זיכוי מחמת הספק זכאות לפיצוי

תמצית סיכומי הצדדים סיכומי התובע בפתח סיכומיו התובע סקר בהרחבה את הפסיקה, וטען כי גם נאשם שזוכה מחמת הספק זכאי הוא לפצוי בגין מלוא נזקיו בין אם מכוחה של עילת הרשלנות או אף כפי החלופה השניה שקבלה ביטוי בסע' 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" (להלן: "החוק").

...

מעבר לדרוש אוסיף, על רקע האמור לעיל, לאחר בחינה מעמיקה לחומר החקירה שהוצג בפניי, קריאת הכרעת הדין ובהתחשב בקביעות בהחלטות הביניים ודעת המיעוט, לא מצאתי גם לא נסיבות אחרות שיצדיקו פסיקת פיצוי לתובע במקרה זה. מכל האמור שוכנעתי, כי בשלב המכריע שקדם להגשת כתב האישום נפרשה בפני התביעה מסכת ראייתית גולמית הסומכת בעיקר על הודעותיהם של מספר רב של עדי ראיה שקשרו את הנאשם לתקיפת והמתת המנוח.

אכן לאחר שמיעת המשפט עלו מספר תהיות, סתירות וגם מחדלי חקירה שהקימו את הספק הסביר, אולם כל אלה הינם בבחינת חוכמה בדיעבד: " עלינו להזהיר עצמנו מפני ה"חוכמה שלאחר מעשה". עלינו לזכור כי הנתונים אשר לפיהם יש לבחון סוגיות אלה הם הנתונים שנגלו לנתבע והיו ידועים לו, או אלה שצריכים היו להיות ידועים וגלויים לו, בשעת מעשה" (פסקה 2 בחו"ד של כב' השופטת חיות בע"א 3580/06 ע' המנוח חגי יוס, ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים]) סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה בזאת על דחיית התביעה.

בנסיבות ולנוכח הזמן והמשאבים שהושקעו בניהול הליך זה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאת משפט בסך 10,000 ₪.

מדובר בעילת-שסתום, שנותחה באריכות בעיניין דבש הנ"ל ובפרשות אחרות, ואף אנו כתבנו לגביה כי: אמנם, אין לדעתי ליצור דיכוטומיה חדה בין "זכוי מוחלט" לבין זכוי מחמת הספק - שזה הראשון יקנה, על דרך הכלל, זכאות לפיצויים.

...

בענייננו, נדרש בית המשפט המחוזי בנפרד לעילות הזכאות, ובא לכלל מסקנה כי אין תחולה אף לא לאחת מהן.

הערכאה הדיונית שיקללה את כל אלה ובאה למסקנה כי לא קמה למערער זכאות מכוח העילה השנייה שבסעיף 80(א).

מסקנה זו מקובלת עלינו.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

ע"פ 303/02 "דרוויש חמדאן נגד מ.י." דברי השופט ריבלין: "..שיקול נוסף הקשור בהליך הוא תוצאתו. אמנם, אין לדעתי ליצור דיכוטומיה חדה בין "זכוי מוחלט" לבין זכוי מחמת הספק – שזה הראשון יקנה, על דרך הכלל, זכאות לפיצויים.

...

- בתאריך 9.9.19 התייצב הנאשם ללא ב"כ ובפתח דיון ההוכחות הודיעה המאשימה על חזרה מהאישום וציינה : "אתמול שוחחנו עם עו"ד של הנאשם, הגענו להסכמות בדבר חזרה מהאישום ללא צו הוצאות". "...בזמן הגשת כתב אישום, אכן היה בסיס ראייתי לתיק אך למען ההגינות החלטנו לחזור בנו מכתב האישום. אם יבקש הנאשם צו להוצאות, אנו נתנגד ולהשיב בכתב". הנאשם עתר לפסיקת הוצאות וציין: "עורך הדין מייצג אותי על בסיס פר תשלום. לדיון הזה אמרתי שאייצג את עצמי". "וידאתי לא מזמן בשיחה עם עורך הדין שבשום שלב לא הביע הסכמתו להסדר....בגלל שהיו עלויות גבוהות - הוא הציע לי לייצג את עצמי..." "ביקשתי ..להימנע מדרישת הוצאות, לחסוך ממני את הדיון. אם בכוונת התביעה להציע הסדר או למשוך את כתב האישום, אנא הודיעו לי או לעורך הדין..". לאור הודעת המאשימה על חזרה מהאישום בדיון ההוכחות זוכה הנאשם על ידי בית משפט ולנוכח טענות הצדדים, בעניין ההוצאות מצאתי לקבל תגובת עו"ד ליטווק בעניין זה .

אוסיף כי לבקשה לא צורפו אסמכתאות, או חשבוניות / קבלות בטענה שלא להטריח את ביהמ"ש. על כן הנני קובעת כי לא מתקיימת העילה של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". עם זאת, במידה ונגרמו לנאשם שזוכה נזקים אחרים לטענתו, רשאי לשקול תביעה אזרחית לפיצויים, בביהמ"ש המוסמך לכך בתחום פקודת הנזיקין.

