זיכוי מחמת הספק בעבירת לוחית רישוי לא תקינה

נטען כי חבריו של אברהם הותירו את עבדללה ללא כל תגמול על פעולת העברת המכולה, זאת כאשר לא ענו לטלפונים שהתקבלו מעבדאללה; בנוגע לרכב המזדה שנקלט במצלמת האבטחה הסמוכה לתחנת הדלק אלונית נטען כי כל עוד מספר לוחית הרשוי של הרכב לא הייתה ניתנת לזיהוי ודאי לא ניתן להשתמש בראיה זו לצורך אימות גירסתו של אברהם; בנוגע למצלמת האבטחה הסמוכה לתחנת הדלק אלונית, בה נטען כי יוסי נראה ברורות, נטען כי לא ניתן להסיק מסקנה מאמתת מראיה זו מבלי לעמוד על המניעים של אברהם למסור סיפור שמחלץ את חבריו שממתינים לו בחוץ או את חלקם.

נוכח כל האמור טוען שמעון כי התשתית הראייתית שהונחה בפני בימ"ש קמא לא די בה כדי לבסס הרשעה נגדו והיה מקום כי בימ"ש קמא יורה על זיכויו מהעברות המיוחסות ולו מחמת הספק.

באשר לטענות כי העונש שנגזר על בן יהודה ודוד חורג ממדיניות הענישה הנוהגת באותן עבירות טוענת המאשימה כי כפי שצוין על ידי בימ"ש קמא מדיניות הענישה הרלוואנטית משתרעת על קשת רחבה למדי אם כי בתי המשפט חזרו ושנו כי יש להעניש בחומרה אנשים המתארגנים בצוותא לכדי מעשה מתוכנן ומתוחכם שמטרתו התעשרות שלא כדין תוך פגיעה בקניינם של אחרים, לרבות עובדים הפוגעים באמון וברכוש מעסיקיהם ומסכנים במעשים את חיי המסחר התקינים.

...

גם הבטחותיו של המדובב לאברהם אין בהן כדי להצדיק פסילת גרסתו המפלילה, שכן, אותו מדובב שהוכנס לתא המעצר של אברהם, הוצג מלכתחילה כעבריין, ולכן, לא ברור כיצד ניתן להסתמך על הבטחותיו להקלות בעונשו, שכן הגיונם של דברים והשכל הישר, מחייבים את המסקנה כי אין להסתמך על דבריו של המדובב, שהינו "עבריין". מעבר לכך, הרי שלגרסתו המפלילה של אברהם, נמצאו חיזוקים ראייתיים שעולים לכדי חיזוק מוגבר ואף סיוע, ואשר חייבו את הרשעתם של הנאשמים.

נוכח האמור, וחרף הפגמים עליהם הצביעו הנאשמים בערעוריהם, סבורני, כי אין בפגמים/מחדלים אלה כדי להביא לפסילת גרסתו המפלילה של העד אברהם, ובהתאם לזיכויים של הנאשמים, ולכן דין הערעורים על הכרעת הדין של בית משפט קמא להידחות.

לגבי העובדה שלאחר מסירת הגרסה המפלילה, חזר בו אברהם ואף סירב להעיד בבית המשפט – הרי שעסקינן במצב דברים נפוץ, והוא כשלעצמו בוודאי שאינו יכול לחייב את המסקנה בדבר משקל זה או אחר לגבי הגרסה המפלילה, קל וחומר שעה שבית המשפט קמא פירט את התרשמותו לגבי הפחד של אברהם וחששותיו (כולל הדברים שמסר בעת הדיון במשפטו הוא).

