משהבחין הנאשם בקורבן, צעד לעברו מספר צעדים, ובמרחק של מטרים ספורים ממנו, ירה לכיוון הקרבן באמצעות האקדח במטרה להטיל בו מום או לגרום לו חבלה חמורה, אך לא הצליח לפגוע בו. הנאשם ניסה מיד שוב לירות בקורבן באמצעות האקדח, ואולם בשל תקלה באקדח, הקליע נתקע בו. הנאשם פעל כאמור באיזור מסחר, בלב שכונת מגורים, באופן שיש בו כדי לסכן את חייהם של ר.פ ו-ר.ח.
משהתעשת הקורבן, קפץ הוא על הנאשם והחל להאבק בו בחנות.
הנאשם יכול היה להבין את מעשיו, חומרתם, משמעותם והפסול שבהם, ויכל להמנע ממעשיו, כולם או חלקם, בכל עת מבלי שעשה כן. לא נטען ולא הוכח קירבתו של הנאשם לסייג לאחריות פלילית, ואין עומדת לזכותו הטענה להגנה העצמית.
...
ברם, דרכו השיקומית הממושכת והלא פשוטה שעשה הנאשם, לצד שאיפתו להמשיך בה בעתיד, הובילוני למסקנה כי יש לזקוף את הצלחותיו במסגרת השיקומית ובעיקר רצונו של הנאשם להמשיך בה כשיקול נכבד לקולה בענישתו, על מנת לעודדו לילך בדרך שיקומית, ולקבוע את רכיב המאסר בפועל שראוי להשית על הנאשם לפי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו.
בנוסף לכך, בהתחשב בתקופת המאסר בפועל המושתת על הנאשם, הקשיים המשפחתיים, הבריאותיים והכלכליים עמם מתמודדת משפחתו, בפרט בעקבות מחלתו של אחד מילדיו, ובהביאי בחשבון את יישוב הסכסוך בין הנאשם לבין קורבן העבירות ובני משפחותיהם, באתי למסקנה כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת ענישה כלכלית על הנאשם, בדמות קנס או פיצוי.
סוף דבר
אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, דוד עזרא, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.