זיכוי חלקי והרשעה בעבירות זיוף, מרמה ושיבוש הליכים

הרקע והכרעת הדין הנאשמים, אמיל חנן וחברת עתיר ארי בע"מ, הורשעו לאחר ניהול הליך הוכחות בריבוי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין] ועבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 420 לחוק העונשין (האישום הראשון).

לדבריו, הנאשם אומנם אינו במעמד מי שהודה בראשית ההליך, אולם אילו הודה הנאשם בכתב האישום, הרי שהיה מודה בעבירות שאינן מוצדקות, לאור הזיכוי בחלק מהעברות שיוחסו לו בכתב באישום.

ת"פ (מחוזי תל־אביב) 23999-01-14 מדינת ישראל נ' יעקב חי נומה, [15.6.14] – בית המשפט המחוזי גזר את דינו של נאשם, שהורשע על־פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות); עבירות לפי פקודת הפש"ר; שבועת שקר ושיבוש מהלכי משפט.

למרות זאת, קיבל בית המשפט את העירעור באופן חלקי והפחית את עונש המאסר ל-27 חודשי מאסר בפועל, לנוכח מצבו הבריאותי של המערער וכן בהיתחשב במחלת בנו.

...

ואולם, הפרמטרים הללו, שבמקרה דנן הם בעלי השפעה כבדה מאוד, מביאים אותי למסקנה שבמקרה דנן, העונש הכולל שיש להטיל על הנאשם הוא 30 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור, אני קובעת שהנאשם ישלם פיצויים רק לשני החסויים שעודם בחיים, והם ש.מ ו-ב.ש, בסכומים שאפרט להלן.

סיכום על יסוד כלל השיקולים שפירטתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם: מאסר בפועל בן 30 חודשים; מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג פשע; מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג עוון; קנס בסך 80,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתם.

ע"פ (מח' ב"ש) 31649-09-11 אריאל רביבו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.12.2011), היתקבל חלקית עירעורו של נאשם אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של זיוף שטר כסף והחזקת חומר לזיוף שטר כסף, בכך שהוריד תמונות של שטרות כסף מהאינטרנט למחשבו האישי והדפיסם.

בת"פ (רח') 1317/04 מדינת ישראל נ' ראובן ציוני (ניתן ביום 23.12.2004), הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירות של החזקת שטרות מזויפים, קבלת דבר במירמה ושיבוש הליכי משפט, בכך שהחזיק כמות לא ידועה של שטרות מזויפים הנחזים כשטרות כסף של דולר אמריקאי.

לזכות הנאשם הבאתי בחשבון את גילו הצעיר, את מצבו המשפחתי ואת שקום אורחות חייו מאז ביצוע העבירות.

...

מכל המקובץ, הנאשם החזיק בביתו ביודעין שטרות כסף מזויפים, והשתמש בהם כדי לקבל דבר במרמה ואף קיבל לידיו במרמה דבר לא לו. טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה, ה"ה גיא ארנברג, אדווה פנחס מלול ונורית מעטוק, עתרו למתחם ענישה הולם שבין 6 ל-24 חודשי מאסר בפועל וביקשו להטיל על הנאשם מאסר בפועל ברף האמצעי העליון של המתחם, לצד מאסר מותנה וקנס גבוה.

בנסיבותיו של הנאשם, באתי למסקנה כי איזון השיקולים מחייב ענישה שיהא בה שילוב של רכיבי גמול והרתעה, שישקפו את הסלידה שחשה החברה נוכח מעשי הנאשם והוקעתם הנדרשת, כמו גם הצורך לצמצם במידת האפשר את הסיכון להישנות מקרים דומים כבעבר, לצד התחשבות בצרכי שיקומו, על מנת לסייע לנאשם לשמר אורח חיים נורמטיבי בחיק משפחתו, על מנת שגם הציבור יצא נשכר ככל שהנאשם יתרחק מביצוע עבירות כגון דא ובכלל.

עם זאת, סעיף 56 לחוק העונשין מתיר לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תקופת המאסר המותנה או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים בנסיבות המנויות בו. לאור המקובץ עד כה, סבורני כי אין כל הצדקה להימנע מהפעלת המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם.

סוף דבר מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, מצאתי להשית על הנאשם עונש בגין האירועים המפורטים בכתב האישום, כדלקמן: מאסר בפועל למשך 4 חודשים.

