לאור מכלול בעיות אלה בזיהוי הבניין, במצורף להעדר יידוע המשיב על זכותו להיוועץ בעו"ד בטרם נגבתה ממנו ההודאה, החליט בית-משפט קמא כי יש לזכות את המשיב מחמת הספק.
...
בית-משפט קמא הגיע למסקנה, כי המערערת לא הוכיחה באופן מספק את זהות המבנה שבנה המשיב, וכי שתיקתו של המשיב אינה יכולה להשלים את החוסר בראיות המערערת, באשר לזיהוי המבנה, על-מנת לקשר בין הודאתו של המשיב לבין המבנה.
לטענת המערערת, המשיב, בהודאתו ת/2, אישר כי בנה בחלקה 98 בגוש 19609 בכאבול מבנה השייך לו, תוך ציון כי המדובר בבית מגורים של 2 קומות, ובהודאתו זו יש כדי להגיע למסקנה שידע והבין, שהבניה אליה הוא מתייחס, בוצעה באותם מקרקעין המוזכרים בחקירה ובכתב-האישום.
לטענת המערערת, מאחר והמשיב לא העיד, אין לקבל את טענת בא-כוחו שמדובר בהודאה המתייחסת למבנה אחר באותו גוש וחלקה, דהיינו-לאור ההודאה המפורטת ב-ת/2, הימנעות המשיב מלהעיד ומלהעלות גרסה כל שהיא הסותרת את הקשר בינו לבין המבנה אשר בהתייחס אליו הוגש כתב-האישום, מביאה למסקנה כי אין ספק סביר באשמתו של המערער.
המשיב טען כי דין הערעור להידחות, וכי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, ולטענתו אין סיבה להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
