זיכוי מחמת הספק בעבירות ציד חיות בר

כפי שהודע לצדדים ביום 30/6/2014, הנאשמים זוכו, מחמת הספק, מכל העבירות שיוחסו להם.

על יסוד עובדות אלה, יוחסו לנאשמים העבירות הבאות: ציד חיית בר מוגנת בנגוד לסעיף 2 לחוק להגנת חיית הבר התשט"ו-1955 (להלן: "החוק") וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עם זאת, אין בכך, כאמור, כדי להוביל למסקנה היחידה שהנאשמים נימצאו במקום למטרת ציד ולפיכך החלטתי להורות על זכויים מחמת הספק.

...

עם זאת, אין בכך, כאמור, כדי להוביל למסקנה היחידה שהנאשמים נמצאו במקום למטרת ציד ולפיכך החלטתי להורות על זיכויים מחמת הספק.

לאור כל האמור, הוריתי על זיכוי הנאשמים, מחמת הספק.

לאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי מקום להידרש לטענות ההגנה ביחס לעיכוב הנאשמים שלא כדין.

בית משפט השלום באשקלון ת"פ 24421-03-13 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' אבו צולב ואח' בפני כב' השופטת דינה כהן,ס.נשיאה מאשימה: רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נאשמים: 1. עבד אל כרים אבו צולב 2. יוסף אבו רקייק 3. דהש אבו רקייק (עציר) 4. שחדה אבו רקייק נימוקי זכוי – נאשמים 1, 2 ו-4 1. כפי שהודע לצדדים בישיבת 14/12/2015, נאשמים 1, 2 ו-4 זוכו, מחמת הספק, מן העבירות שיוחסו להם. 2. כתב האישום ייחס לארבעת הנאשמים עבירות של ציד חיית בר מוגנת , לפי סעיף 2 לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ציד ללא רישיון ציד בנגוד לסעיף 2 וסעיף 29 לחוק העונשין, ציד בשיטות אסורות בסנוור באורות בנגוד לסעיף 5(1) לחוק וסעיף 29 לחוק העונשין, ציד בלילה בנגוד לתקנה 5(א) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976 וסעיפים 14(א) לחוק וסעיף 29 לחוק העונשין, ציד בשיטות אסורות באמצעות כלבים בנגוד לתקנה 6(ב) לתקנות וסעיף 14(א) לחוק וסעיף 29 לחוק העונשין, ציד בעונה אסורה בציד בנגוד לתקנה 3 לתקנות וסעיף 14(א) לחוק וסעיף 29 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, ביום 19/4/2012 סמוך לשעה 22:00 ואילך, בשטח חקלאי פתוח בנגב הצפוני בחולות עגור במאגר דוד באיזור שדה תימן, עסקו הנאשמים יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, בציד חיות בר באמצעות שני כלבי סלוקי. הנאשמים נסעו במקום בנסיעה איטית ברכב מסוג סיאט קורדובה מ"ר 81-689-18 השייך לנאשם 3 ובו נהג, תוך שהם סורקים את השטח בזרקור לאיתור ציד וכאשר שני כלבי הציד מסוג סלוקי רצים סמוך לרכב לצורך איתור ציד. זאת, שעה שלנאשמים לא היו רישיונות ציד או היתר למעשיהם. 3. נאשם 3, הורשע, על יסוד הודאתו בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן (תוקן לעניין הוספת עד תביעה בלבד ולא לעצם העובדות או העבירות), במסגרת הסדר טיעון, והושתו עליו קנס בסך 1,000 שקלים וכן התחייבות בסך 15,000 שקלים למשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר. הצדדים נימקו את ההסדר, בין היתר, בקשיים ראייתיים (גזר דין מיום 8/6/2015).

...

