עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, עפ"י תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בהקשר לתאונת דרכים, גם היא דורשת יסוד נפשי של רשלנות, אם כי ברף הנמוך ביותר של אי זהירות, בהיתחשב בנסיבות, סוג הרכב ומצבו, מצב הדרך, אותות של שוטרים, תמרורים, תנועת עוברי הדרך וכל עצם המוצב בדרך או בסמוך לה.
ברי, כי קיים עירבוב בין היסוד העובדתי ליסוד הנפשי, שלא תמיד נידרש להוכיחו כאמור, בתקנה זו, אולם נראה כי ניתן למצות מהיסוד העובדתי את היסוד הנפשי הנידרש של רף רשלני נמוך מסוג אי זהירות – במקום בו הנהג הסביר או הנהג מן היישוב היה נוהג אחרת.
מן הכלל אל הפרט
אשר על כן אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מעבירה של נהיגה בקלות ראש, ומרשיעו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בהתאם לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, אי ציות לתמרור 303, בהתאם לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה וגרימת חבלה של ממש לאדם, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
...
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי ברוב קשב את מכלול הראיות בתיק זה, האזנתי לעדי התביעה, לנאשם ולמומחה מטעמו, עיינתי שוב במוצגים השונים וקראתי דפי פרוטוקול, נחה דעתי כי התביעה השכילה להוכיח העובדות המתוארות עלי כתב האישום, במידת הנטל המוטל על כתפיה.
סוף דבר, אני מעניק לטענות אלה ולתמונות נ/3 - משקל אפסי.
אינני מקבל את מדידת מומחה ההגנה, כמפורט בתמונה 8 לנ/2, כקו שדה הראייה לשמאל.