נפסק כי על יסוד פסקי הדין שדנו בסעיף 80 ועל רקע התכלית של הסעיף הותוו שיקולים שיש בהם לסייע לבית המשפט להחליט אם היתקיימו "נסיבות אחרות" ביניהם: "האם החקירה ניפתחה והאישום הוגש בתום-לב, או שמא הנאשם נפל קורבן לעלילת שוא או לשיקולים זרים; האם החקירה נוהלה באופן ראוי, כגון: האם טענת אליבי של הנאשם נבדקה כנדרש והאם נערכה חקירה לעדים שנידרש לחקור אותם; האם התביעה נוהלה באופן שהכביד על הנאשם ללא הצדקה, וכתוצאה נגרמו לו הוצאות יתרות או מעצרו התמשך מעבר לנדרש; האם המשפט התארך יתר על המידה, ללא הצדקה, בעוד הנאשם נתון במעצר, ובלי שניתן לייחס את התארכות המשפט לנאשם עצמו; האם הנאשם ניסה לשבש את מהלך החקירה או המשפט; האם התברר בדיעבד, ואף שמלכתחילה היה יסוד להאשמה, כי לא היה מקום להגיש את כתב-האישום, בשל שיקולים מיוחדים הנוגעים לנאשם, לעניין הצבורי או לנסיבות אחרות; האם בית-המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק, בשל העדר ראיות מספיקות או בשל פגם דיוני בניהול המשפט, או שבית-המשפט קבע בצורה פסקנית כי הנאשם לא ביצע עבירה" (ראו: ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 481).

לאחר שרכבו של המבקש עבר את תחנות המכון, הנאשמים הודיעו למבקש כי רכבו ניכשל בגין לוחיות זהוי לא תקינים ופנסים קידמיים לא תקינים, ולשאלת המבקש מדוע אינם תקינים, השיב עובד הנאשמת מס' 1, "אל תידאג, אנחנו מסדרים את הליקויים האלה פה אצלנו, אתה צריך ליטוש פנסים, כמה דקות ואתה בחוץ". לאחר המתנה ממושכת, הרכב של המבקש הוחזר אליו, והוא נידרש לשלם, ושילם בנוסף לסכום הנידרש לשלם עבור ה"טסט" 50 ₪ עבור החלפת לוחיות זהוי ו- 100 ₪ עבור ליטוש פנסים, ומסרו הנאשמים ליחזקאל חשבוניות שבהן לא פירטו כל פרט של העבודות אשר ביצעו".

יתירה מזאת, מעדותו של המתלונן עולה כי ההנחה שבוצעה לו עבודה של ליטוש פנסים הייתה מבוססת כולה על סברה, וכך קבעתי בהכרעת הדין: "מעדותו של מר יחזקאל יש לומר כי מדובר בעדות סברה שמקורה בטעות שלא ניתן לומר כי ניתן על פיה לקבוע ממצאים ברמה כזו שיש בהם פוטנציאל הרשעה בעבירה המיוחסת. נותר בליבי ספק שמא מר יחקאל סבר בטעות כי בוצע לו ליטוש פנסים כאשר העבודה שבוצעה בפועל הנה החלפת מנורות ...". בסופו של יום, קבלתי את עדותו של הנאשם כפי שנמסרה בחקירתו במישטרה לפיה לא בוצעה עבודה של ליטוש פנסים אלא הוחלפו 2 נורות שנמצאו לא תקינות במבחן הרשוי.

...

לאחר ששמעתי את כל העדים ובחנתי את כל הראיות הגעתי למסקנה שיש להורות על זיכוי הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום וזאת כפי שפרטתי בהרחבה במסגרת הכרעת הדין מיום 27.12.18.

מדובר ב"זכות יחסית" שכן הזכאות לפיצויים והוצאות על פי הסעיף קמה עת מתקיימת אחת משתי עילות חלופיות שנקבעו בסעיף הנ"ל: "לא היה יסוד להאשמה" – המבחן הנדרש הוא מבחן "התובע הסביר" ו"סיכוי סביר להרשעה" - בית המשפט נדרש לבחון באופן אובייקטיבי האם התשתית הראייתית שהונחה בפני התביעה הקימה "סיכוי סביר להרשעה", כלומר, האם תובע סביר וזהיר היה מגיע למסקנה שיש מקום להגשת כתב אישום; הצדקת פיצוי והחזר הוצאות בהתאם לעילה זו דורש הוכחה כי כתב האישום הוגש מבלי שהיה לו בסיס כלשהו, או שהיסוד לאשמה היה רעוע ביותר.

בנסיבות אלה, אני סבור כי על המאשימה היה לשוב ולבחון את טענת הנאשם לפיה הוחלפו פנסים ולא בוצע ליטוש פנסים.

