זיכוי מחמת הספק בעבירת פגיעה ברמזור אדום

כללי לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערער עבירות של נהיגה בנגוד לאור רמזור אדום, לפי תקנה לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), וגרימת נזק לרכוש וחבלה לגוף, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

הנפגע טען בעדותו כי נהג האוטובוס "ניסה לעבור את האור הכתום כשעבר לאדום" פרט אשר מצביע על כי הנפגע יצא אל הצומת באור אדום, מאחר ובזמן שמתחלף אור הרמזור מצהוב לאדום אצל נהג האוטובוס, עדין קיים אור אדום אצל הנפגע.

בית משפט קמא לא נימק דיו את הכרעתו לפיה המשיבה עמדה בנטל ההוכחה, עת ממצאיו אינם מבססים קביעה זו. לדידה של ב"כ המערער היתייחסות בית משפט קמא לגירסת המערער מצדיקה את זיכויו מחמת הספק כפי שהדבר אף נעשה במקרים אחרים.

...

לכך יש להוסיף כי באשר למחדלי חקירה נפסק לדוגמא בע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.14) בפסקה 166 – "מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו. יש לבחון בעת בדיקה של טענה בדבר מחדלי חקירה את השאלה האם המחדלים הנטענים הם חמורים במידה המעוררת חשש שהגנת הנאשם קופחה כיוון שהתקשה להתמודד כראוי אם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו. בדיקה זו נעשית תוך שקלול המחדלים הנטענים על רקע התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט". נוכח האמור עד כה, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהכרעת דינו של בית משפט קמא ולא מצאתי כי יש הצדקה להתערב בקביעותיו.

אשר לחומרה הנטענת, סבורני כי בית משפט קמא סטה ממדיניות הענישה הנהוגה, אך סטה ממנה לקולא ולא ההיפך.

משאלו פני הדברים, משלא נמצאה עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין, אין בידי להיעתר לערעור ויש לדחותו על שני ראשיו.

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעברות המיוחסות לו. בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 8.4.13 בשעה 14:25 או בסמוך לכך נהג הנאשם ברכב מונית בכביש 31 מכוון באר שבע לכוון ערד לעבר צומת הכניסה לאיזור התעשיה.

ביום 24.6.14 ביקש ב"כ הנאשם לתקן את המענה לכתב האישום ביחס לסעיף 5 ה' בלבד – הנאשם ביקש לכפור בתוצאות התאונה ביחס לגב' שרה סביו גדי – שכן לטענתו המאשימה לא צירפה את הנפגעת כעדת תביעה, ועל כן היתנגד ב"כ הנאשם להגשת מסמכים רפואיים ביחס לנפגעת אשר המאשימה בחרה שלא לצרפה כעדה מטעם המאשימה.

עד תביעה 5 – הבוחן ערן ברכה: הבוחן ערן ברכה הוא מי שערך בין היתר את דו"ח הבוחן אשר הוגש וסומן בין יתר המסמכים שנערכו על ידו, כ-ת/4, ובפרק "המסקנה והגורם לתאונה" ציין כי מהממצאים וחומר החקירה, מסיק כי נהג רכב המונית שנסע על כביש 31 ניכנס לצומת מרומזר כאשר בכיוון נסיעתו דולק רמזור אדום, חסם דרכה של משאית שהגיעה מימינו, וכתוצאה מכך נגרמה תאונת הדרכים, כאשר הגורם לתאונה הוא אי ציות לרמזור אדום מצדו של הנאשם.

...

התייחסותו של ב"כ המאשימה בסעיף 72 להלן בסיכומיו מתייחסת לעדותו של המומחה מטעם ההגנה בעמוד 74 לפרוטוקול בשורה 13 ואילך, המתייחסת בכלל לנספח המופיע בסעיף 4.6 לחוות דעתו של המומחה שעניינה: "צילומים מצומת מרומזר, צומת T, בתאריך 19.03.2017 (כביש 406 עם שד' צה"ל לשכ' רמות בב"ש) עם לחצן דרישה לה"ר, המתאים/דומה לצומת זירת התאונה". מעבר לכך שכלל לא ניתן להסיק את המסקנה המופיעה בסעיף 72, מהאמור בחקירתו של הבוחן כאמור בעמוד 74 לפרוטוקול, הרי שהמומחה מבהיר בצורה חד משמעית ובאופן ברור ביותר בעמוד 74 לפרוטוקול כי, ראשית, מדובר בצילום (ועל כן בוודאי אין מדובר בתוכנית רמזורים כפי שמציין ב"כ המאשימה), אשר נועד לדמות צומת הדומה לצומת בו אירעה התאונה, שכן גם שם מדובר בצומת עם לחצני דרישה להולכי רגל במעבר חצייה, וכל מטרתו של המומחה היתה מיוזמתו להראות דוגמא לצומת אחר בו קיים לחצן דרישה להולך רגל, אשר רק עם לחיצה עליו יופיע האור הירוק.

לעניין זה מן הראוי להביא את הדברים שנקבעו על ידי כב' השופטת חיימוביץ בעפ"ת 23081-01-12 איגור איבנוב נ. מ"י לעניין אי התערבות בממצאי מהימנות כשלעצמם: "אין בדעתי להתערב בממצאי המהימנות כשלעצמם, שכן גם אם מתנדבי משא"ז אינם משקרים, ואני מקבלת את קביעת בית משפט קמא בעניין זה, עדיין, תיתכן קשת מגוונת של אפשרויות, מעבר לאמירת אמת או שקר. כך למשל, יתכן וראו רכב אחר נוסע באותו מקום, ומשיצא הנאשם מרכבו, דימו כי זה הרכב שראו נוסע. לפיכך, כאשר מסרו גרסתם, מבחינתם אמרו את האמת." עדותו של הנאשם ושל המומחה מטעמו היו מהימנות בעיניי.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי המאשימה לבסס אשמתו של הנאשם ולהרים את עובדות כתב האישום.

