות, בהשערות ובסברות כדי לבסס מסקנה של אשמה בעבירת הרצח של אורית מעבר לספק סביר כנדרש במשפט הפלילי.
עוד עמד השופט עמית על כך שהוריה של אורית סיפרו כי קיבלו בדואר דוח של הנתיחה הפתולוגית שבו נכתב כי בגופה נימצאו "שרידים של כדורים לא מעוכלים". הדוח המזויף נגנב ונעלם בעקבות פריצה שהייתה בביתם של הוריה של אורית במחצית שנת 2011, כאשר השאלות הנוגעות לנסיבות מותה של אורית עלו כבר בחקירת המערער במישטרה בתחילת שנת 2010.
לצד כל אלה, השופט עמית עמד בהרחבה גם על הדמיון החריג בין נסיבות מותה של אורית לנסיבות מותה של ג'ני, ובין היתר: בשני המקרים המערער החל, בעודו נשוי, במערכת יחסים רומנטית עם אשה אחרת, ונקלע לדרך ללא מוצא שרק מות אישתו יכול היה לחלצו; בשני המקרים המערער התחייב כלפי בת הזוג החדשה או משפחתה התחייבויות שונות עוד בטרם הסתיימו נישואיו; בשני המקרים, סמוך למות אישתו, המערער החל בהיערכות לקראת מגורים משותפים עם בת הזוג החדשה והעביר חפצים מבית לבית; בשני המקרים, המערער קיבל מרשמים לעשרות כדורים בחסות סיפור כזב "בטחוני" פנטזיונרי, והפסיק לקבלם לאחר מות אישתו; בשני המקרים, המערער סיפר לאחרים לפני מות אישתו על מצבה הנפשי הקשה; בשני המקרים, שתי הנשים נימצאו ללא רוח חיים כאשר חפיסות של תרופות מפוזרות סביבן; בשני המקרים, בליל הפטירה, המערער לא ישן עם אישתו באותו החדר וכשהתגלתה הגופה בבוקר למחרת היתנהגותו הייתה חריגה; בשני המקרים המערער מצא את אישתו מתה, היתקשר למד"א באיחור רב, לא לפני שהתקשר בטעות, כך לגירסתו, למכבי האש; בשני המקרים המערער היתנגד תחילה לנתיחת הגופה אך נאלץ להסכים לה בהמשך; בשני המקרים הבדיקה הטוקסיקולוגית שנעשתה לא מתיישבת עם התרופות הרבות שנמצאו בזירת המוות; בשני המקרים, לאחר מות אישתו, בת זוגו החדשה הוצגה בפני אחרים כמטפלת או עוזרת; בשני המקרים, ביום המוות, המערער סיפר כי אישתו התאבדה או העלה את האפשרות שהתאבדה או מתה כתוצאה מהפסקת נשימה; ובשני המקרים מות אישתו שיפר עד מאוד את מצבו הכלכלי של המערער.
...
השופט אלרון הדגיש כי אמנם מקנן חשש בדבר מעורבותו האפשרית של קופר במותה של אורית, ואולם אין די בחשדות, בהשערות ובסברות כדי לבסס מסקנה של אשמה בעבירת הרצח של אורית מעבר לספק סביר כנדרש במשפט הפלילי.
על רקע כל אלה, הגיע השופט עמית למסקנה שלא בצירוף מקרים עסקינן וכי המערער לא איבד בנסיבות טבעיות את אורית, אשתו הצעירה והבריאה, שנמצאה מתה בסלון ביתה מסיבה בלתי ידועה בגיל 32.
השופט ג' קרא סבר שהמסקנה כי מותה של אורית ז"ל בא מידו של המערער מבוססת במידה של למעלה מספק סביר.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

הסנגורית המלומדת ביקשה בסיכומיה כי אזכה את הנאשם מאשמת גניבת הלחמים בהיות המעשה בגדר "זוטי דברים", אולם איני סבור שמדובר בזוטי דברים במיוחד נוכח התחכום שנקט בו הנאשם כדי להוציא את הלחם משטח המוסד.
העד מספר בתחילת עדותו על גניבת הלחם ע"י הנאשם ועל חילוקי הדעות שהיו לו עם הנהלת אקי"ם בדבר חומרת הצעדים שיש לנקוט נגד הנאשם בגין כך (עמ' 19 שו' 29) ולדבריו ביום 4.1.06, אמרה לו אחת המטפלות כי הנאשם עשה דבר חמור יותר מגניבת לחם, שכן: "יש בת שרות שראתה אותו מכה את אחד החניכים". הוא קרא לה (זו העדה שושי בנצוק) ולאחר שהוא שמע מפיה מה שראתה, הוא סיפר זאת למנהל אקי"ם ואמר שהוא הולך למשטרה להתלונן.
העד אומר גם זאת: "תמיד אמרנו למעון וגם למדריכים שאנחנו רוצים שלילד הזה יהיה דיאטה לא לתת לו יותר מידי אוכל כשהוא מבקש לא לתת לו" (עמ' 138 שורות 24 ואילך).
אני מזכה לכן את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, להוציא עבירת הגניבה לפי ס' 383 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בה אני מרשיע אותו.
...
הנאשם לא היכה מעולם חניך אך לפעמים כאשר נשקפת סכנה מחניך לחניך אחר, אין מנוס מלתפוס בחניך התוקף ולהושיב אותו בכח וגם הנאשם עשה כן. לאה מושקוביץ: (עמ' 132) עדה זו עבדה עם הנאשם 6 שנים, אך לא במוסד (נשוא האישום).
שוכנעתי כמו כן, שגם בנושא צמצום אוכל הנאשם עשה מה שעשה מתוך כוונה טובה ולפי מיטב שיקולו בהתאם לבקשה שהופנתה אליו על ידי ההורים הרלוואנטיים.
אני מזכה לכן את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, להוציא עבירת הגניבה לפי ס' 383 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בה אני מרשיע אותו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו