זיכוי מחמת הספק בעבירת תנועה לפי תקנה 36(ד)

התובעת ביקשה כי אתיר לה לתקן במקום את כתב האישום, כך שתימחק העבירה המיוחסת (נהיגה בנת"צ) ובמקומה תרשם עבירה של כניסה לצומת שלא בכיוון החץ בנגוד לתקנה 36ד' לתקנות התעבורה, העולה לטענתה בנסיבות.

מתברר כי ביום 05.03.17 נעצר המבקש ע"י שוטרת תנועה ונרשם כנגדו דו"ח בררת קנס בעבירה של סטייה מנתיב וגרם הפרעה לתנועה, עבירה על תקנה 40א' לתקנות התעבורה, סמל סעיף 5439.

ראוי להביא את דבריו כלשונם: "האם החקירה ניפתחה והאישום הוגש בתום לב, או שמא הנאשם נפל קורבן לעלילת שוא או לשיקולים זרים; האם החקירה נוהלה באופן ראוי, כגון: האם טענת אליבי של הנאשם נבדקה כנדרש והאם נערכה חקירה לעדים שנידרש לחקור אותם; האם התביעה נוהלה באופן שהכביד על הנאשם ללא הצדקה, וכתוצאה נגרמו לו הוצאות יתירות או מעצרו התמשך מעבר לנדרש; האם המשפט התארך יתר על המידה, ללא הצדקה, בעוד הנאשם נתון במעצר, ובלי שניתן לייחס את התארכות המשפט לנאשם עצמו; האם הנאשם ניסה לשבש את מהלך החקירה או המשפט; האם התברר בדיעבד, ואף שמלכתחילה היה יסוד להאשמה, כי לא היה מקום להגיש את כתב האישום, בשל שיקולים מיוחדים הנוגעים לנאשם, לעניין הצבורי או לנסיבות אחרות; האם בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק, בשל העידר ראיות מספיקות או בשל פגם דיוני בניהול המשפט, או שבית המשפט קבע בצורה פסקנית כי הנאשם לא ביצע עבירה". מן הכלל אל הפרט: עתה נותר לבחון את עניינו של המבקש והאם עומד הוא באחת מן העילות המצדיקות פיצוי ותשלום הוצאותיו, שכן המבקש זוכה ועמד בתנאי הסף לתחולתו של סעיף 80 לחוק העונשין.

...

סיכומו של דבר, מהנימוקים כמפורט לעיל, מצאתי כי לא נתקיימה אף אחת מ-2 העילות המצדיקות את חיוב המשיבה בפיצוי המבקש ו/או בחיובה בהשבת הוצאות הגנתו של המבקש, על פי אף אחת מ-2 העילות החלופיות לפיצוי, הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין.

בשולי החלטתי אוסיף, כי יתכן והיה מקום אף לחייב את המבקש בהוצאות אישיות בגין התנהלותו כמפורט, אולם מאחר והמשיבה בהגינותה נמנעה מלעתור לכך, ובנסיבות העניין אמנע מכך, בפעם זו. בנסיבות כאמור ונוכח הנימוקים המפורטים בהרחבה בהחלטתי, הבקשה נדחית.

מזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים באמצעות מערכת נט-המשפט.

אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מהעברות המיוחסות לה בכתב האישום.

האשמה ומהלך הדיון כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); מהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך, עבירה על סעיף 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); סטייה מנתיב נסיעה, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, עבירה על סעיף 36(ג) לתקנות התעבורה.

יפים לענייננו דברי בית המשפט ע"פ (י-ם) 1713/93 בוקובזה נ' מ"י (פורסם בנבו, 07.06.93): "אכן אין בהחלקה על הכביש כשלעצמה כדי להוכיח רשלנות, אולם אין להשוות החלקה למעבר לצדו השני של הכביש והתהפכות בצד שמאל של הכביש. נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצדו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שארע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם (החובה מס' 2בדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49, זרקא נ. היועץ המשפטי, פד"י ד', 504, 523). הנאשם מצדו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה, בנגוד לכל כיוון ואופן מותרים" (ראו גם: ע"א 446/82 בלגשווילי (בר-ריס) נ' אלגבארין, פ"ד מב(2) 737).

האם הנאשמת נהגה במהירות סבירה לתנאי הדרך לעניין המהירות הסבירה קובעת תקנה 51 לתקנות התעבורה את הדברים הבאים: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהיתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". לאמור, היה על הנאשמת לנהוג במהירות סבירה, המתאימה לתנאי הדרך והתנועה בה באופן שיקים בידה את השליטה המוחלטת ברכב.

...

בנסיבות אלה, אני סבור שמתעורר ספק שמא הבוחן לא שם ליבו לכתם השמן שהיה בכביש או שמא בחלוף הזמן מאז קרות התאונה ועד להגעתו של הבוחן למקום יכול היה ומצב זירת התאונה השתנה וזאת כתוצאה מהגשם שירד באותה עת והחול שפוזר במקום.