<#2#> הכרעת דין אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה של נהיגה בקלות ראש.

ע.ת.2, ליאור הרץ, שוטר, הבחין ברכב מסוג מיצובישי נוסע בחוסר זהירות ובמהירות וחוצה צמתים באור אדום, ואחריו נוסע רכב מסוג טויוטה בצבע שחור, שני כלי הרכב נסעו בצורה המסכנת את הציבור.

בית המשפט רשאי לסמוך על עדות של עד חולה נפש גם אם זו עדות יחידה אם המחלה לא פגעה ביכולתו למסור עדות ולא פגעה בתפישת המציאות שלו.

...

טענה נוספת שהעלה הנאשם בהודעה ת/6, לפיה היה ברכב אדם שישי שיתכן כי נהג ברכב, נדחית על ידי כבלתי סבירה.

אשר על כן לאור כל האמור מבקש להשית עונש של מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה בתיק 2068/06 מבית המשפט לנוער נתניה במצטבר, פסילה בפועל ממושכת ומרתיעה, הפעלת הפסילה המותנת מאותו גזר דין במצטבר, פסילה על תנאי , מאסר על תנאי וקנס.

יתר על כן, חשוב לציין שבית המשפט מצא לזכות אותו בעבירה של נהיגה בקלות ראש.

אני מורה על הארכת עונש מותנה של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 12 חודשים כפי שנפסק בבימ"ש לנוער ביום 10.7.07 בתיק תעבורה 2068/06 בשנתיים נוספות.

אקדים ואומר כי בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעברות המיוחסות לו. הארוע הרלוואנטי לתיק דנן הנו תאונת דרכים מיום 24.3.14 שהתחרשה בצומת היציאה ממושב שבי ציון וכביש 4.

ירדתי מיד לרכב לבדוק אם יש נפגעים.

לפיכך, בוחן התאונות מספר בדרך כלל, כפי שציין בפתח עדותו במקרה דנן: "על פי הממצאים האובייקטיביים ועל פי עבודתי כבוחן, לא ניתן לקבוע מי מהמעורבים לא ציית לרמזור. ההמלצה להעמדה לדין על סמך עדות." בתיקים מסוג זה תתכן לדעתי הרשעה בשלוש סיטואציות: מקום בו קיימת עדות ישירה כי רכב הנאשם ניכנס לצומת באור אדום; מקום בו היתרשמות מהעדויות תוביל את בית המשפט למסקנה ברורה כי הנאשם אינו דובר אמת; או מקום בו קיימת עדות שהרכב במעורב עבר את הצומת בירוק והוכח כי הדבר מחייב שרכב הנאשם ניכנס לצומת בנגוד לאור אדום ברמזור.

...

עם זאת, מהנחיות המשטרה עצמה עולה כי קיימת בעייתיות בגזירת המסקנה כי בהכרח נכנס הרכב האחר לצומת באור אדום.

סבורני כי אם הנחיית את"ן היא שלא ניתן לאכוף עבירה מסוג ברירת משפט, על סמך ההנחה ההגיונית כי אור ירוק בכיוון אחד משמעו אור אדום בכיוון אחר, מקל וחומר שאין להרשיע אדם בעבירה חמורה יותר של גרימת תאונת דרכים, על סמך אותה הנחה בלי סיוע של ממש.

בכדי להרשיע אדם על סמך אותה הנחה צריכה, לדעתי, המאשימה להוכיח בצורה פוזיטיבית כי לא הייתה תקלה ברמזור באותה עת. כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 4550/06 עלי יונס נ' מדינת ישראל: "אין חולק כי המשיבה רובץ הנטל להוכיח תקינותה של מערכת הרמזורים בהיותה מכשיר אלקטרוני". אני מקבל את עדות הבוחן משלב כי כאשר הגיע למקום לא הייתה תקלה ברמזור.

הגם שבדיקתו לא נערכה לפי ההנחיות שהציג הסנגור (נ/1), אני מקבל דבריו בדבר בדיקת הרמזורים, ויותר מכך מוכן להניח כי באופן הרגיל, כאשר פועלים הרמזורים כתקנם, אין מצב של ירוק משותף לכלי הרכב, ולא צריך להרחיב את הדיבור על תוצאת הדברים לו היה מתרחש מצב כזה באופן קבוע.

המערער ניכנס לצומת באור אדום וגרם להיתנגשות כלי הרכב, כאשר כתוצאה מההתנגשות נהגת המזדה נפגעה ושני כלי הרכב המעורבים נזוקו.

ביום 19.5.2016, לאחר ניהול הוכחות, בית משפט השלום לתעבורה זיכה את המבקש מחמת הספק מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

בהמשך לכך, המערער טוען כי במקרה דנן לא נערכו הבדיקות הנדרשות, ועל כן לא הוכחה תקינותה של מערכת הרמזורים – ובהתאמה לא הוכחה אשמתו בעבירות שיוחסו לו. דיון והכרעה כאמור, ביום 22.11.2016 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה.

...

מסקנה זו נובעת גם מהחלטתו של השופט שהם ברע"פ 6418/16, בה נקבע כי "טענותיו של המבקש, בנוגע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מיום 28.7.2016, כמו גם בנוגע לפסק דין נוסף, ככל שיינתן, על ידי בית המשפט המחוזי, שמורות לו, והוא יהא רשאי להעלותן במסגרת בקשה לרשות ערעור מחודשת, ככל שתוגש בעתיד". לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נמחקת בזאת.