כמתואר בעובדות כתב האישום, סך הכל גנב הנאשם מכספי מעבידו סכום העולה על 262,800 ₪ שלא כדין, בהזדמנויות שונות ורבות.
סעיף 158 לחסד"פ קובע כדלקמן:
"...נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זכוי לפי סעיף זה..."
כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי העדר קיומה של הוכחה לכאורה משמעותה היא שאין בראיות אשר הוגשו על ידי המאשימה כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם וזאת, אף אם יינתן בהן אמון מלא וכן, משקל ראייתי מלא (ראה לעניין זה: י' קדמי, "על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום, א', מהדורה מעודכנת, התשס"ט- 2009, בעמ' 1446).
...
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 19.11.17, ביקש הנאשם לשחרר את עו"ד סיגל עפרוני מייצוגו, הדגיש כי עו"ד עפרוני כתבה בבקשתה דברים לא נכונים כנגדו, ביקש כי מכתבה של הסניגורית יוצא מן התיק ושב על בקשתו לייצג את עצמו בהליך זה.
במהלך הדיון, חזרה עו"ד עפרוני על בקשתה להשתחרר מייצוג הנאשם ובהתאם לבקשה ולעמדתו של הנאשם, החלטתי לשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוגו של הנאשם.
"בסופו של דבר הנזק הכי גדול שנגרם לי בסיפור זה הצער על הפגיעה באבא שלך, תאמין לי שזאת עבורי פגיעה הרבה יותר משמעותית מאשר אובדן כללי של לפחות 220,000 ₪ שאני אפילו עדיין לא יודע איך להתמודד איתו מבחינה מעשית". (ת/7 הודעת טקסט מס' 6).
סבורני כי גם בעדות זו, תוך שהנאשם מאשר כי העביר את השיקים לחברתו של העד כחלק מתשלום חובותיה של אחותו ברכה ותוך שהוא עצמו מזייף את חתימת המתלונן, כדי להוות חיזוק לעדותו של המתלונן נכון לשלב זה.
בכל הנוגע ליתר טענותיו של הנאשם ובכלל זאת, טענות כנגד המשטרה והפרקליטות, נושא השימוע שנערך לו במקום העבודה, התנהלות המתלונן בנושא משיכות מזומנים ואמינותו הכללית, כמו גם אמינותו של בנו מוטי זריהן וכן, אופייה של "התפוצצות" הפרשה, הרי שלא מצאתי כי לעת הזו נדרשת הכרעה בסוגיות אלה ומן הסתם, הדבר ייבחן בשנית במידת הצורך לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק.
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל עולה, כי עלה בידי המאשימה לפרוש בשלב זה תשתית ראייתית לכאורית המסבכת את הנאשם בעבירות שיוחסו לו ומשכך, הנני דוחה את בקשתו.
