משכך, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי המיוחס לו באישום השני, אך זיכה אותו מחמת הספק מעבירה של הדחה בחקירה.
עוד ראוי להזכיר כי למערער עבר פלילי עשיר והוא הורשע, בין היתר, בעבירות מין, בעבירות אלימות ובעבירות של איומים, דבר המעיד על מסוכנותו הרבה.
...
ואולם, בנימוקי ערעורו, טען בא כוחו של המערער בזו הלשון: "מעולם לא קיבל המערער לידיו את צו בית המשפט כך שהוא לא ידע שקיים נגדו צו". בית המשפט המחוזי העדיף את אמרתו של המערער במשטרה, לעניין זה, ואינני סבור כי יש להתערב במסקנתו זו.
לסיכום, בית המשפט המחוזי קבע, באופן ברור ומובהק כי גרסת המתלוננת מהימנה ומשקפת את אשר התרחש, ודחה את גרסתו של המערער בקובעו כי גרסה זו הינה "בלתי מהימנה ומגמתית". לאור האמור, ולנוכח קיומן של ראיות חיזוק משכנעות ואמינות, אין כל בסיס להתערב בממצאיו ובקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ואציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.
סבורני, כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר המקרים המצדיקים התערבותנו בגזר הדין, כערכאת ערעור.
סבורני, כי בית משפט קמא איזן כראוי בין כלל שיקולי הענישה, ואף לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער; היותו רווק כבן 40; בן למשפחה חד הורית; ואשר עסקו נפגע כלכלית בעקבות מעצרו בפרשה זו.
המסקנה המתבקשת היא כי אין כל בסיס להתערבות בגזר הדין, ויש לדחות את הערעור גם על מידת העונש.