בנסיבות אלה, אני קובע כי עלה בידי הנאשמת להעלות ספק סביר בדבר אשמתה בהתרחשות התאונה.

ויפים לענייננו דברי בית המשפט שנקבעו בע"פ (י-ם) 6260/02 ציון נ' מ"י (פורסם בנבו, 31.07.02) לפיהם: "אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל". ניתן היה לסיים את הכרעת הדין ע"י קביעה שכתם השמן הוא זה שגרם לסטייה, אולם יש לבדוק בכל זאת האם מהירות הנסיעה של הנאשמת הייתה בלתי סבירה לתנאי הדרך.

הבוחן הגיע למסקנה כי מהירות נסיעתה המינימלית של הנאשמת היתה 29.2 קמ"ש, כלומר פחות מהמהירות המותרת.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן היה לקבוע ממצא ביחס למהירות נסיעת הנאשמת וכמו כן, אין לקבוע כי מהירות נסיעתה חרגה מהמהירות המותרת במקום או שהייתה בלתי סבירה לתנאי הדרך.

סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זכוי הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 27.11.17 סמוך לשעה 08:10, בתל אביב, בצומת מקוה ישראל ואלנבי, נהג ברכב בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, ויצא מהצומת שלא בכוון החץ שסומן בנתיב ממנו ניכנס לצומת, בנגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן:- ה"תקנות").

נתתי דעתי לגירסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לבצוע העבירה .

השוטר בחקירתו הנגדית, כאשר עומת עם נ/1, הודה ברוב הגינותו כי אינו זוכר במדויק את מקום עמידתו וציין "בצד המזרחי לצומת, כשהפנים שלי לכיוון התנועה". השוטר הודה בעדותו כי 10 מטרים לפני הצומת, מצד ימין, יש פתח כניסה לאתר בניה של הרכבת הקלה, המאפשר כניסת ויציאת משאיות.

...

נתתי דעתי לגרסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לביצוע העבירה .

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זכוי הנאשמת מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 15.12.17 סמוך לשעה 10:31, ברמת גן, צומת ארלוזרוב וז'בוטינסקי, נהגה ברכב בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, ויצאה מהצומת שלא בכוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנסה לצומת, בנגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 .

נתתי דעתי לגירסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לבצוע העבירה .

השוטר אינו מציין כיצד נדחפה הנאשמת עם רכבה לנתיב של רכבים שנסעו ישר והאם גרמה הפרעה לתנועה.

...

נתתי דעתי לגרסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לביצוע העבירה .

סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כבוד השופטת גילת שלו 24 אוקטובר 2022 עפ"ת 22742-05-22 גויטע נ' מדינת ישראל עפ"ת 23110-05-22 מדינת ישראל נ' גויטע המערער והמשיב שכנגד: רן גויטע – ע"י ב"כ עו"ד אלמוג אזולאי (להלן- המערער) המשיבה והמערערת שכנגד: מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז דרום פלילי (להלן- המשיבה) מהות העירעור: ערעור וערעור שכנגד על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כב' השופט הבכיר ד' לנדסמן), בת"ד 4211-07-17, מיום 15.6.21 ומיום 30.3.22. פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן- הפקודה); אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה- עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות); היתנהגות הגורמת נזק- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; וגרימת חבלות של ממש- עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה.

לאור כל האמור, עתר ב"כ המערער לזכות את המערער, מחמת הספק, מהעברות שיוחסו לו. לחלופין, טען ב"כ המערער כי יש להקל בעונשו של המערער, כך שעונש הפסילה בפועל יעמוד על 12 חודשים ומשך השל"צ יעמוד על 200 שעות.

בעמ' 86 לספר "חקירה ושחזור תאונות דרכים" של אגף התנועה הארצי צוין, כי מיגבלות הראות והנראות בהקשר של בדיקת שדה ראיה נחלקות לארבע: מיגבלות פיזיולוגיות הקשורות למצבו הבריאותי של הנהג; מיכשול בשדה הראיה המגביל את הראות (כגון גבעה, מבנה, שיחים, עיקול בכביש, מבנה הרכב); הגבלת הנראות ע"י קונטרסט הגורם לאובייקט להבלע ברקע; וראות המוגבלת ע"י תנאי הסביבה בזמן נתון (כגון ערפל, גשם, מצב תאורה, שעת הארוע- יום, לילה או דמדומים).

...

נוכח כל האמור, ובשים לב אף לקביעות בעניינו של יעקובסון, שם דובר כאמור במי שהודה, לקח אחריות והביע חרטה מלאה על מעשיו; מצאתי כי יש להחמיר בעונש שהוטל על המערער.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעורו של המערער על שני חלקיו, ומקבלת את ערעורה של המדינה לעניין העונש, והכל בהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

נוכח האמור, אני מורה כדלקמן: המערער ירצה עונש מאסר בפועל בן 4 חודשים.