האם זיכויו של העורר מעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 מחייב ביטול סעד זמני שהוצא לגבי רכושו מכוח חוק זה בהליך קמא ושבמסגרתו ניתן צו מניעה בנוגע למקרקעין? או שמא ניתן לעכב את הביטול עד לשמיעת העירעור? זוהי הסוגיה העומדת להכרעה בערר זה. בית המשפט המחוזי בנצרת (מ"ת 30977-05-15, כב' השופטת א' לינדנשטראוס) דחה את בקשת הביטול תוך ציון כי הואיל והעורר הורשע בעבירות פליליות של שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה, שבוש מהלכי משפט ומסירת הצהרה לא נכונה לרשויות המס ביודעין, אין מקום להורות על ביטול הסעד הזמני וניתן להמתין לערעור על הכרעת הדין שהמדינה הודיעה שבכוונתה להגיש על הזיכוי מעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

הזיכוי, אף אם זכוי חלקי, אינו עוד החלטה במשפט הפלילי אלא עומד בלבו.

...

הערר מתקבל והנני מורה על ביטול הסעד הזמני.

לזכותו זקף את הודאתו ומצבו המשפחתי, הליך השקום בו החל בתקופת מאסרו, וכן השהוי בהגשת כתב האישום.

לחובתו זקף את אי הסרת המחדלים וזאת חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לשם כך וכן את עברו הפלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות מירמה וזיוף בנסיבות מחמירות, שבוש מהלכי משפט בגינן נידון לעונשי מאסר ממושכים.

לצד זאת, לא ניתן להיתעלם מהשיקולים לקולא: השהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, הליכי השקום המשמעותיים שעבר המערער כפי שניתן ללמוד גם מהתסקיר האחרון בעיניינו, ובעיקר העובדה כי מאחר שהרשעתו בעבירות המס באה לאחר שסיים לרצות את עונשו בעבירה אחרת, התוצאה היא כי עליו לחזור לבית הכלא.

יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

...

בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל.

לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהשיקולים לקולא: השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, הליכי השיקום המשמעותיים שעבר המערער כפי שניתן ללמוד גם מהתסקיר האחרון בעניינו, ובעיקר העובדה כי מאחר שהרשעתו בעבירות המס באה לאחר שסיים לרצות את עונשו בעבירה אחרת, התוצאה היא כי עליו לחזור לבית הכלא.

לפיכך, הערעור מתקבל ועונשו של המערער יעמוד על 15 חודשי מאסר בפועל, חלף עונש המאסר של 20 חודשים שהוטלו עליו בבית משפט קמא.

בתום תקופת הפסילה לשירות המדינה יהיה זכאי המערער לקצבאות מכוח שירות המדינה (גמלאות) בשיעורים שנצברו לזכותו.

גזר הדין המשמעתי ניתן בעקבות פסק הדין בהליך הפלילי (ת"פ 9194-06-15 של בימ"ש השלום בחדרה, עליו לא הוגש ערעור), במסגרתו הורשע המערער על בסיס הודאתו בכתב האישום המתוקן בבצוע עבירות של שבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק העונשין וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 + סעיף 25 לחוק העונשין.

המערער טוען כי הושעה במשך שנים ארוכות וקיבל משכורת חלקית משנת 2019 ומדובר בענישה משמעותית שמן הדין היה לקחת אותה בחשבון.

המערער שימש כעובד הוראה במשרד החינוך והורשע בכך שניסה לקבל דבר במירמה בנסיבות חמורות, שיבש הליכי משפט ובידה ראיות, בהגישו מיסמך מזויף ותצהיר שקרי לערכאה שיפוטית לתמיכה בטענותיו השקריות ביחס למועדים בהם למד לתואר שלישי במדינה זרה, כל זאת בניסיון לקבל כספים במירמה במסגרת תפקידו כמורה במשרד החינוך, לצרכי דרוג ושכר.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפל בפסק הדין של בית הדין למשמעת פגם המצדיק את התערבותו של בית שמפט זה ויש לדחות את הערעור.

צוין כי מעשיו של המערער חמורים ופגעו בצורה אנושה ביותר באמון הציבור במערכת החינוך ובעובדיה, לפיכך אין מנוס לקבוע שפסילתו לשירות היא בנסיבות חמורות במיוחד, המצדיקות פגיעה ממונית בזכויותיו, מכוח חוק הגמלאות, בתקופת הפסלות.

על כן, מכל הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.