מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיכוי מחמת אי התייצבות עד במשפט פלילי

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 52194-12-20 מדינת ישראל נ' סלאחאת תיק חצוני: 543407/2019 4.7.2022 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר המאשימה מדינת ישראל הנאשם חאלד סלאחאת בא-כוח המאשימה: עו"ד אילן אקוקה (פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) בא-כוח הנאשם: עו"ד מוסטפא יחיא החלטה
בהתאם להלכה זו וכאמור, נאשם לא יזוכה רק מחמת אי התייצבות עד תביעה, אך זאת, כפי שהודגש בעיניין ביהם, בהנחה שהמאשימה "עשתה... כל אשר לאל ידה כדי שהעד יבוא להעיד ואי-הופעתו לא נגרמה בשל רשלנות או חוסר מעש כלשהם מצדה" (ראו עוד בפסיקה הנזכרת).
בנסיבות אלו, ייקבע מועד הוכחות נוסף לאחר הפגרה, אך מובהר למאשימה כי אם העדים לא יתייצבו ולא יהיה בידיה להראות כי "עשתה כל אשר לאל ידה" לשם התייצבותם, לא יהיה מנוס מביטול כתב האישום בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון.
...
בהחלטה מאותו יום (10.11.2021) נקבע כי מועד הגשת תיק המוצגים נקבע ארבעה חודשים קודם לכן וכי הבקשה נדחית.
בשלב הזה יומני כבר היה מלא עד פגרת הקיץ ומאחר שמדובר בתיק שנפתח למעלה משנה קודם לכן, החלטתי להמתין לראות, שמא יתפנה מועד ביומני.

בהליך תיק תעבורה (תת"ע) שהוגש בשנת 2022 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מורה על זיכויה של הנאשמת מחמת הספק.
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
לשאלה מדוע אחותה, שנכחה ברכב, לא התייצבה להעיד לטובתה, השיבה כי אינה אוחזת ברישיון וכי ישבה במושב האחורי כשהיא עסוקה בטלפון שלה.
...
בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מורה על זיכויה של הנאשמת מחמת הספק.
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
לאור כל האמור לעיל החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

