בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הוא ער "להבדל בגירסאות הנאשם [המערער] במישטרה באשר לאופן נסיעתו, באשר למועד בו הבחין באור האדום ברמזור ובאשר למרחקים ולמהירות שציין. עם זאת, מדובר בסתירות שניתן להבינן לאור הסיטואציה, שהרי עובר לתאונה, הנאשם [המערער] לא ידע שתקרה תאונה ובודאי לא שם ליבו לפרטים אלה, מה גם שממילא, קיים קושי רב להעריך מרחקים בנסיעה". לאור האמור, קבע בית המשפט כי "הפרש בין 10 מ' ל-20 מ' (או בין 15 מ' ל-25 מ'), בנסיעה או בהערכת מרחק מצומת, הנו הפרש קטן מכדי שאוכל לבסס ממצאים 'על חודה של שניה', שבין זכוי לבין הרשעה".
בית המשפט מצא כי קיים בתיק מחדל חקירתי משמעותי שהתבטא באי עריכת שיחזור של התאונה: "במצב הדברים המתואר לעיל" – כך נקבע – "בו אומר העד היחיד לתאונה, שהוא לא ניכנס לצומת בעת שהאור ברמזור התחלף לירוק, אלא בשלב כלשהוא לאחר מכן, והוא אינו יכול להעריך באיזה שלב, כאשר יש חשיבות רבה ביותר לשאלה כמה זמן נסע עד לשמיעת רעש התאונה וכאשר מדובר בהפרשי זמנים של שניות בודדות ואולי אפילו שנייה אחת בלבד, היה על המישטרה לערוך עם העד, סמוך ככל האפשר למועד התאונה, שיחזור של הארוע. יש להניח, שבשחזור כזה יכול היה העד להדגים כיצד נסע ולהצביע על המקום אליו הגיע עם רכבו בעת ששמע את רעש התאונה, כך שניתן היה לקבל נתונים ברורים ומדויקים יותר".
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי התשתית הראייתית שהביאה המאשימה (המשיבה) תלויה על בלימה, וכי "גם אם האפשרות שהנאשם [המערער] ניכנס לצומת באור אדום נראית סבירה יותר (וכך הוא), אין די בכך להרשעה בפלילים, הדורשת רמת הוכחה של מעל לספק סביר". לאור האמור, זיכה בית המשפט את המערער מחמת הספק מן העבירה של אי ציות לתמרור.
...
לאחר שבחנתי היטב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולזכות את המערער מן ההרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כיצד ארעה תאונת הדרכים הקטלנית: העד היחיד לתאונה נמצא אמין, אך לא היה מסוגל למסור מתי בדיוק שמע את רעש התאונה ומה היה מיקום רכבו בצומת; בית המשפט מצא כי אינו יכול לבסס ממצאים עובדתיים גם על שאר העדים והראיות שהובאו בפניו – בהם חוות דעת הבוחן מטעם המשיבה ותכנית הרמזורים הרלבנטית – שכן הפער בין זיכוי לבין הרשעה נע "על חודה של שנייה"; עוד קבע בית המשפט כי התקיים בתיק מחדל חקירתי משמעותי, משלא נערך שחזור של התאונה עם העד הרלבנטי היחיד.
בהתחשב בנתונים אלה כולם, סבורני כי מן הראוי להשית על המערער עונש מאסר בן 12 חודשים, מהם שישה חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות.
