זיכוי מחמת הספק בעבירות מרמה וזיוף

  עוד יש לציין, כי למורגנשטרן הרשעה קודמת בעבירה של שבוש מהלכי חקירה, הרשעה שנותרה בעינה לאחר זיכויו מחמת הספק בבית המשפט העליון מעבירות של סיוע לבצוע עבירות מירמה וזיוף בהקף כספי עצום בפרשת הפטריארכיה היוונית (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ ואח', פורסם בנבו).

...

הטענה, כי מייס לא קראה ולא ידעה על מה חתמה בתצהיר, אינה מתאימה להתנהגותה בחקירה ואינה תואמת את אישיותה, ואיני מקבלת אותה כמהימנה.

  גם אמרותיה של מייס, כי דבי היתה לקוחה של תזקיקים בשנת 2011, כי לא היתה מודעת לעסקאות עם דבי בשנת 2012 וכי על החוב העצום נודע לה ממונדר רק לאחר החקירה בפרשה – תומכות במסקנה, כי עסקאות אלה לא היו ולא נבראו אלא היו פרי קשר פלילי שיזם מונדר ושנועד להסביר לאן הוזרמו הדלקים שנרכשו בחשבוניות הפיקטיביות.

לפיכך אני קובעת כי מונדר ביצע עבירה של תקיפת עובד הציבור במילוי תפקידו ואני מרשיעה אותו בביצועה.

לאור זאת זיכה בית משפט קמא את ערטול מעבירת קשירת קשר לבצוע פשע – וזאת בשל זיכויו של סעידה באישום כאן; אך הרשיעו בעבירות של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

לדעתי, התשתית הראייתית שתומכת בהרשעות כאמור אינה נקיה מספקות, ועל כן אציע לזכות את ערטול, מחמת הספק, מעבירות כאמור.

סוף דבר – עניינו של ערטול אם תישמע דעתי, נדחה את עירעורו של ערטול ונותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא בכפוף לכך שנבטל, מחמת הספק, את הרשעתו של ערטול בעבירות לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין תחת אישום 13, ובעבירת מירמה לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה ובעבירה שעניינה מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להיתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2) לחוק מסוי מקרקעין תחת אישום 15.

...

אשר לרכיב הקנס, מצאנו כי יש ממש בטענות המדינה בעניין זה. "יתרונו ההרתעתי של הקנס מתבטא בעיקר בהטלתו בעבירות כלכליות ובעבירות שתכליתן הפקת רווח חומרי, והוא אמצעי המבטיח כי חוטא לא יצא נשכר משללו וכי הפשע אינו משתלם" (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לפסק דיני (‏6.3.2017); רע"ב 1049/15 ‏ניזרי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 29 לפסק דינו של השופט סולברג (18.6.2015)).

אי לכך, מצאנו כי יש להחמיר ולהכפיל את שיעור הקנסות שהושתו על המשיבים כלהלן: (-) עאדל – 80,000 ₪ קנס או 4 חודשי מאסר תמורתו.

סוף דבר לסיכום, לנוכח כל האמור, הוחלט פה אחד כחוות דעתם של השופטים י' עמית וא' שטיין, כלהלן: (-) ערעורו של שפריר (ע"פ 5/20) מתקבל והוא מזוכה בזה מן הספק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיותיהם ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, שוכנעתי כי יש לזכות את הנאשמת מחמת הספק ביחס לעבירה של קבלת דבר במירמה ולהרשיעה בעבירה של שימוש במסמך מזויף.

...

אין בידי לקבל את טענת הנאשמת לפיה נשקף מהראיות כי היא עצמה הייתה נתונה לסחיטה ולאיומים בתקופה הרלוונטית, כך שאין זה סביר כי היו לה יכולת ומסוגלות לאיים על אחר ולסחוט אותו באותה תקופה.

מקובלת עלי טענת המאשימה, כי הנאשמת פעלה בשורה של דרכים לא סבירות, באופן שלא מן הנמנע כי מעורבות באישום זה תהא אחת מהן.

סוף דבר לאור כל המקובץ, זיכיתי את הנאשמת, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לה באישומים שמספרם 1 ו- 14, מעבירת המרמה שיוחסה לה באישומים שמספרם 2 ו- 5 ומעבירת הניסיון לקבל דבר במרמה שיוחסה לה באישום שמספרו 9.

מעשה הזיוף הוגדר בסעיף 414 לחוק העונשין במספר חלופות, והחלופה הרלוונטית לענייננו היא החלופה השניה: "שינוי מיסמך-לרבות הוספת פרט או השמטת פרט-בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין." עבירת הזיוף דורשת, אם כך, במקרה דנן כי מילוי יתר הפרטים במסמך ת/2 יהיו ללא ידיעתם או הסמכתם של המתלונן והערבים מטעמו.

לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ולכן אני מזכה אותו מחמת הספק.

...

בהקשר זה אינני מקבלת את טענותיו של הסניגור בסיכומיו שכביכול הצלום ת/3 אינו אמין, כיוון שהוא יותר כהה בצד שמאל מאשר בצד ימין.

כל החתימות של המתלונן ושני הערבים הנוספים הופיעו בבירור על ת/3, ולא ראיתי בת/3 כל סימני מחיקה או שרידי חתימה במקום המיועד לחתימת העדה טרז, והמסקנה אם כך שבעת צילום שני השטרות, ת/1 ות/2, היינו בעת עריכת ת/3, לא היתה עדיין העדה טרז חתומה עליהם.

לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ולכן אני מזכה אותו מחמת הספק.

בית המשפט מודיע לנאשם, כי החליט לזכותו, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניפוק שטר מזויף עבירה לפי סעיף 462(1) לחוק העונשין; זיוף שטר כסף עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין; ניסיון להשמדת ראייה-עבירה לפי סעיף 242 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

...

שם "אמרתי לגיסו של החבר שלי, עמירם מהמשטרה, שתבע אותי בבית כנסת, הוא גיסו, איזה צירוף מקרים. אמרתי לו מה נשמע, אמרתי שיעשה לו טובה ומספיק שלפני שבועיים גנבו לי אוטו. אמרתי לו שיש לי 100 דולר שמישהו מהעבודה דני עשה לי תרגיל. נראה לי כאילו הדלקתי לו אורות. אמרתי לו דני מירז כאילו הדלקתי לו אורות. אני בחדר שלו במשטרה, אמר לי אני מצטער אני לא יכול לטפל בך עכשיו. תבוא מחר. ראיתי כך התחלתי לחשוש ולפחד ואני מחכה למחרת...

לעניין זה נקבע בסעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז-1977: "היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפיענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו-מאסר חמש שנים". משלא הוכחה הכוונה למנוע את השימוש בשטרות וכי פעולת הנאשם לא הייתה דווקא מתוך החפץ למנוע את השימוש בשטרות כראיה (י' קדמי על הדין בפלילים חלק שני,869; ע"פ 236/88 אברהם איזמן נ' מדינת ישראל פ"ד מד (3) 485) – מתבקשת המסקנה וכך אני קובע, שיש לזכות הנאשם מהעבירה של נסיון להשמיד ראיה.

סוף דבר 8.