לדבריו, קל לנתח את הדברים בדיעבד, אבל "אתה שואל את עצמך מה אתה היית עושה בנסיבות אלה. האם לא יכולתי היום לייצג את אותו פורץ שירה בטעות או לא בטעות באשתי או בנאשם בגלל שראה אותו יוצא החוצה?... באמת ובתמים אני לא יודע מה אדם אחר היה יכול לעשות... אני מעריך ש-99 אחוזים מהאנשים היו פועלים כך, או מפחד או מהגנה...". לדבריו, המישטרה לא הצליחה לתפוס את השותפים של המנוח עד היום, ובנתיים התיק ניסגר; כאשר השוטר שהגיע למקום ארוע אף ציין, כי ככל הנראה מדובר בחוליה שהמשטרה מחפשת אחריה מזה זמן רב ואשר מבצעת גניבות של כלי רכב באיזור כבר תקופה תוך שבוש תדרים של המכוניות.
"הוא קיבל אחריות באותו רגע שזה קרה, אומר: את העונש קבלתי לכל החיים. לא קל לחיות עם זה שהרגת מישהו בלי להתכוון, אמנם זה נכפה עליך, אך התוצאה היא עליך... גם ניהול התיק היה לו קשה... גם אם היה זכוי, הוא רוצה לקחת את האחריות לא על האשמה אלא על התוצאה הנוראית שלא התכוון אליה".
לאור כל הדברים הנ"ל, ואף לאור המלצות שירות המבחן, ביקש הסניגור להסתפק בעונש מאסר של 9 חודשים בעבודות שירות בתוספת פיצוי, אם כי להערכתו הפצוי אמור להיות סמלי לאור הנסיבות בהן הגיע המנוח למקום בו מצא את מותו.
...
וכך אמר:
"אני רוצה להביע את צערי העמוק על לקיחת חיים של אדם. אני לא איש מאמין, אך רק אלוהים או הגורל יכול לקחת חיים של בן אדם. בחיים לא האמנתי שאעמוד פה במצב של (הנאשם מתרגש), במצב שאני אהיה נאשם בלקיחת חיים של אדם. טיפלתי במשך 20 שנים באנשים. אני מציל אנשים, אני מחייה אנשים, אני מעודד אנשים... כשהבן שלי נהרג, החלטתי שאם יש בשביל מי ובשביל מה, ממשיכים לחיות. פשוט, לקחת את המשפחה שלי, להרים אותם, לעודד אותם ולעזור לכל מי שרוצה ולכל מי שיכול. אני מתנדב בכמה מקומות, אני חושב שזה נחוץ, אני חושב שזה צורך. הלוואי שהיו הרבה אנשים כאלה ויש אנשים כאלה שמתנדבים ועושים דברים. אני מבקש מבית המשפט להתחשב ברקע, בהיסטוריה, ביכולות, להשתמש ביכולות שלי לעשות טוב ומה שבית המשפט יחליט, אין לי מה להגיד. מעבר לזה, שאם אפשר להתחשב. תודה".
הקרבה לסייג הגנת בית מגורים
כאמור, הוסכם על הצדדים, כי הנאשם פעל בנסיבות המקרה בקרבה לסייג הגנת בית מגורים, אשר מוגדר בסעיף 34י1 לחוק העונשין, כדלהלן:
"(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.
דרישת פרופורציה זו מחייבת כי יתקיים יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לבין הפגיעה הצפויה ממעשיו של הפורץ, אולם:
"אינני סבור כי היחס בין הנזק הצפוי מפעולת ההתגוננות צריך להיות שקול לפגיעה הצפויה ממעשיו של הפורץ. אף אני מסכים, כי כל ניסיון להיכנס לנעליו של המתגונן, בסיטואציה המורכבת בה היה נתון בעת האירוע, צריך שייעשה בזהירות, ותוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה. יחד עם זאת, המרחק מעמדה זו ועד למסקנה כי כל האמצעים כשרים להדיפתו של פורץ, הינו רב מאוד, ואין בצורך לבחון את תגובתו של המתגונן בזהירות, כדי לעקר מבית המשפט את תפקידו בהעברת מעשיו של המתגונן תחת שבט ביקורתו" (עניין פלוני הנ"ל, בסעיף 67 לפסק הדין).
לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 9 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.