העולה מן המקובץ הוא כי עלה בידי המאשימה, בין היתר, להוכיח כי באזור הרלבנטי לאישום נצפה רכב עם שני כלבי סלוקי, עלה בידי המאשימה להוכיח קיומו של רכב שנתפס סופו של יום כשזרקור שנמצא ברכב היה חם אף עלה בידי המאשימה להצביע כי גרסאות הנאשמים מעוררות סימני שאלה אולם לא עלה בידי המאשימה להוכיח קשר בין הרכב שנצפה עם שני כלבי הסלוקי לרכב שנתפס סופו של יום (השייך לנאשם 3) ואף אם הזרקור שנתפס ברכב היה חם, עדיין אין במכלול הראיות שהביאה המאשימה כדי להוביל למסקנה , מעבר לכל ספק סביר, שבוצעה על ידי הנאשמים 1 ו-2 עבירת ציד על נגזרותיה ולכך יש להוסיף את הקושי לקבוע ממצא עובדתי פוזיטיבי על פי עדות הפקח מגן שמסר כאמור כי נאשם 1 נהג ברכב שעה שנאשם 3 – שכאמור לא העיד מטעם המאשימה- הוא זה שהורשע, על פי הודאתו,בעבירות נשוא כתב האישום על יסוד העובדות בהן הודה ובכלל זאת בנהיגה, באופן שאינו מתיישב עם עדות הפקח מר מגן .

הלכה היא כי הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות תיעשה מקום שבו המסקנה היחידה המתקבלת ממצבור הראיות היא שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. מסקנה זו אינה מתקבלת, ממצבור הראיות- נסיבתיות באופיין, בעניינם של הנאשמים 1 ו-2.

במקרה דנן, כאמור, נותר בליבי ספק סביר שבגינו מסקנתי היא כי על נאשמים 1 ו-2 ליהנות ממנו על אף הצל הכבד הרובץ על מעשיהם, שכאמור, לא הספיק בכדי שניתן יהיה לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי ביצעו איזו מן העבירות בהן הואשמו.

לאור זאת, הנני סבורה שהתביעה לא עמדה בנטל להוכחת עבירת הציד או עבירת הסיוע לציד על ידי נאשם 4 ולפיכך החלטתי לזכותו, מחמת הספק.

לאור כל האמור לעיל, הנני מזכה את שלושת הנאשמים מחמת הספק מביצוען של כל העבירות שלהלן: ציד חיית בר מוגנת בנגוד לסעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין.

...

לסיכום, העבירה של "ציד של חיית בר" יש בה יסוד של "מסוימות", קרי חובה להגדיר ברחל בתך הקטנה את סוג החיה שאותה צד הנאשם או שניסה לצוד אותה.

מאחר ולא הוכח שבוצעה העבירה המרכזית של "ציד" וגם לא עבירה של "ניסיון ציד", הרי שהמסקנה היחידה המתבקשת היא שיש לזכות את שלושת הנאשמים מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, הנני מזכה את שלושת הנאשמים מחמת הספק מביצוען של כל העבירות שלהלן: ציד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר וסעיף 29 לחוק העונשין.

הגם שבית המשפט התרשם כי קם כנגד הנאשמים חשד כי הגיעו למקום לצורך ביצוע עבירת ציד ועסקו בציד הרי שאשמתם של הנאשמים לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר ומכאן הורה בית המשפט על זכויים מחמת הספק.

לאחר שמיעת ראיות הצדדים ועיון בטיעוניהם בעל פה (המאשימה) ובכתב (הנאשמים) מצאתי כי לא הוכחה בפני עבירת הציד המיוחסת לנאשמים שבפני מעבר לכל ספק סביר והכל מהטעמים הבאים : האם הוכיחה המאשימה המצאותם של נאשמים 2,3 בשטח המשמש בשעות המדוברות לצייד חיות בר בלבד ? העד פריג' אשר הותיר במתן עדותו רושם מהימן, אינו מכיר את הנאשמים עובר לארוע ואף אינו עובד המאשימה.

...

טיעוני הצדדים : טיעוני המאשימה : כל הראיות צריכות להוביל את בית המשפט למסקנה אחת ויחידה והיא הרשעת הנאשמים בדין.

