זיכוי מגרימת חבלה חמורה

לטענת יניר, המדינה לא הוכיחה את חלקו במעשה התקיפה; ומשהתברר כי החבלה החמורה שנגרמה לנהג – שבר בארובת העין – נגרמה על ידי רואד, שכאמור הלם באגרופיו בפניו של הנהג, הרי שהוא, יניר, איננו אשם בעבירה זו. יניר טוען כי הוא אף ניסה להפריד בין אחיו רואד לבין הנהג, ועל כן מן הדין לזכותו, ולו מחמת הספק, מהעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולהרשיעו אך ורק בשוד.

...

גם לאחר שנתנו את דעתנו לנתוניו האישיים של המערער ונסיבותיו, לא מצאנו עילה להתערב בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

מטעמים אלה, סבורני כי מן הדין להעמיד את עונש המאסר של כל אחד משלושת האחים על שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרם.

סוף דבר אשר על כן, הנני מציע לחבריי כי נדחה את ערעוריהם של יניר וחמודי, נקבל את ערעור המדינה, ונשית על רואד, יניר וחמודי, חלף עונשי המאסר שהטיל עליהם בית משפט קמא, את העונשים הבאים: רואד, המשיב בע"פ 4791/20, ירצה בין כותלי הכלא 42 חודשי מאסר.

בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, צוין כי השכן היתגרה בו בטרם נסע המבקש לעברו; אולם כי אין בכך כדי להצדיק את האלימות החמורה שבה נקט כלפי שכנו ובנו, אשר עלולה הייתה לגרום להם לחבלה חמורה.

מששקל לזכות המבקש את נסיבותיו האישיות – ובהן העדרו של עבר פלילי לחובתו – גזר עליו בית משפט השלום עונשים של 5 חודשי מאסר בפועל אותם יישא בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות מסוג "פשע" או עבירת מעשה פזיזות ברכב למשך 3 שנים; 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות אלימות מסוג "עוון" למשך 3 שנים; פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים; וצו מבחן לתקופה של שנה.

...

עוד טוען המבקש כי עונשו חמור יתר על המידה בשל הפגיעה הכלכלית הכרוכה בו. דין הבקשה להידחות.

כפי שהדגישה השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור ברע"פ 2588/12 עבאסי נ' מדינת ישראל (29.3.2012): "אין מקום להגשת בקשות 'בדקה התשעים', מתוך תקווה כי קוצר הזמן די יהיה בו כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש. בהקשר זה ציינתי בעבר כי 'אפילו סברתי – ואין זו דעתי – כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה של המדינה, לא הייתי רואה מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בלא קבלת תגובת המדינה לבקשה זו. הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד הבקשה כפי שהוגשה'". אשר על כן, הבקשה נדחית, ומתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

כך שבהעדר ידיעה ברורה באיזה שלב ניפצע השוטר אסי, יש להניח לטובת הנאשם שהדבר ארע בשלב השלישי ועל כן יש לזכותו מעבירה זו. הטעם השני עניינו בכך שהנאשם לא נחקר במישטרה על גרימת חבלה חמורה ולמרבה הפליאה כלל לא נישאל ולא עומת עם אשמה זו בחקירתו הנגדית בבית המשפט (!) וזאת למרות שמדובר באשמה המרכזית והחמורה ביותר שיוחסה לו בכתב האישום.

...

לאחר שבחנתי את הראיות הנוגעות לשלב השלישי, החלטתי לזכות את הנאשם מהעובדות המיוחסות לו וכן מגרימת חבלה חמורה לשוטר אסי, לאחר שמצאתי שהגנתו נפגעה באופן ממשי ממחדלי חקירה וכיוון שניהול ההליך נגדו בנסיבות אלה סותר עקרונות של צדק והגינות משפטית.

אשר לאשמה בדבר גרימת חבלה חמורה, החלטתי לזכות את הנאשם משני טעמים.

סוף דבר החלטתי להרשיע את הנאשם בעובדות שבחלקים הראשון השני והרביעי של כתב האישום לרבות בעובדות הרקע כפי שפורטו לעיל.