נישאל העד מה אמור לעשות נאשם במצב כזה והשיב: "יש כמה אופציות שעולות לי בראש, דבר ראשון לעדכן את הסנגור, בבקשה לשנות אותם תנאים שקבע בימ"ש לכתובת מעצר בית אחרת או לבטל את מעצר הבית. להיתקשר למישטרה להסביר את הנסיבות שהוחלט שאני אהיה במעצר בית ואני לא יכול להיות. להתייצב בתחנת מישטרה הכי קרובה אליו יש 5 תחנות מישטרה לפני תחנת נהריה. עצם העובדה שהוא חזר לנהריה הוא לא רק הפר את מעצר הבית הוא גם הפר את איסור כניסה לנהריה, הוא גם היה חשוד באותו רגע בגין תיק אחר. לפני שאני משחרר בערובה אני צריך שני תנאים מצטברים. היה חשד לבצוע עבירה וכן עילת מסוכנות". נישאל העד איימן בחקירתו הנגדית מדוע לא הביא את הנאשם ביום 05.05.2022 בפני שופט בגין אי עמידה בתנאי שיחרור והשיב כי הדבר נתון לשיקול דעתו וכי, לטענתו על פי חוק המעצרים הוא מחויב לבחון אמצעי שפגיעתו בחשוד פחותה, בטרם יחליט אם להביא חשוד בפני שופט.
העד נישאל ביחס לפעולות שננקטו כנגד שותפו של הנאשם לעבירה גנגה טטרואשוילי (להלן: "גנגה") אשר התייצב יחד עם הנאשם בתחנת המישטרה עם אותה בעיה- אי יכולת לעמוד בתנאים המגבילים אותם קבע בית המשפט בהחלטת השיחרור והשיב כי אינו זוכר.
לאחר ששמעתי את העדויות, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של הפרת ההוראה החוקית המיוחסת לו וכי יש להרשיעו בעבירה של גניבת אופניים לאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, כפי שיפורט להלן.
  סעיף 287 (א) לחוק העונשין קובע כך:   "(א)  המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רישמי ומוסמך לאותו ענין, דינו - מאסר שנתיים".           "הוראה לעניין זה תראה כהוראה שניתנה "כשורה" כל עוד לא בוטלה; אלא אם כן, המדובר בהוראה שניתנה ללא סמכות והיא בטלה מעיקרה" (י.קדמי, על הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת תשס"ו- 2006, עמ' 1717 והפסיקה המובאת שם).
אין בחומר הראיות עדות לכך שהנאשם לא הגיע ישירות לתחנת המישטרה והמאשימה לא הוכיחה זאת גם בהנתן העובדה שיכולה היתה המאשימה לזמן לעדות את גנגה טטרואשווילי שטוענת המאשימה שהנאשם שהה איתו כל זמן עזיבת חלופת המעצר.
...
באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו: "כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו הזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם". נשאל העד הכיצד שחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב: "אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים". העד שלל טענת הסנגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוונטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.
המשיך הנאשם וטען שהשוכר קיבל את מפתחות הדירה לידיו יום עובר להגעת הבלשים לדירה ומציאת האופניים, או אז עומת עם העובדה כי האופניים נגנבו באותו היום בו הגיעו הבלשים לדירה ומצאו את האופניים והסביר: "אני לא זוכר באיזה יום זה היה, מהבוקר היה לו מפתח ביד. אני חושב שזה היה יום שישי. מהבוקר היה לו כבר מפתח ביד. זה מה שאמרתי לך". עוד טען הנאשם, כי האופניים לא נתפסו בדירה שבה שהה אלא בדירה אחרת במתחם הדירות אשר בבעלות אמו, או אז עומת עם גרסתו בחקירתו במשטרה ולפיה השוכר שם חלק מהדברים בדירה שלו וטען: "אולי המשמעות שלי כי זה בבעלותי, של אימא שלי, שלי. אם הייתי משקר ויודע שזה גנוב לא הייתי אומר שלי, ישר הייתי מפנה את זה ומפיל על אימא שלי". ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, העיד הנאשם כך: "אמרתי שאני זוכר שחתמתי על משהו. לא קראתי את זה, אמרתי מלכתחילה שלא קראתי". אישר הנאשם, כי הקצין איימן הסביר לו פרטי כתב הערובה ובהם היותו מורחק מהעיר נהריה למשך 14 ימים וכי הוא חתם מרצונו וכלשונו: "אני לא מכחיש. אמרתי לך שאיימן החתים אותי, לא קראתי מה היה רשום. אמרתי במילים פשוטות שאין לי לאן ללכת ושיעצור אותי, אם לא אני הולך הביתה...כן. התחננתי אליו אחרי שעצר אותי לילה, שאין לי לאן ללכת, שהוא משחרר אותי. אחתום לך ואלך הביתה... לא הפרתי. הייתי בבית. אם זה נקרא להפר אז יכול להיות. אני לא משקר". בחקירתו במשטרה מיום 04.05.2022-ת/4 ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית תאר הנאשם כך: "אני וגנגה נסענו אתמול אחרי בית המשפט לבית אח שלו לקיים את המצער בית, היום בבוקר גנגה היה צריך לקחת את הטיפול אדולן שלו בנהריה, אני נסעתי יחד איתו ואחר כך החלטנו לא לחזור לבית אח שלו כי זה בית מאוד קטן ולא נח ולא אכלנו שם כלום אנחנו לא יכולים להמשיך לביות שם במעצר בית". משנשאל מדוע לא חזר למקום מעצר הבית, כפי שהורה בית המשפט, השיב: "התייעצנו עם עורך הדין סיפרנו לו את הסיפור והוא אמר לנו להגיע לתחנה ולהגיד שאנחנו לא חוזרים לבית... אני מעדיף להיעצר ולהגיע לבית המשפט מאשר להישאר שם. אני גאה בעצמי שלקחתי אחריות". בחקירתו במשטרה מיום 08.05.2022-ת/6 הכחיש הנאשם כי הפר הוראה חוקית וטען כי הגיע לתחנת המשטרה על מנת לקבל עזרה, מסר בחקירה במשטרה כי אחרי שנעצר ללילה שוחרר ונמסר לו "לא לצאת מהבית". הנאשם הכחיש כל קשר לאופניים שנתפסו וטען "אני השכרתי את הבית הזה לאיזה ספר שהולך בבוקר ובא בלילה" לא זכר הנאשם פרטי השוכר.
לפיכך, המסקנה היא כי הטלת כתב הערובה על הנאשם הייתה בחוסר סמכות וכל הליך קבלת ההחלטה על שחרורו היו נגועים בפגמים כאלו המביאים לביטול האישום בגין הפרת הוראה חוקית.
אין בדעתי לקבל עתירתו החילופית של ב"כ המאשימה ולפיה אם ימצא בית המשפט כי כתב הערובה ניתן בחוסר סמכות אזי יש להרשיע את הנאשם בגין הפרה חוקית של ההוראה החוקית הראשונה אשר ניתנה על ידי בית המשפט.
סיכום לאחר ששמעתי ראיות התביעה, עיינתי בכל המוצגים והראיות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ביחס לעבירה של גניבת אופניים על פי סעיף 384 לחוק העונשין ובאשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, כאמור מהנימוקים לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה על פי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