בסופו של דבר רק לאחר שמיעת עדותו של מר חזיזה הודיעה המאשימה כי היא לא תבקש להרשיע את הנאשם באירוע זה ולמעשה חזרה בה מאישום זה. בנסיבות אלה, אני סבור כי המאשימה מיהרה להגיש כתב אישום נגד המבקשים מבלי שהיו בידיה ראיות מבוססות ומבלי שבחנה לעומק את העומד מאחורי מגישי התלונות.

מכאן אני סבור כי חומר הראיות שנאסף לא היה יוצר אצל תובע סביר ציפייה להרשעה.

כללו של דבר אני מקבל את הבקשה ומורה על פסיקת פיצוי לנאשמים בסך של 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.

את אומרת שאם את לא לוזרת לכיון לוחית רשוי לא נותן תוצאה אז איך את מגיעה למהירות אפס במרחק של 60 בבדיקת כיול.

לגבי בדיקה יש בדיקה של מרחק ומהירות במחוז, לא משנה איפה נקבע, אתה לוחץ לעבר קיר יש עיגול מרחק של 60 אם לא נתן לי אפס פה נפלנו אז המכשיר לא תקין.

הנאשם העיד לשאלת בימ"ש כי מהירות נסיעתו היתה כ- 100 קמ"ש עובדה שגם מסתדרת עם הרשום בנסיבות הדוח מהימנות השוטרת שכן היא ציינה שהיו 2 רכבים שנעו במהירות 98 קמ"ש. מבקש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.

במועד שנקבע להוכחות העידו מטעם המאשימה השוטרת, רב נגד רוחמה בניסטי, אשר אכפה את העבירה ורשמה לנאשם את ההזמנה לדין (ת/1); וכן השוטר רס"מ רובי בללי, השוטר אשר עסק באבטחת השוטרת וערך מיזכר נילווה לדוח תנועה (ת/2).

...

בהתאם לכך אני קובע כי תקינותו של המכשיר, בשים לב לעובדה שביצעו בדיקת כיול תקינה בתחילת משמרת וסיום המשמרת, אינה מוטלת בספק.

בנסיבות האמורות אני קובע כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המכשיר הופעל כנידרש, באמצעות מפעילה מיומנת ובתנאים האופטימליים המבטיחים את אמינות ההפעלה, וכי לא היה בידי הנאשם לעורר ספק ביחס למיוחס לו בכתב האישום, ולאור כך אני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪, אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, החל מיום 15.3.17.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זכוי הנאשם מחמת הספק.

במקור קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס אולם בחר שלא לשלם את הקנס ובקש כי עניינו יובא בפני שופט כיוון שכפר במיוחס לו. הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו, כאמור בפרוטוקול מיום 21.6.20 עת טען לוחית הרשוי הייתה תקינה.

גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם לוחית הרשוי של האופנוע אינה תקינה ולא ניתן להבחין בה ממרחק של 20 מטר לפחות? מטעם התביעה העידה השוטרת והוגש דו"ח שנערך על ידה ת/1 וסרטוני מצלמת גוף ת/2.

...

נתתי דעתי לעדויות הצדדים ואני סבורה כי מדובר באי הבנה בין הצדדים.

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

בעל לוחית רשוי צהובה לכל הרכבים עם לוחית רשוי צהובה היה איסור לעבור או שהיו רכבים עם לוחית רשוי צהובה שהיה מותר לעבור? לפי מה שאני זוכר, זה שכל רכב בעל לוחית זהוי צהובה נעצר במחסום לתישאול ולאחר מכן, לאחר שאופיינו היושבים ברכב ובמקרה שמדובר ביהודים אז היה אסור לו לעבור- וזה למיטב זכרוני.

אשר על כן, גם בשל כך, יש לזכות את הנאשם, מחמת הספק, בעבירה של הפרעה לעובד ציבור במחסום ליל.

למותר לציין שאין לאפשר או לעודד חיילים או שוטרים לאסור צלום של מעשים המבוצעים על ידם, מעשים שיש חשד שאינם תקינים.

...

למותר לציין שאין לאפשר או לעודד חיילים או שוטרים לאסור צילום של מעשים המבוצעים על ידם, מעשים שיש חשד שאינם תקינים.