בהודעת הקנס צוין כי סעיף העבירה בגינה ניתן הוא 80 ובהערות להודעה ציין הפקח: "רכב נכה שגורם הפרעה להולכי רגל".
המערער בחר בבררת משפט תחת תשלום הקנס, וביום 20.1.11 הוגש נגדו כתב אישום לפי סעיף 10(א)(3) בחוק עזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008.
(א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:
(1) .
מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו-(4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה -סייג
(1) בתוך צומת או בתחום שנים- עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו;
(2) במקום כניסה לשטח המיועד לחניית כלי רכב;
(3) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים- עשר מטרים לפניו;"
מכל האמור עולה כי המערער לא עמד בנטל הראיה להוכיח התקיימות סעיף 2(א)(3), שכן נקבע, כממצא עובדתי בבית משפט קמא, כי הרכב הסתיר את שדה הראייה של עוברי דרך המבקשים לחצות במעבר החצייה, ולא מצאתי כי המערער עורר ספק בנוגע להגנה לה הוא טוען.
יוער, כי אין די בטענת בא כוח המערער לפיה ,בסמוך למעבר החצייה שממול למעבר חצייה דנן התירה הערייה חניה, כדי לעורר את הספק הנידרש.
משבחר המערער לנהל משפט עליו להביא יקוליו, בין היתר את העובדה כי אם טענותיו לא תתקבלנה, ולא יזוכה בדין, הקנס שישית בית משפט עשוי להיות גבוה מהקנס המקורי.גובה הקנס יקבע על ידי בית המשפט, ובהיותו בלתי חורג מהקנסות המוטלים במקרים דומים אין להתערב בו.
לענין ההתחיבות, זו הרתעה לעתיד , שאם יחזור ויבצע העבירה או אז תופעל ההתחבות.
...
יחד עם זאת, ומבלי להידרש להוראות סעיף 3(3) בחוק חניה לנכים, לאחר עיון בתמונות שצולמו בעת האירוע, חקירת פקח התנועה שנכח במקום ומסקנת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן הרכב החונה חסם את שדה הראייה בין שני מעברי החצייה להולכי רגל הסמוכים למקום.
אל מסקנה דומה הגיעה שופטת קמא ולא מצאתי כי מדובר במסקנה שאינה הגיונית באופן חריג, המגלה מקום להתערבות ערכאת הערעור במסקנות בית משפט קמא אשר שמע את פקח התנועה ואת המערער והתרשם מהם ישירות.
9 על יסוד כל האמור לעיל הערעור נדחה.