בהליך תיק תעבורה (תת"ע) שהוגש בשנת 2023 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

בפני בקשת הנאשם לפסיקת הוצאות הגנה בהתאם לסעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעקבות זיכויו מהעבירה שיוחסה לו. הליכי המשפט והכרעת הדין המזכה כנגד הנאשם הוגש ביום 22.04.2020 כתב אישום מסוג הזמנה לדין המייחס לו עבירה מיום 15.12.2020 של עקיפת רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף, בנגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.
לדיון זה לא התייצב עד התביעה.
הגעת הנאשם לבית המשפט לתעבורה לדיונים השונים – מובנית בהליך הפלילי במסגרתו נקבע קודם כל דיון הקראה ואם הנאשם כופר באישום – נקבע גם דיון הוכחות.
...
הנאשם התנגד לבקשה וניתנה החלטתי הדוחה הבקשה.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לדיון שהתקיים לפניי, המומחה מטעם הנתבעים לא התייצב, ולא העד הנוסף, כך שמטעם הנתבעים קיימת עדותו של ד''ר פורמן בלבד.
אי זמונו של מר לוי למתן עדות ע''י התובעת ניזקף לחובתה, לפי החזקה הידועה בדבר הימנעות מזימון עד רלוואנטי ולעניין זה ראו , למשל תיק ת''א 3512-08-12: "הכלל הוא שהמנעות מהבאת ראיה רלבאנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והמנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה המנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להמנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהשג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להמנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להמנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד היתנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])." מר מזרחי נישאל, ובצדק, על פרק הזמן בו החזיקו הנתבעים באותו שטח ששמש כמחסן, אך תשובה הגיונית לא ניתנה, כאשר לפי מר מזרחי, העובדה שבמקום נמצא "קלסר" של הנהלת החשבונות של הנתבעת לשנת 2019, די בה כדי לבסס את הטיעון לגבי התקופה בה הנתבעים עשו שימוש באותו שטח כמחסן.
סעיף 2 לחוק עשיית עושר, הקובע את הפטור מהשבה, או תשלום דמי שימוש ראוי כמו המקרה דנן קובע: " 2.בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחיסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". הנתבעים הודו כי הם עשו שימוש באותו שטח, לאיחסון, כאשר הם נשענים על הוראות הסכם הניהול שנחתם בעת רכישת הנתבעת את אותה תת חלקה 5.
...
באשר למחלוקת בין הצדדים, בעיקר בשל טענת הנתבעים כי התובעת איננה זכאית לקבלת דמי שימוש ראוי, בשל העובדה שמדובר בשטח שאיננו מיועד לשימוש כמחסנים, דין טענה זו של הנתבעים להידחות, ואבהיר: אמנם עסקינן בשטח שעל פי היתר הבניה הוא שטח שאיננו מיועד לשמש כמחסן, ומדובר בשטח הכלוא מתחת לרמפה שבחניון, אך אין משמעות הדבר, שמבחינת העיקרון, אין התובעת זכאית לתשלום דמי שימוש ראויים, כאשר החיוב בדמי שימוש, כאמור, נגזר מהוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979( להלן: חוק עשיית עושר) כאשר החיוב בדמי שימוש, כאמור, מקורו בשיקולים של צדק.
לעניין זה אף התייחס כב' השופט שרעבי בעניין הילברשטיין הנ''ל, תוך הפנייה לפסק דינו של כב' השופט עמית , וכך מציין כב' השופט שרעבי: "טרם שננתח את הדברים, אסיר מהפרק את טענת התובעים בסיכומיהם ובסיכומי התשובה מטעמם, כי משלא הגישה העירייה כל תחשיב אחר לדמי שימוש ראויים, יש לומר כי לא נסתרה חוות דעתו של השמאי פרמינגר. לכן יש לאמץ, ככתבה וכלשונה, את קביעת השמאי פרמינגר בחוות דעתו בדבר שיעור דמי השימוש. טענתם זאת של התובעים אינה מדוייקת ואינה מקובלת עלי. העובדה כי חוות דעת אחת "נופלת", אינה מקימה חובה לאמץ את רעותה, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט הדן בעניין.
על כן, התביעה מתקבלת כך, שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 2,000ש''ח להיום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו