(ראו והשוו: ת"פ (ת"א) 11132/10 מדינת ישראל נ' שריון (12.2.2013) שעניינו במפקחים של רשות מקומית המפעילים סמכויות חקירה בעיניינו של חשוד בבצוע עבירת תיכנון ובניה).
סוף דבר
נוכח מכלול הטעמים עליהם עמדתי, החלטתי לזכות את הנאשמים, מחמת הספק, מהעבירה של אי ציות להוראות כפי שיוחסה להם בכתב-האישום.
...
נוכח המסקנה המזכּה אליה באתי, אינני נדרשת להכריע במכלול טיעוני הסנגור בעניין זה. אציין רק מספר הערות בהקשר הנדון: ראשית, מתעודת עובד הציבור ת/ 7, על נספחיה, עולה כי מצוקי ים המלח שגבולותיהם מסומנים במפה, הוכרזו ביום 17.9.1979 כשמורת טבע מוגנת על-ידי מפקד אזור יהודה ושומרון אותה עת, מר בנימין בן אליעזר.
בכל הנוגע לטענת המאשימה כי לא היה ברשות הנאשמים מים כנדרש וכי בכך הפרו הוראות של שילוט ופקח במקום - אני סבורה כי המאשימה לא הוכיחה טענה זו ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים.
ואולם, משבחרה המאשימה להסכים להסדר דיוני של הגשת ראיות בכתב בלא חקירת העדים, אין מנוס מהמסקנה כי חוסר הבהירות בחומר הראיות הכתוּב, פועל לחובת המאשימה ומותיר ספק סביר באשמת הנאשמים.
בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי נותר ספק סביר בשאלה האם הנאשמים צעדו במסלול שחייב שימוש בחבל.
סוף דבר
נוכח מכלול הטעמים עליהם עמדתי, החלטתי לזכות את הנאשמים, מחמת הספק, מהעבירה של אי ציות להוראות כפי שיוחסה להם בכתב-האישום.