בע"פ 5097/10 "גל (אשר) בוגנים נ' מ.י" ציין כבוד השופט מלצר: "...הנטל להוכחת קיומן של כל אחת משתי העילות המצדיקות פיצוי והחזר הוצאות הגנה למי שזוכה - רובץ על המבקש. בנוסף יש לציין כי הזכות לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין לא שוללת מנאשם שזוכה לתבוע את נזקיו מכוח העילות הנזיקיות הכלליות , על דרך של הגשת תובענה אזרחית נגד המדינה, ובלבד שעילות אלה מתקיימות בעניינו..." בע"פ 4466/98 "דבש נ' מ.י" עלינו לזכור את דבריו של השופט מ' חשין: "הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי, הליך טפל להליך הפלילי העיקרי. שומה עלינו אפוא להיזהר שלא נהפוך זנב לראש, שלא ניגרר להליך ארוך ומורכב שנושאו הוא הפיצוי והשיפוי. חייבים אנו להזהיר עצמנו מפני הליך-של-מדרון, מדרון העשוי להפוך מדרון חלקלק. נהיה ערים וקשובים לכך שהליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת. עוד נזכור, כי לרשות נאשם שזוכה בדינו עומדת, במקרה המתאים, עילה בנזיקין ... ומכאן טעם נוסף לנהוג בהליך שיפוי ופיצוי כהוראת סעיף 80 לחוק העונשין אך כהליך נספח וטפל להליך העונשין". לסיכום –לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וכן את העילות המנויות בסעיף 80(א) לחוק העונשין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות וכך אני מורה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

המבקש מדגיש, כי העובדה שזוכה זכוי מוחלט ולא זכוי מחמת הספק, היא כשלעצמה מקימה זכות לפצוי, והנסיבות הנוספות המצדיקות תשלום הוצאות נובעות מתקופת מעצרו, העובדה שלא עבד במשך עשרה חודשים והקלון החברתי שדבק בו. המבקש טוען, כי לצורך קביעת הפצוי יש לפנות לתקנה 8(א) לתקנות.

...

הפסיקה קבעה, כי יש להיזהר שלא לרפות את ידיה של התביעה, אך מאידך יש לזכור, שבסופו של דבר, פעולת התביעה, הנעשית בשם האינטרס הציבורי, גורמת לנאשם להוציא ממון רב מכיסו הפרטי.

הנאשם, שהיה צפוי לעונש כבד אילו הורשע, ניהל הגנתו כראוי, מסר גרסתו עוד בחקירה ולאחר מכן העיד במשפט, ובסופו של דבר, נגרם לו חסרון כיס גדול מאוד.

סוף דבר הנני מחייב את המשיבה (מדינת ישראל) לשלם למבקש, הוצאות הגנתו ופיצוי עבור מעצרו, בסכום כולל של 92,000 (תשעים ושניים אלף) ₪.

נקבע, כי "זכותו של נאשם שיצא זכאי בדינו לפצוי ולכיסוי הוצאות הגנתו, בנסיבות המנויות בסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, מגלמת את ההכרה בזנק שניגרם לנאשם כתוצאה מההליכים אשר נכפו עליו, עם זאת הזכות שנקבעה בסעיף 80 אינה זכות מוחלטת. שיקולים שונים עשויים להוביל לכך כי זכותו של נאשם לפצוי מכח הסעיף תיצטמצם ואף תדחה. ... ויש לשקול את טיב הזיכוי ונסיבותיו." וראה לענין זה ע"פ 2366/03 עסאף נ' מדינת ישראל (פורסם ב'נבו').

בעילה האחת – כי אמנם לא היה יסוד להאשמה; אני דוחה טענה זו מאחר וכתב האישום הוגש בדין, בהתבסס על דו"ח שנכתב מאת שוטרת מיומנת ואמינה ומשום כך, הזיכוי היה "מחמת הספק" ולא זכוי "מוחלט". באשר לעילה השנייה – אני קובעת כי לא נתקיימו נסיבות המצדיקות במקרה דנן שיפוי ופצוי.

...

דין הבקשה להידחות על הסף אך מטעם זה. לפנים משורת הדין והיות והנאשם אינו מיוצג אני רואה לנכון לפרט כי דין הבקשה להידחות אף מן הטעם המהותי.

בעילה האחת – כי אמנם לא היה יסוד להאשמה; אני דוחה טענה זו מאחר וכתב האישום הוגש בדין, בהתבסס על דו"ח שנכתב מאת שוטרת מיומנת ואמינה ומשום כך, הזיכוי היה "מחמת הספק" ולא זיכוי "מוחלט". באשר לעילה השנייה – אני קובעת כי לא נתקיימו נסיבות המצדיקות במקרה דנן שיפוי ופיצוי.

אשר על כן הבקשה נדחית.