באשר לעבירות אני מרשיע את הנאשם בעבירות שלהלן: בשיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, בכך שעבר ממושב הנהג למושב שליד הנהג בכוונה להסתיר את דבר נהיגתו ברכב ובכך שהכחיש באוזני השוטרים שנהג בו. בהתנגדות למעצר חוקי תוך שימוש בכוח לפי סעיף 47(א) לפסד"פ, בכך שבהיות הנאשם עצור בניידת, השתולל, בעט במושב שבצד הנהג, והכה באמצעות מרפקו בפניו של השוטר ליאל באופן בלתי מכוון.

נאשם 2: 5-10 שנות מאסר (ראו: ע"פ 273/14 מדינת ישראל נ' פארס (23.12.2014) הוחמר עונשם של מי שהיו מעורבים בקטטה אלימה תוך שימוש בסכינים, אלות ומקלות שגרמו לחבלה חמורה בהטלת עונשים של בין 36 חודשי מאסר עד 9.3 שנות מאסר בפועל; ע"פ 169/14 קפלן נ' מדינת ישראל(16.12.2014) עונשו של המערער שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הופחת ל- 5.5 שנות מאסר בפועל).

כן יש לזקוף לזכות נאשמים 1 ו–4 את עברם הנקי ולכלל הנאשמים את תיפקודם הנורמאטיבי.

...

ה. כן אנו גוזרים על נאשם 2 מאסר מותנה לתקופת 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ז. על נאשמים 3-4 אנו גוזרים מאסר בפועל לתקופת שלושה חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, ובניכוי ימי מעצרם, זאת בהתאם לחוות דעת הממונה.

ח. כן אנו גוזרים על נאשמים 3 ו–4 מאסר מותנה תקופת 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעברו עבירה בה הורשעו בתיק זה בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר.

משהבחין הנאשם בקורבן, צעד לעברו מספר צעדים, ובמרחק של מטרים ספורים ממנו, ירה לכיוון הקרבן באמצעות האקדח במטרה להטיל בו מום או לגרום לו חבלה חמורה, אך לא הצליח לפגוע בו. הנאשם ניסה מיד שוב לירות בקורבן באמצעות האקדח, ואולם בשל תקלה באקדח, הקליע נתקע בו. הנאשם פעל כאמור באיזור מסחר, בלב שכונת מגורים, באופן שיש בו כדי לסכן את חייהם של ר.פ ו-ר.ח. משהתעשת הקורבן, קפץ הוא על הנאשם והחל להאבק בו בחנות.

הנאשם יכול היה להבין את מעשיו, חומרתם, משמעותם והפסול שבהם, ויכל להמנע ממעשיו, כולם או חלקם, בכל עת מבלי שעשה כן. לא נטען ולא הוכח קירבתו של הנאשם לסייג לאחריות פלילית, ואין עומדת לזכותו הטענה להגנה העצמית.

...

ברם, דרכו השיקומית הממושכת והלא פשוטה שעשה הנאשם, לצד שאיפתו להמשיך בה בעתיד, הובילוני למסקנה כי יש לזקוף את הצלחותיו במסגרת השיקומית ובעיקר רצונו של הנאשם להמשיך בה כשיקול נכבד לקולה בענישתו, על מנת לעודדו לילך בדרך שיקומית, ולקבוע את רכיב המאסר בפועל שראוי להשית על הנאשם לפי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו.

בנוסף לכך, בהתחשב בתקופת המאסר בפועל המושתת על הנאשם, הקשיים המשפחתיים, הבריאותיים והכלכליים עמם מתמודדת משפחתו, בפרט בעקבות מחלתו של אחד מילדיו, ובהביאי בחשבון את יישוב הסכסוך בין הנאשם לבין קורבן העבירות ובני משפחותיהם, באתי למסקנה כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת ענישה כלכלית על הנאשם, בדמות קנס או פיצוי.

סוף דבר אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, דוד עזרא, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.