כל "חטאו" של המנוח היה שחפץ להינשא לבחירת לבו - אחייניתו הקטינה של הנאשם, וכששמע על הכוונה להשיאה לאחר, רצה לעכב את האירוסין על מנת שקודם לכן תשקל בקשתו להינשא לה. מעבר לכך שאין כל פגם בנסיונותיו של המנוח, והוא פעל במסגרת אותם כללים תרבותיים מקובלים בחברה בה גדל, וזכה לתמיכת נכבדי העדה שהטילו "דחיל" (ערבות או איסור על אחר לבקש את ידה של הקטינה, כמפורט בהכרעת הדין); הרי שבסופו של דבר, מספר ימים לפני הארוע, הוא הסכים לסגת מאותו "דחיל" וויתר על רצונו להינשא לקטינה (בין היתר תחת איומים שספגה משפחתו ממשפחת הנאשם).
יתרה מכך, קבעתי בהכרעת הדין, כי "אכן, נותרו שאלות בלתי פתורות בנוגע לארוע, ולא כל הפרטים התבררו דיים, בעיקר בכל הנוגע לאופן בו התרחשה תקיפת המנוח, אך די בפרטים הידועים על מנת להוכיח את אשמת הנאשם בגרימת מותו של המנוח; ויוזכר כאמור, כי כל הפרטים החסרים ב"פאזל" הראיות בעניינינו, מצויים בידי הנאשם, והוא זה שהחליט לנצור אותם בקרבו" (עמ' 95).
בנוסף, והגם שאין לזקוף לחובת הנאשם את כפירתו ואת העובדה שנשמעו הראיות בתיק, הרי שלא ניתן לזקוף לזכותו את הנסיבות הנגזרות מהודאה, נטילת אחריות והבעת חרטה, ובראשן החיסכון בעדויות בני מישפחת המנוח (אחי המנוח ודודו אשר העידו בפניי); ההכרה באחריותו לכאבם של בני מישפחת המנוח, אשר עד היום חשים מנודים ומורחקים מהמשפחה המורחבת ומהחברה סביבם, לאור ההשפעה והכח של מישפחת הנאשם; והנסיון לתקן ולו במעט את הנזק העצום לו גרם.
...
ב"כ הנאשם טען כי מדובר בתיק לא פשוט, בו עלו קשיים רבים בראיות שהביאו לדחיות רבות לצורך נסיון גישור בין הצדדים, ובסופו של דבר הנאשם הורשע על סמך ראיות נסיבתיות; כאשר גם היום רב הנסתר על הגלוי, ולא ידוע מה בדיוק קרה באירוע בשיג, ובין היתר לא ידוע האם היו מעורבים נוספים, האם הנאשם הוא המבצע העיקרי, מבצע בצוותא עם אחרים "או לא בכלל". לטענתו, העדר ידיעה בנוגע לנסיבות המדויקות של האירוע, ואין זה משנה מה הסיבה להעדר הידיעה, אינו יכול להוות נסיבה לחומרא.
על כן, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם למעשים שביצע הנאשם נע בין 13 ל-18 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית הכוללת פיצוי משמעותי למשפחת המנוח.
זאת ועוד, אני סבורה כי בענייננו, יש לתת משקל לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד, זאת הן לאור התעצמותה הקשה של התופעה של יישוב סכסוכים באמצעים אלימים, תוך שימוש בנשק קר, שזמינותו לכל גבוהה; והן לאור "ההצדקה" הניתנת במגזרים מסוימים לאלימות חסרת כל רסן, בנימוק של "כבוד המשפחה". כאמור, על בית המשפט לתרום תרומתו בנסיון למגר, או לפחות לצמצם תופעות בזויות אלו, שתוצאותיהן טראגיות ובלתי הפיכות, כבענייננו.
לאחר שקלול כל הנסיבות שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש להעמיד את עונש המאסר שיוטל על הנאשם בסמוך לאמצע המתחם שנקבע.
לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 16 שנים.