המאשימה לא הוכיחה בפני , והכל מהטעמים לעיל, כי הימצאות הנאשמים 2,3 באזור בו נצפו , בנסיבות בהן נצפו ובהחזיקם התפוסים אותם החזיקו מוביל למסקנה היחידה המסתברת כי פעלו לצורך ביצוע ציד במקום, לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהות הנאשמים באיזור בית העלמין ולא הוכח כי מטרה אחת ויחידה יכולה להיות להימצאותם במקום וזו הינה ציד דורבנים בין אם נבחן מקום עיכובם של נאשמים 2,3 או אף האיזור המסומן ב"א" בנ/2 וכי התפוסים אותם החזיקו הנאשמים 2,3 משמשים ושימשו בפועל את נאשמים 2,3 לביצוע עבירת ציד דורבנים או כל חיי בר מוגנת אחרת.

בית המשפט המחוזי (כב' א' קולה) ציין בהחלטתו כי לא די בעצם המצאות כלי ציד בתוך רכב כדי להגיע למסקנה הגיונית אחת ולפיה המערערים עסקו בציד, לא נשללה האפשרות כי המערערים מצאו קוצי הדורבנים ואלו לא הגיעו לרכב כתוצאה מציד דורבנים וכפי המקרה שבפני, גם לא נמצאו כלל כתמי דם או חלקי דורבן אחרים בחזקת המערערים או ברכבם.

סוף דבר לאור כל האמור עליל מצאתי הדברים אשר נאמרו בידי בית המשפט המחוזי בפס"ד פחמאוי לעיל כמשקפים נאמנה התרשותו של מותב זה וקביעותיו בגין הראיות שהובאו לעיון בית המשפט בץיק זה : "החשד כי המשיב שהה במקום בו נתפס על-ידי עדי התביעה למטרת ציד דורבנים – קיים, ומרחף באוויר, אך אין די בכך על מנת לקבוע שהתשתית הראייתית כפי שהניחה המערערת בפני בית משפט קמא, די בה על מנת להוכיח את אשמו של המשיב מעבר לספק סביר." מכאן כי אני מורה על זיכוי הנאשמים מחמת הספק.

כמו כן ולאור העובדה כי הראיות בתיק זה הנן נסיבתיות הגעתי לכדי מסקנה כי התביעה הוכיחה כי אשמתם של הנאשמים במיוחס להם הוכחה מעבר לכל ספק סביר והכל מהטעמים כדלקמן : ראיות נסיבתיות – ההלכה הנוהגת סעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר מגדיר "צידה" קובע כי : "לרבות עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה, בשלומה או בחרותה שלחיית בר, או להדריך את מנוחתה, או לסכן את התפתחותן הטבעית של ביציה, או של כל תולדה אחרת שלה;" ההגדרה לעיל הנה הגדרה רחבה למדי של מעשים נכנסים לגדרה של "צידה" ומבססים עבירה של ציד אסור בנסיבות המתאימות שכן השמוש במילה "לרבות" מלמד כי אינה רשימה סגורה.

הסברו של נאשם יוכל להוביל לזיכויו מחמת הספק, אם בהסבר החלופי המוצע על ידו יש כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות.

...

מאחר ומתם העונש כבר נקבע בנסיבות אחרות הדומות לנסיבות שלנו, הרי נשאלת השאלה האם יש מקום לסטות ממתחם העונש הנ"ל. אני סבור שבמקרה שלנו יש מקום לסטות לקולה ממתחם העונש הנ"ל. באשר לנאשם 1, עברו אינו מכביד, העבירה האחרונה בוצעה לפני למעלה מ-15 שנים.

מצבו הכלכלי כמו של כל בחור צעיר בתחילת דרכו, משכורתו החודשית היחידה בבית, הוא משתכר שכר מינימום וסבורני כי לא יוכל לעמוד בקנס בשיעור גבוה בהתחשב במצבו הכלכלי היותו צעיר.

בטרם גיבש בית המשפט עמדתו לעונש הראוי בתיק זה, אני מורה כי תתקבל חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינם של הנאשמים, וזאת עד יום 5.11.15.