זיכוי מחמת הספק בעבירת העלבת עובד ציבור

עוד החלטתי לזכות את הנאשמת 3 מן העבירות שעניינן, חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, המיוחסות לה בכתב האישום ואף זאת, מחמת הספק.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשמת בהקשר זה וזאת מעבר לכל ספק סביר ולפיכך, הנני מרשיעה אותה בעבירה זו. העבירה הנוספת המיוחסת לנאשמת 3 הנה העלבת עובד ציבור.

...

עוד החלטתי לזכות את הנאשמת 3 מן העבירות שעניינן, חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, המיוחסות לה בכתב האישום ואף זאת, מחמת הספק.

לפיכך, באתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המאשימה כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את העובדות המפורטות בסעיף 2 לעובדות כתב האישום והמיוחסות לנאשמת 3 בהקשר זה. הפן המשפטי: תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו: מהמארג הראייתי שהוצג לעיל ומהעובדות נשוא כתב האישום, הרי שהוכח, כי הנאשמת 3 ירקה בפניו של השוטר רושרוש.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשמת בהקשר זה וזאת מעבר לכל ספק סביר ולפיכך, הנני מרשיעה אותה בעבירה זו. העבירה הנוספת המיוחסת לנאשמת 3 הינה העלבת עובד ציבור.

על כן, הנני מרשיעה אותה גם בעבירה זו. הערה - הכרעת הדין ניתנה בנוכחות הנאשמים וב"כ הצדדים ביום 18.5.17 ואולם היא מפורסמת עתה על הנמקותיה מפאת היקפה ואילוצי הדפסה.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שאשמתו של נאשם 1 לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר ולפיכך אני מזכה אותו מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאמור בפתח הכרעת הדין.

לגבי נאשם 2 הגעתי למסקנה שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח את כל המיוחס לו מעבר לכל ספק סביר ולפיכך אני מרשיעה אותו בעבירות כדלקמן: עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, על פי סעיף 273 לחוק העונשין; עבירה של העלבת עובד ציבור, על פי סעיף 288 לחוק העונשין; עבירה של שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, על פי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

...

התוצאה היא, שלגבי הדברים שהטיח נאשם 2 במשרד עומדות לפניי רק עדותם של עדי התביעה השוטרים כשר ואסייה, כשהשוטר כשר נחקר בחקירה נגדית, על ידי ב"כ הנאשם 2, על אירוע זה רק שאלה אחת והיא "למה אתה חושב שהיה חשוב לנאשם 2 לאיים עליך שהוא יפנה למח"ש?" ועל כך השיב, ברוח הדברים העולים מהדוח שערך ,"הוא גם אמר שיפנה למח"ש ושהוא יעליל עליי עלילות". גם בהתייחס לאירוע השני – בתחנת המשטרה – הראייה המרכזית הינה עדותו של השוטר כשר, שהאמור בדוח הפעולה שרשם לא נסתר וכשהנאשם מנגד לא מסר כל גרסה לגבי התרחשות זו. עדותו של השוטר יונס והדברים שהעלה על הכתב סמוך לאחר האירוע תומכים בגרסת השוטר כשר ואף הם לא נסתרו.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שאשמתו של נאשם 1 לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר ולפיכך אני מזכה אותו מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאמור בפתח הכרעת הדין.

לגבי נאשם 2 הגעתי למסקנה שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח את כל המיוחס לו מעבר לכל ספק סביר ולפיכך אני מרשיעה אותו בעבירות כדלקמן: עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, על פי סעיף 273 לחוק העונשין; עבירה של העלבת עובד ציבור, על פי סעיף 288 לחוק העונשין; עבירה של שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, על פי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

כמצוות המחוקק עפ"י סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מן המיוחס לו בכתב האישום.

בתום שמיעת הראיות, הודיעה המאשימה, כי היא חוזרת בה מעתירתה להרשעת הנאשם בעבירה של העלבת עובד ציבור, וזאת לאור הילכת סגל (רע"פ 5991/13 סגל נ' מדינת ישראל(02.11.17)), ועותרת כי בית המשפט יקבע ראייתית, כי המילים נאמרו ע"י הנאשם בלבד.

...

לא מצאתי להידרש לשאלה האם הוכח מהו הפירוש המדויק של הקללה ברוסית, שכן אין לכך משקל רב בהכרעת הדין, אך שוכנעתי כאמור כי הנאשם אכן גידף את המתלוננת.

עוד על רקע מצבו הנפשי של הנאשם ותגובתו, ניתן גם להבין מדוע חששה ממנו המתלוננת, ולעניין זה אני מקבלת גרסתה שאכן חשה מאוימת, אולם כידוע תחושתה הסובייקטיבית אינה המבחן להתקיימות יסודות עבירת האיומים.

סוף דבר: לאור מסקנתי האמורה, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, מן המיוחס לו בכתב האישום.

לפיכך, הנני מזכה את הנאשמת מהעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, מחמת הספק.

מהפסיקה הנ"ל עולה שיהיו מקרים שבהם השמוש בביטוי "בן זונה" כלפי עובד ציבור תוביל לזיכוי מהעבירה של העלבת עובד ציבור, ויהיו מקרים שהיא תוביל להרשעה.

...

ישאל השואל, האם דבריה של הנאשמת היו במטרה "להפחיד" את סשה במישור העברייני, או שמא, "להפחידה" במישור המנהלי-משפטי, וזאת במנותק מהשאלה אם טענותיה בסופו של יום יתבררו כנכונות או לא. הנני קובע שעל פי "מבחן ההקשר", נותר "מרווח של ספק" האם דבריה של הנאשמת לסשה הם בגדר עבירת איומים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן: הנני מרשיע את הנאשמת בביצוען של העבירות שלהלן: תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

באשר להעלבת עובד ציבור בעודו בניידת אמר הנאשם לשוטר איתי כי הוא גנב, ואין כל ספק בהתאם לדנ"פ 2660-05 כי המלל שהפנה הנאשם לעבר השוטר נועד לפגוע בשוטר, עובד ציבור, ולפגוע במילוי תפקידו הצבורי.

נישאל בחקירה נגדית, הוא ציין העד שהוא לא זוכר שהיו דברים חריגים אחרים ואני אפילו שאלתי אותו לעניין מה לקח מהנאשם באותו עת, ולכן אני סבור שבעבירה של העלבת עובד ציבור צריכה להיות פסיקה לא רק כנגד, העד לא אומר בבית משפט ומדובר בסתירות מהותיות בתיק, העד לא יכל לתת לנו מרחקים בזמן המעצר של הרכב של הנאשמים שבמהירות 149 כפי שצוין בכתב האישום זמן התגובה לעצירת רכב יכול לקחת קילומטרים לא מטרים כפי שהוא מתאר בכתב האישום, וגם כפי שהוא מתאר בעדות בית משפט.

הזיכוי, מחמת הספק, נובע, משום שמערך הראיות, כפי שהוצג לבית המשפט, מקים את הספק הסביר, המחייב את זכויים של הנאשמים.

...

מכל האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע על סמך העדויות שנשמעו פה באולם כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום.

לכן אני סבור שיש מקום לזכות את הנאשמים לדין לחילופין לזיכוי מחמת הספק.

לסיכום: כאשר אני בוחן את עדותו היחידה של השוטר, יחד עם דוחות הפעולה וזיכרונות הדברים שערך, למול עדויות הנאשמים, שלא מצאתי ראיה, אובייקטיבית, אחרת, הסותרת את עמדתם, ובהתווסף להודעה (ת/3) אשר הוגשה בהסכמה, המכילה ספק מובנה, אני מגיע למסקנה כי קיים ספק סביר בדבר אשמתם של הנאשמים.

לאור כל האמור, אני מזכה את שני הנאשמים מכתב האישום, מחמת הספק.